מיני-אלבום מאת ארקייד פייר | |||||
יצא לאור | 2003 | ||||
---|---|---|---|---|---|
הוקלט | אוגוסט 2002 במיין, ארצות הברית | ||||
סוגה | אינדי-רוק | ||||
אורך | 32:47 | ||||
חברת תקליטים | עצמאית ב-2003. דרך Merge ב-2005. | ||||
הפקה | ריצ'רד פרי, וין באטלר, רז'ין שאסיין | ||||
|
Arcade Fire (שנודע גם בשם הלא-רשמי Us Kids Know) הוא המיני-אלבום (EP) של להקת האינדי-רוק הנושאת את אותו השם, ארקייד פייר. האלבום הוצא עצמאית על ידי הלהקה ב-2003 ונמכר בהופעותיהם וכן היה זמין באתר שלהם.
ה-EP עבר מאסטרינג מחדש ונארז בצורה מחודשת לקראת ההוצאה לאור המחודשת שלו על ידי Merge Records לאחר שהמעריצים נהרו אחרי האלבום המלא הראשון של הלהקה (Funeral) וחיפשו להאזין לעוד חומרים מאת הלהקה. המיני-אלבום קיבל ביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה, עם זאת, חלקם ציינו שהוא נחות לעומת אלבום הבכורה ולאורו מודגשת מאוד הבוסריות שלו. הנושאים בהם עוסקת יצירה זו כוללים: הורים, חיים בפרברים, אהבה חדשה, פחדים ועוד.
השיר השלישי באי פי, "No Cars Go", הוקלט מחדש לאלבום המלא השני של הלהקה, Neon Bible.
בקיץ 2002, נסעו ארקייד פייר לתקופה קצרה למיין להקליט את המיני-אלבום. הסיבה שנסעו לשם היא שהוריו של וין עברו לשם באותה תקופה, לאחר שאביו של וין קיבל שם עבודה.
בשנה שלאחר מכן הלהקה הוציאה לאור את האי פי והחלה מוכרת אותו באתר שלהם וכן בהופעותיהם (שכן לא היו חתומים בשום לייבל שיפיץ אותם).[1] ארקייד פייר נפגשו עם מספר לייבלים על מנת להוציא את אלבום הבכורה שלהם וחתמה לבסוף עם Merge Records משום שהסולן [וין באטלר] אהב להקות כמו המגנטיק פילדס (Magnetic Fields)] ו-ניוטרל מילק הוטל שכבר היו חתומות עם הלייבל.[2] ב 2004 הוציא לאור הלייבל את האי פי דרך האתר שלהם, לאחר ההצלחה של Funeral. בשנה לאחר מכן, הלייבל דאג שהמיני-אלבום יעבור מאסטרינג מחדש ויארז מחדש והחל משווק את האלבום לראשונה לחנויות המוזיקה.
דירוגים מקצועיים | |
---|---|
ציוני ביקורות | |
מקור | ציון |
Allmusic | [3] |
Stylus | +B[4] |
Sputnikmusic | [5] |
Pitchfork | 6.8/10[1] |
ה־EP קיבל ביקורות חיוביות פושרות יחסית בשל הבוסריות שלו, שיוחסה לכך שהלהקה עדיין לא הייתה מספיק בטוחה ביכולות ובצליל שלה כשהקליטה. מבקר AllMusic, ג'יימס כריסטופר מונגר, העניק לו ציון של שלושה כוכבים וחצי מתוך חמישה והסביר, שבעוד שכל שבעת השירים הכלולים ב־EP מאוד מפוכחים וברורים, הם לא ממוקדים דיים באותה מידה שהם יפים, דבר שמביא לאווירה חלומית וקצת לא מציאותית, אווירה זו מצליחה להפוך כל חתך, עמוק ככל שיהיה להרגיש כמו שריטה. בעיני מונגר, שיאי האלבום הם "Old Flame", "No Cars Go" ו-"Vampire/Forset fire".[6] המגזין Stylus שנתן את הציון +B לאי פי, כתב שהוא מהווה מאמץ חזק והוא בין האלבומים הטובים שהקהל פסח עליהם לשנת 2003 אבל עדיין האי פי לא קרוב להשוואה להופעה החיה של הלהקה.[4] פיצ'פורק נתנו ציון 6.8 מתוך 10, והרחיבו שהיצירה הזו באה בתקופה שהלהקה עדיין אינה בטוחה ביכולותיה מספיק. עוד ציין מבקרם, כי המהלכים המוזיקליים פחות עשויים והשינויים שלהם לא מספיק מעודנים, בעוד שבFuneral מהלכים דומים שעשויים טוב יותר ומבוימים מוצלח יותר מתגמלים את המאזין הרבה יותר. לעומת זאת, הוסיף סטפן דאוזנר (המבקר המדובר מפיצ'פורק), יש רגעים במיני-אלבום שלא רק רומזים לגבהים אליהם יגיע Funeral אלא מתרוממים לשיאים כאלו בעצמם.
כל השירים באלבום נכתבו על ידי וין באטלר ורז'ין שאסיין, למעט "Headlights look like diamonds" שנכתב על ידי וין, רז'ין וג'וש דאו.
Arcade Fire | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מס' | שם | משך | |||||||
1. | Old Flame |
3:55 | |||||||
2. | I'm Sleeping in a Submarine |
2:46 | |||||||
3. | No Cars Go |
6:00 | |||||||
4. | The Woodland National Anthem |
3:56 | |||||||
5. | My Heart is an Apple |
4:25 | |||||||
6. | Headlights look like Diamonds |
4:22 | |||||||
7. | Vampire/Forest Fire |
7:13 | |||||||
משך כולל: |
32:47 |