BAE סיסטמס הוק
.jpg) | |||||||||||||
| הוק של חיל האוויר המלכותי | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס אימון מתקדם ומטוס קרב | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
| יצרן |
הוקר סידלי (1974-1977) בריטיש אירוספייס (1977-1999) BAE סיסטמס (מאז 1999) | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 21 באוגוסט 1974 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1976–הווה (כ־48 שנים) | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1,000+ | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
חיל האוויר המלכותי חיל האוויר ההודי חיל האוויר המלכותי הסעודי | ||||||||||||
| מחיר |
18,000,000 לירה שטרלינג (נכון ל־2003)  | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
BAE סיסטמס הוק (באנגלית: BAE Systems Hawk) הוא מטוס אימון וקרב סילוני דו-מושבי, שפותח במקור בבריטניה על ידי הוקר סידלי בשנות ה-70 (כיום מיוצר על ידי BAE סיסטמס) ונמצא בשירות במספר מדינות סביב העולם, בין היתר בחיל האוויר המלכותי וחיל האוויר ההודי. על בסיס ההוק פותח המקדונל דאגלס T-45 גושהוק המשמש את צי ארצות הברית ומטוס הקרב הקל הרב-משימתי הוק 200 המשמש בין היתר את חילות האוויר של אינדונזיה ומלזיה.
ברוב חיילות האוויר משמש ההוק כמטוס אימון והכשרה מתקדם, באופן מצומצם יותר משמשים מספר דגמי ההוק בתור מטוסי קרב קלים רב-משימתיים המהווים חלופה זולה בהרבה למטוסי הקרב הנפוצים.
דגמים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוק T1: דגם האימון הראשון שנכנס לשירות חיל האוויר המלכותי ב-1976.
- הוק T1A: דגם שיועד להחליף את ההוקר האנטר ביחידות החימוש הטקטי וכלל נקודות עגינה לטילים וחימושים שונים, דגם זה משמש את החצים האדומים.
- הוק 50: דגם היצוא הבסיסי של ההוק שכלל יכולות תקיפה מוגבלות.
- הוק 51: דגם ההוק שנכנס לשירות חיל האוויר הפיני בתחילת שנות ה-80.
- הוק 52: הדגם שנכנס לשירות חיל האוויר של קניה.
- הוק 53: הדגם שנכנס לשירות חיל האוויר המלזי בתחילת שנות ה-80.
- הוק 60: דגם יצוא משודרג הכולל מנוע רולס רויס אדור 861, עם ביצועים משופרים ויכולות נשיאת חימוש מוגברות. המקדונל דאגלס T-45 גושהוק מבוסס על דגם זה.
- הוק 61, 63, 63B ו-63C: מספר דגמים שנכנסו לשירות חיל האוויר של איחוד האמירויות בין 1981 ל-1995.
- הוק 66: הדגם שנכנס לשירות חיל האוויר של שווייץ בסוף שנות ה-80.
- הוק 67: דגם שפותח עבור חיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה הכולל אף מוארך (בדומה להוק 100).
- הוק 100: שדרוג נוסף לדגם היצוא עם ביצועי טיסה ומכוונים משופרים ושדרוג יכולות נשיאת החימוש, נכנס לשימוש במספר מדינות במהלך תחילת שנות ה-90.
- הוק 102: דגם שנכנס לשירות חיל האוויר של איחוד האמירויות.
- הוק CT-115: דגם שנכנס לשירות חיל האוויר המלכותי הקנדי.
- הוק 127: דגם שפותח בשיתוף פעולה עם חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בתחילת שנות ה-2000 כמטוס אימון מתקדם.
- הוק AJT: דגם מטוס אימון סילוני משופר (Advanced Jet Trainer) שפותח בתחילת שנות ה-2000, כולל מנוע רולס רויס אדור 951 משופר ומכוונים מודרניים כולל מסכי LCD.
הוק 200
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוק 200 הוא מטוס קרב קל רב-משימתי שפותח על בסיס ההוק למטרת יצוא. ההוק 200 תוכן כמטוס קרב קל וזול יחסית למטוסי קרב אחרים בתקופה, הוא פותח בתחילת שנות ה-80 וטס את טיסת הבכורה שלו במאי 1986. כיום ישנם שלושה דגמים במשפחה: הוק 203 שיוצר עבור חיל האוויר של עומאן, הוק 208 שיוצר עבור חיל האוויר המלזי והוק 209 שיוצר עבור חיל האוויר האינדונזי. בנוסף, עוצב גם דגם ההוק 205 עבור חיל האוויר המלכותי הסעודי, אך הוא לא נכנס לשירות.
מלבד מנוע משופר, ציוד תקשורת, ניווט ומכ"ם משודרג, ההוק 200 פותח עם יכולת רבה יותר לנשיאת חימוש. הוא כולל שבע נקודות לחיבור חימוש: 2 נקודות מתחת לכל כנף, נקודה אחת מתחת לגוף המטוס ועוד נקודה בקצה כל כנף. בין היתר הוא יכול לשאת עד 3 מכלי דלק נתיקים להגברת טווח הטיסה שלו, מערכת תצפית חיצונית, משגר רקטות (SNEB או CRV7), טילי אוויר-אוויר (כגון AIM-9 סיידוויינדר), טילי אוויר-קרקע (כגון AGM-65 מאבריק) וטילים נגד ספינות (כגון סי איגל). בנוסף יכול ההוק 200 לשאת פצצות מסוגים שונים (בהם ה-MK-83 וה-MK-82) ומערכות נישאות נוספות כגון מכ"ם AN/APG-66 ועדשות אינפרה-אדום מרקוני.
מקדונל דאגלס T-45 גושהוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית השנייה של שנות ה-70, צי ארצות הברית חיפש חלופה למטוסי האימון הסילונים ששימשו אותו דאז, ה-T-2 באקאיי והדאגלס A-4 סקייהוק. צוות בריטי-אמריקאי הציע דגם מותאם לצורכי הצי שהתבסס על ההוק 60 ולאחר בחינת מספר הצעות, בדצמבר 1981, נבחר ההוק ונכנס לייצור בארצות הברית תחת רישיון על ידי חברת מקדונל דאגלס תחת השם T-45 גושהוק (Goshawk; נץ גדול).
מפעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסטרליה - חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מפעיל 33 מטוסי הוק 127 בשתי טייסות אימון.
איחוד האמירויות הערביות - חיל האוויר של איחוד האמירויות מפעיל 18 מטוסי הוק מדגמי 61, 63 ו-102 בשתי טייסות אימון.
אינדונזיה - חיל האוויר האינדונזי מפעיל 38 מטוסי הוק מדגמי 53, 109 ו-209 בשתי טייסות.
בחריין - חיל האוויר המלכותי של בחריין מפעיל שישה מטוסי הוק 129 בטייסת מס' 5.
דרום אפריקה - חיל האוויר הדרום-אפריקאי מפעיל 24 מטוסי הוק 120 בטייסת ההכשרה מס' 85.
הודו - חיל האוויר ההודי מפעיל 106 מטוסי הוק 132 בבסיס האימון וההכשרה בידאר. חיל הים ההודי מפעיל 17 מטוסי הוק 132 נוספים.
הממלכה המאוחדת - חיל האוויר המלכותי מפעיל 81 מטוסי הוק T1 ועוד 28 מטוסי הוק T2 בשתי טייסות הכשרה בבסיס חיל האוויר ואלי, בנוסף לטייסת האימון 100, "החצים האדומים" ויחידות אימון נוספות. הצי המלכותי הבריטי מפעיל 17 מטוסי הוק T1 בטייסת מס' 736 של זרוע האוויר.
כווית - חיל האוויר של כווית מפעיל עשרה מטוסי הוק 64 בטייסת האימון 12.
מלזיה - חיל האוויר המלכותי המלזי מפעיל 19 מטוסי הוק מדגמי 108 ו-208 בטייסת מס' 6 "קקרה" וטייסת מס' 15 "פנתר".
עומאן - חיל האוויר המלכותי של עומאן מפעיל 15 מטוסי הוק מדגמי 103 ו-203 ועוד שני מטוסי הוק 166[2] המשרתים בטייסת מס' 6.
ערב הסעודית - חיל האוויר המלכותי הסעודי מפעיל 45 מטוסי הוק 65[3] בשלוש טייסות.
פינלנד - חיל האוויר הפיני מפעיל 31 מטוסי הוק מדגמי 51, 51A ו-66 בטייסת הקרב 41 ובצוות האווירובטי "נצי חצות" (Midnight Hawks).
קנדה - חיל האוויר המלכותי הקנדי מפעיל 17 מטוסי הוק CT-155 בשתי טייסות אימון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות ההוק באתר BAE סיסטמס.
- הוק T1 באתר חיל האוויר המלכותי.