Blonde on Blonde
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת בוב דילן | ||||||
| יצא לאור | 20 ביוני 1966 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 25 בינואר – 10 במרץ 1966 | |||||
| מקום הקלטה |
Columbia 7th Ave, ניו יורק | |||||
| סוגה | פולק רוק, בלוז רוק, קאנטרי רוק, רוק אנד רול | |||||
| שפה |
אנגלית  | |||||
| אורך | 72:57 | |||||
| חברת תקליטים | קולומביה רקורדס | |||||
| הפקה | בוב ג'ונסטון | |||||
| ||||||
| ||||||
  | ||||||
Blonde on Blonde הוא אלבום האולפן השביעי של הזמר-יוצר האמריקאי-יהודי בוב דילן, שיצא לאור כאלבום כפול ב-20 ביוני 1966 על ידי חברת התקליטים קולומביה רקורדס. ההקלטות החלו בניו יורק באוקטובר 1965 עם נגני ליווי רבים, כולל חברי להקת הליווי החיה של דילן, ה-Hawks (הבנד). אף על פי שהסשנים נמשכו עד ינואר 1966, הם הניבו רק רצועה אחת שנכנסה לאלבום הסופי - "One of Us Must Know (Sooner or Later)". על פי הצעתו של המפיק בוב ג'ונסטון, דילן, הקלידן אל קופר והגיטריסט רובי רוברטסון עברו לאולפני CBS בנאשוויל, טנסי. סשנים אלה, בתוספת כמה מהמוזיקאים המובילים של נאשוויל, היו פוריים יותר, ובפברואר ומרץ הוקלטו כל שאר שירי האלבום.
Blonde on Blonde השלים את טרילוגיית אלבומי הרוק שדילן הקליט בשנים 1965 ו-1966, החל מ-Bringing It All Back Home ו-Highway 61 Revisited (שניהם ב-1965). המבקרים מדרגים לעיתים קרובות את Blonde on Blonde כאחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. בשילוב המומחיות של נגני הסשן של נאשוויל עם רגישות ספרותית מודרניסטית, שירי האלבום תוארו כפועלים בקנה מידה גדול מבחינה מוזיקלית, תוך שהם כוללים מילים שמבקר אחד כינה "תערובת ייחודית של בעל חזון ומדובר". הוא היה אחד האלבומים הכפולים הראשונים במוזיקת רוק.
האלבום הגיע למקום התשיעי במצעד האלבומים המובילים של בילבורד בארצות הברית, שם הגיע בסופו של דבר למעמד פלטינה כפולה, ולמקום השלישי בבריטניה. Blonde on Blonde הוליד שני סינגלים שהגיעו לעשרים הלהיטים הגדולים ביותר בארצות הברית: "Rainy Day Women #12 &; 35" ו-"I Want You". שני שירים נוספים - "Just Like a Woman" ו-"Visions of Johanna" - נכללו ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של הרולינג סטון בשנת 2003. בשנת 1999 נכנס האלבום להיכל התהילה של הגראמי, ודורג במקום ה-38 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין הרולינג סטון לשנת 2020.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר יציאתו של Highway 61 Revisited באוגוסט 1965, דילן החליט לשכור להקת סיבובי הופעות. הגיטריסט מייק בלומפילד והקלידן אל קופר גיבו את דילן באלבום ובהופעת הבכורה החשמלית השנויה במחלוקת של דילן בפסטיבל הפולק של ניופורט ב-1965. עם זאת, בלומפילד בחר שלא להופיע עם דילן, והעדיף להישאר עם להקת פול באטרפילד בלוז בנד. לאחר שגיבה אותו בהופעות בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, הודיע קופר לדילן שהוא לא מעוניין להמשיך להופיע איתו. מנהלו של דילן, אלברט גרוסמן, היה בתהליך של קביעת לוח הופעות מפרך שישאיר את דילן בדרכים במשך תשעת החודשים הבאים, בסיבוב הופעות בארצות הברית, אוסטרליה ואירופה. דילן יצר קשר עם להקה שהופיעה בשם לבון וה-Hawks, שהורכבה מלבון הלם מארקנסו, וארבעה מוזיקאים קנדים: רובי רוברטסון, ריק דנקו, ריצ'רד מנואל וגארת' הדסון. הם התאחדו כלהקה בקנדה, בליווי הרוקר האמריקאי רוני הוקינס. שני אנשים המליצו בחום על ה-Hawks לדילן: מרי מרטין, המזכירה בפועל של גרוסמן, וזמר הבלוז ג'ון האמונד ג'וניור, בנו של המפיק ג'ון האמונד, שהחתים את דילן בחברת התקליטים קולומביה רקורדס ב-1961; ה-Hawks גיבו את האמונד הצעיר באלבומו "So Many Roads" מ-1965.
בוב דילן ערך חזרות עם ה-Hawks בטורונטו ב-15 בספטמבר, שם הם ניגנו בעיר הולדתם במועדון Friar's Club, וב-24 בספטמבר הם ערכו את הופעת הבכורה שלהם באוסטין, טקסס. שבועיים לאחר מכן, מעודד מהצלחת הופעתם בטקסס, דילן לקח את ה-Hawks לאולפן A של קולומביה רקורדס בניו יורק. המשימה המיידית שלהם הייתה להקליט להיט כהמשך ל-"Positively 4th Street", אבל דילן כבר עיצב את אלבומו הבא, השלישי באותה שנה בגיבוי מוזיקאי רוק.
הקלטת האלבום החלה בינואר 1966 והסתיימה במרץ אותה שנה. ב-25 בינואר באותה שנה הקליט דילן את השיר "(One of Us Must Know (Sooner or Later" באולפני ההקלטות של חברת קולומביה בניו יורק, בין ה-14 ל-17 בפברואר הוקלטו ארבעה שירים באולפן אחר של קולומביה הממוקם בנאשוויל, טנסי שם הוקלטו יתר שירי האלבום בין ה-8 ל-10 במרץ. האלבום הודפס ב-16 במאי אך התעכב והגיע לחנויות רק ביוני.
קבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבקרי המוזיקה שבחו את האלבום; המבקר דייב מרש מהרולינג סטון הגדיר את האלבום אחד האלבומים הטובים של דילן ואחד הגדולים בהיסטוריה של הרוק'נ'רול. טים ריילי כתב עליו "הפשטה משתרעת של רוויזיוניזם בלוז אקסצנטרי, 'Blonde on Blonde' מאשר שדילן הוא נוכחות הרוק האמריקאי הגדולה ביותר מאז אלביס פרסלי."
"Blonde on Blonde" הצליח גם מבחינה מסחרית והשיב את דילן לראשות מצעדי הפזמונים וכבש את פסגת הבילבורד 200.
שירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צד א
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הסופר אנדי גיל, כשדילן התחיל את האלבום במה שנשמע כמו "תזמורת צועדת מטורפת... שמורכבת מאנשים משוגעים שיצאו מדעתם על מריחואנה", דילן סיפק את ההלם הגדול ביותר שלו עד כה עבור מעריצי סגנון הפולק שלו שאפיין את אלבומיו הראשונים. קלינטון היילין מציין שהקונוטציות של הברית הישנה גרמו לליווי מוזיקלי בסגנון תזמורת צבאית להיראות כמו בדיחה טובה. שם השיר החידתי הגיע, על פי היילין, מפני שדילן ידע ששיר בשם "Everybody Must Get Stoned" ימנע מלהגיע לתחנות רדיו. היילין מקשר את שם השיר לספר משלי, פרק כ"ז, פסוק ט"ו: " דֶּלֶף טוֹרֵד, בְּיוֹם סַגְרִיר; וְאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים), נִשְׁתָּוָה." השיר יצא כסינגל ב-22 במרץ 1966, "Rainy Day Women" הגיע למקום השני במצעד הסינגלים של בילבורד, ולמקום השביעי בבריטניה.
רשימת רצועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל השירים נכתבו והולחנו על ידי בוב דילן.
| צד א' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | הוקלט | משך | ||||||
| 1. | Rainy Day Women #12 & 35 | 10 במרץ 1966 | 4:36 | ||||||
| 2. | Pledging My Time | 8 במרץ 1966 | 3:50 | ||||||
| 3. | Visions of Johanna | 14 בפברואר 1966 | 7:33 | ||||||
| 4. | One of Us Must Know (Sooner or Later) | 25 בינואר 1966 | 4:54 | ||||||
משך כולל: |
20:53 | ||||||||
| צד ב' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | הוקלט | משך | ||||||
| 1. | I Want You | 10 במרץ 1966 | 3:07 | ||||||
| 2. | Stuck Inside of Mobile with the Memphis Blues Again | 17 בפברואר 1966 | 7:05 | ||||||
| 3. | Leopard-Skin Pill-Box Hat | 10 במרץ 1966 | 3:58 | ||||||
| 4. | Just Like a Woman | 8 במרץ 1966 | 4:52 | ||||||
משך כולל: |
19:02 | ||||||||
| צד ג' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | הוקלט | משך | ||||||
| 1. | Most Likely You Go Your Way and I'll Go Mine | 9 במרץ 1966 | 3:30 | ||||||
| 2. | Temporary Like Achilles | 9 במרץ 1966 | 5:02 | ||||||
| 3. | Absolutely Sweet Marie | 8 במרץ 1966 | 4:57 | ||||||
| 4. | 4th Time Around | 14 בפברואר 1966 | 4:35 | ||||||
| 5. | Obviously 5 Believers | 10 במרץ 1966 | 3:35 | ||||||
משך כולל: |
21:19 | ||||||||
| צד ד' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | הוקלט | משך | ||||||
| 1. | Sad Eyed Lady of the Lowlands | 16 בפברואר 1966 | 11:23 | ||||||
משך כולל: |
11:23 | ||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על האלבום Blonde on Blonde באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Blonde on Blonde באתר AllMusic
האלבום Blonde on Blonde באתר Discogs
האלבום Blonde on Blonde באתר ספוטיפיי
.svg){kind=logo}
Al Kooper: The Making of Bob Dylan's Blonde on Blonde, ראיון באתר יוטיוב
| בקרת זהויות |
|
|---|