שיר בביצוע קורט שוואבץ' | |
יצא לאור | 1920 |
---|---|
תאריך הקלטה | 1920 |
סוגה | קברט |
שפה | אנגלית |
כתיבה | מישה ספוליאנסקי |
לחן | קורט שוואבץ' |
"Das lila Lied" (בעברית: "שיר הלבנדר", נקרא גם The Lavender Song) הוא שיר קברט גרמני, שנכתב בשנת 1920 על ידי קורט שוואבץ' (גר') והולחן על ידי מישה ספוליאנסקי, ונחשב לאחד ההמנונים הגאים הראשונים.[1]
השיר הוא תוצר של רפובליקת ויימאר הגרמנית, שבמהלכה נהנו לסביות וגברים הומואים מתקופה קצרה של שיפור באיכות החיים כאשר הממשלה קבעה זכויות דמוקרטיות בסיסיות שכיסו את קהילת הלהט"ב וביטלו את הצנזורה.[דרוש מקור]
השיר נכתב לאחר שהמכון לסקסולוגיה בהנהלת מגנוס הירשפלד הופיע בכותרות עם "הכנס הבינלאומי הראשון לרפורמה מינית" שקרא לרגולציות להתנהגויות מיניות להתבסס על מדע במקום על דת או על מסורת לא מדעית אחרת.[דרוש מקור]
השורה הראשונה של הפזמון עשויה להיות התייחסות לסרט שונה מהאחרים משנת 1919.[דרוש מקור]
Was will man nur?
Ist das Kultur,
daß jeder Mensch verpönt ist,
der klug und gut,
jedoch mit Blut
von eig'ner Art durchströmt ist,
daß g'rade die
Kategorie
vor dem Gesetz verbannt ist,
die im Gefühl
bei Lust und Spiel
und in der Art verwandt ist?
Und dennoch sind die Meisten stolz,
daß sie von ander'm Holz!
Wir sind nun einmal anders als die Andern,
die nur im Gleichschritt der Moral geliebt,
neugierig erst durch tausend Wunder wandern,
und für die's doch nur das Banale gibt.
Wir aber wissen nicht, wie das Gefühl ist,
denn wir sind alle and'rer Welten Kind,
wir lieben nur die lila Nacht, die schwül ist,
weil wir ja anders als die Andern sind.
Wozu die Qual,
uns die Moral
der Andern aufzudrängen?
Wir, hört geschwind,
sind wie wir sind,
selbst wollte man uns hängen.
Wer aber denkt,
daß man uns hängt,
den müßte man beweinen,
doch bald, gebt acht,
wird über Nacht
auch uns're Sonne scheinen.
Dann haben wir das gleiche Recht erstritten,
wir leiden nicht mehr, sondern sind gelitten!
מה הם רוצים?
האם זו תרבות
כשכל אדם נמצא מחוץ לחוק
שהוא – חכם ונאה –
אולם עם דם
מסוגו מרוסס
שבכל זאת הקטגוריה
הזאת
אסורה על פי החוק,
שנמצא בתחושה
של הנאה ומשחק
ובסוגו קשור?
ועדיין רובנו גאים,
להיות חתוכים מבד אחר!
פזמון:
אנחנו רק שונים מהאחרים
שנאהבים רק לפי הנוהג של המוסריות
שמסתובבים בסקרנות באלף פלאים
שנוהגים רק לפי הפשטות.
אבל אנחנו לא יודעים מהי ההרגשה
מאחר שכולנו ילדים של סוג אחר של עולם
אנחנו אוהבים רק ליל לבנדר, שהוא מעיק
בגלל שאנחנו רק שונים מהאחרים!
מדוע הייסורים
לכפות
מוסרים של אחרים עלינו?
אנחנו, תקשיבו לזה,
מה שאנחנו,
גם אם הם רוצים לתלות אותנו.
אבל מי חושב,
שאנחנו עומדים להיתלות
בשביל האחד שנצטרך לרחם עליו
אבל בקרוב, תקשיבו טוב,
לפתע
השמש שלנו תזהר שוב
ואז אנחנו נטען להצלחה למען זכויותנו
אנחנו לא נסבול יותר, אבל אנחנו נהיה מותרים!