Diarmuid and Grania
| כתיבה |
ויליאם בטלר ייטס, ג'ורג' מור  |
|---|---|
| מוזיקה |
אדוארד אלגר |
  | |
Diarmuid and Grania (בעברית: דירמֶד וגראניה) הוא מחזה בפרוזה פואטית, שחובר במסגרת שיתוף הפעולה בין היוצרים האירים ג'ורג' מור וויליאם בטלר ייטס, כשברקע מוזיקת ליווי מאת המלחין האנגלי אדוארד אלגר.
המחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורג' מור חיבר נובלה המבוססת על תרגומה של המעשייה הפניינית, "החיזור של דירמד וגריין" (The Pursuit of Diarmuid and Gráinne), מאת ליידי אוגוסטה גרגורי. ויליאם בטלר ייטס, שיתף פעולה אם כן, עם מוּר בכתיבת המחזה. המחזה, שכלל שלוש מערכות, הוקדש למנצח האנגלי הנרי ווד והועלה לראשונה על הבמה, על ידי הלהקה השייקספירית האנגלית, בניהולו של השחקן פרנק בנסון, בגאייטי ת'יאטר (Gaiety Theatre), דבלין, ב-21 באוקטובר 1901. הוא הופיע במסגרת תסריט כפול, אשר כלל בנוסף אליו, גם את מחזהו של דאגלס הייד, "התפתלות לולאת החציר" (The Twisting of the Hay Rope, Casadh an tSugáin), אשר בו שיחקו לראשונה על הבמה, שחקנים חובבנים אירים, שהועסקו על ידי "הליגה הגלית" (המחזה הראשון ששוחק ושנצפה בשפה האירית). התפקידים של דירמד, גראניה ולאבאן גולמו על ידי בנסון, אשתו קונסטנס ולוסי פרנקלין, בהתאמה.
אף על פי ששיתוף הפעולה ביניהם לווה בקשיים - ייטס ומוּר חלקו זה על זה רבות ובעיקר לגבי סגנון המחזה, אשר כתוצאה מכך היו לו כמה גרסאות שיועדו לפרסום ולא גרסה סופית אחת מוסכמת על שניהם - התוצר המוגמר התקבל היטב. נקודת מחלוקת נוספת שעלתה, הייתה בשל העובדה שהדמויות האיריות גולמו על ידי שחקנים אנגלים. לאחר שהמחזה הופק ועל אף שייטס, אשר מחויבותו למחזה החלה לעיתים להיות הססנית, הוא החליט להגן על יצירתו זו כנגד כל ביקורת שלילית שתועלה.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלבי החיבור האחרונים של המחזה, המחברים החליט להוסיף שירים והמלחין אדוארד אלגר התנדב לשם מלאכת הלחנת המוזיקה. המוזיקה שכתב אלגר עבור המחזה, נכללת במסגרת אופוס מס' 42, אשר אותו הוא פרסם תחת השם המאונגלז "גראניה ודירמד". האופוס מורכב משני חלקים בלבד: מבוא ומסע לווייה לתזמורת ושיר המיועד לביצוע על ידי זמר קונטראלטו, הידוע בשם שהעניק לו ייטס, "ישנם שבעה המושכים בכישור"[1]
מור ביקש בתחילה מהמלחין הנרי ווד לחבר עבורו מוזיקה עבור המחזה, אולם ווד המליץ למור לפנות אל המלחין אדוארד אלגר; זאת, אף על פי שבלאו הכי מור התכוון לשקול לפנות לאלגר, עבור ביצוע המשימה. למור היו שאיפות שאלגר יכתוב עבורו אופרה, אולם הוא ביקש ממנו באופן ראשוני, להתחיל לחבר מוזיקה עבור האקט השלישי, המספר על מותו של דירמד: "כשלא ניתן יותר לומר אף מילה, או אז הייתי רוצה שהמוזיקה תשתלט על הרגשות ותביע אותם".[2]. אלגר היה נלהב ואפילו לפני קריאת המחזה, הוא כתב את מסע הלווייה הארוך והאיטי[2]. מאוחר יותר הוא הוסיף את המבוא המלווה בקריאות קרן היער המסתוריות שלו וכן שיר שיבוצע במהלך סצנת המוות של המחזה, עבור הדרואידית לאבאן, המתאבלת אל מול גלגל הטווייה על דירמד[2].
הקלטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Incidental Music and Funeral March Sir Adrian Boult, London Philharmonic Orchestra, BBCL 41702
- "There are seven that pull the thread" in Elgar: Complete Songs for Voice & Piano, Amanda Roocroft (soprano), Reinild Mees (piano)
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kennedy, Michael (1987). Portrait of Elgar (Third ed.). Oxford University Press. ISBN 0-19-284017-7.
- Mays, J. C. C. (ed.), Diarmuid and Grania: Manuscript Materials, Cornell University Press, 2005. ISBN 978-0-8014-4361-9
- Moore, Jerrold Northrop (1984). Edward Elgar: A Creative Life. Oxford University Press. ISBN 0-19-315447-1.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Grania and Diarmid: Scores at the International Music Score Library Project (IMSLP)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kennedy, Michael (1987). Portrait of Elgar (Third ed.). Oxford University Press. p. 215 ISBN 0-19-284017-7.
- ^ 1 2 3 Moore, Jerrold Northrop (1984). Edward Elgar: A Creative Life. Oxford University Press. p. 354-355 ISBN 0-19-315447-1..