Jewish Currents

Jewish Currents
Jewish currents
תדירות יומי (אתר), רבעוני (הדפסה)
עורך ראשי אריאל אנג'ל
תאריכי הופעה 1946–הווה (כ־78 שנים)
שפה אנגלית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ISSN 0021-6399
www.jewishcurrents.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Jewish Currentsעברית: זרמים יהודיים) הוא מגזין רבעוני ואתר חדשות יהודי פרוגרסיבי אמריקאי שתוכנו משקף את הפוליטיקה של השמאל היהודי. הוא כולל עיתונות עצמאית, חדשות מתפרצות, פרשנויות פוליטיות, ניתוח וטורי אמנות וספרות יהודית.

כתב העת נוסד בתחילה בשנת 1946 בשם "Jewish Life" (בעברית: חיים יהודיים) ככתב עת קומוניסטי אך מאוחר יותר נטש את הקומוניזם כאידאולוגיה הפוליטית שלו, במיוחד לאחר הגילויים על הטיהורים הגדולים והוצאתם להורג של סופרים ומדענים יהודים בשנת 1952. המגזין פנה אז לכיוון כללי יותר לשמאל היהודי ולבסוף התמזג עם חוג הפועלים בשנת 2006.[1][2] לשני הארגונים הללו הייתה היסטוריה של סכסוכים יותר מחצי מאה, כולל חילוקי דעות בנושאים כמו פרשת יוליוס ואתל רוזנברג, אנטישמיות בברית המועצות והוצאתו להורג של רודולף סלנסקי. לכתב העת ירד מספר הקוראים, ונשארו רק 2,200 קוראים מבוגרים. כדי להבטיח את עתיד המגזין, התמזג המגזין עם חוג הפועלים. המיזוג הזה הוסיף מיידית 13,000 מנויים. חוג הפועלים ראו במיזוג הזה הזדמנות להשמיע קול חזק יותר בנושאים אקטואליים ולפנות ליהודים צעירים יותר. קומוניסטים רבים לשעבר המזוהים עם המגזין התאכזבו מאירועים כמו הטיהורים הגדולים והתמוטטות האימפריה הסובייטית, מה שהוביל אותם לדעות רפורמיות יותר שהתאימו עם החזון של חוג הפועלים.[2]

גיליון מרץ-אפריל 2009 של המגזין הוא הגיליון האחרון שפרסם "חוג הפועלים", מכיוון שהם מתמודדים עם קשיים כלכליים ואינם יכולים עוד לממן את המגזין. כתב העת הפך שוב למגזין עצמאי, כפי שהיה לפני שנת 2005, לאחר כמעט 60 שנה של קשר עם חוג הפועלים.[3]

בשנת 2018 המגזין עבר השקה מחודשת, בשינוי שנועד למשוך קהל קוראים צעיר יותר, במיוחד שמאלנים, חילונים, יהודים בני דור המילניום. זרמים יהודיים מגיבים לאופי המפוצל של השמאל היהודי, הכולל קבוצות וגורמים שונים המשפיעים עליו כמו צדק גזעי, סוציאליזם והתייחסות לכיבוש הישראלי. המגזין שאף לספק במה שבה קהילת השמאל היהודי המפוצל יכולה להתכנס ולעסוק בדיונים ואקטיביזם. ההשקה המחודשת מומנה על ידי קהל הקוראים של המגזין וקרן Puffin מניו ג'רזי. עם ההשקה המחודשת, המגזין מסקר בהרחבה מגוון נושאים פרוגרסיביים, כולל מדיניות בריאות, אלימות משטרתית, חלוקת עושר ופוליטיקה סביב ישראל. ההשקה המחודשת נועדה גם לחנך את הקוראים על ההיסטוריה של האקטיביזם היהודי שמאלני, במיוחד רדיקליות תנועת הפועלים.[1] אריאל אנג'ל היא העורכת של המגזין מאז השקתו מחדש.[4]

בשנת 2019, ברני סנדרס כתב מאמר בשם "איך להילחם באנטישמיות", שפורסם במגזין. בחיבור מביע סנדרס את גאוותו העזה על היותו יהודי ותומך במדינת ישראל. הוא הדגיש את החשיבות ההכרה בזכותם של יהודים להגדרה עצמית ורואה בהכחשתה אנטישמית. סנדרס התייחס לעליית האנטישמיות בארצות הברית, במיוחד בימין, וביקר את הנשיא דאז, דונלד טראמפ. בנוסף, סנדרס הביע את תמיכתו בזכויות הפלסטינים וכתב שזה לא סותר את הערצתו לישראל.[5]

המגזין זכה לפרסום על ידי פרסום מאמרים בנושאים שונים, כולל זהות יהודית ונושאים שנויים במחלוקת כמו מדריך כיצד לבצע הפלה רפואית בבית. המגזין התרחב עוד יותר על ידי שכירת פיטר ביינרט, פרשן מוביל לפוליטיקה היהודית האמריקאית וישראל. ביינרט, הידוע בדעותיו הפרוגרסיביות על ציונות, כתב טור פעמיים בחודש למגזין תוך שמירה על זיקות עם פרסומים אחרים.[6]

נכון לדצמבר 2022, למגזין יש 5,200 מנויים מודפסים, למעלה ממיליון קוראים מקוונים בשנה, 12 אנשי צוות במשרה מלאה, ותקציב של 1.6 מיליון דולר, הממומן בעיקר על ידי תורמים בודדים, קרנות וארגונים.[4]

המגזין תואר כ"לא-ציוני", וכולל סיקור ביקורתי כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]