LK (חללית)

Lunniy korabl (ספינת ירח)
	הדמיית אמן של LK
מידע כללי
ייעוד	נחתת ירחית
יצרן	קורוליוב
ארץ ייצור	ברית המועצות
צוות	1-2
היסטוריית פעילות
סטטוס	פרש
מפעיל	תוכנית החלל הסובייטית
משגר	סויוז L (בניסויים סביב כדור הארץ) ; N-1 (במשימות שתוכננו לירח)
טיסה ראשונה	24 בנובמבר 1970
טיסה אחרונה	12 באוגוסט 1971
משימות	3 משימות ניסוי
ביצועים
עמידות	עד 30 יום
תרשים
מסה כוללת	עד 6,525 ק"ג
נפח כולל	5 מטרים מעוקבים
גובה	עד 5.8 מטרים
קוטר	4.5 מטרים
מנועים	RCS Coarse x 4 (דחף: 390 N) ; RCS Fine x 4 (דחף: 98 N) ; RD-858 x 1 (דחף: 20.1 kN)

ה־LK‏ (שמאל) ביחס לרכב הנחיתה הירחי של חללית האפולו

ה־LK‏ – Lunny Korabl (ברוסית: Лунный Корабль – ספינת ירח) הייתה נחתת ירחית מאוישת שתוכננה על ידי ברית המועצות על מנת לשמש את תוכניתה להנחתת בני אדם על הירח. הנחתת היא מקבילתה של "רכב הנחיתה הירחי" של החללית אפולו אשר הנחיתה את האסטרונאוטים האמריקאים על הירח. הנחתת יועדה לשאת עד לשני קוסמונאוטים אל הירח. פיתוחה של הנחתת הושלמה והיא אף עברה מבחנים במסלול סביב כדור הארץ אך מעולם לא שוגרה אל הירח מפני שהרקטה שיועדה לשאת אותה לשם, ה־N-1, נתקלה בקשיי פיתוח.

תוכנית N1-L3

תוכניתו הסופית של סרגיי קורוליוב להנחתת אדם על הירח הייתה זהה לרכב הנחיתה הירחי ששימש את תוכנית אפולו. חללית ה־L3 שתכנן כללה תא פיקוד מסוג Soyuz 7K-LOK (נגזרת של הסויוז) ונחתת LK. החללית תוכננה לשאת 2 קוסמונאוטים על גבי משגר N-1 תלת שלבי עם משגר נוסף בשם Blok D.

שלב ה־Blok D תוכנן לשמש גם להאטת החללית כך שתיכנס למסלול סביב הירח. על פי התכנון עם הכניסה למסלול סביב הירח, אחד הקוסמונאוטים יצא מחללית הסויוז להליכת חלל ויכנס אל ה־LK. בתוך ה־LK הקוסמונאוט יפעיל שוב את מנועי ה־Blok D וינחת על הירח.

אחרי ששלב ה־Blok D יסיים את הדלק שלו הוא יופרד מה־LK והיא תמשיך לבדה אל הירח בעזרת מנועיה שלה. לפי התכנון, נחתת בלתי מאוישת מתוכנית לונה הייתה משמשת כנקודת ציון עבור הנחתת ומסייעת לה לבצע נחיתה מדויקת. הקוסמונאוט היה יורד אל פני הירח, מציב את דגל ברית המועצות ואוסף דוגמאות קרקע.

אחרי יום על פני הירח, תוכננו מנועי ה־LK לפעול שוב כך שהנחתת תתרומם חזרה למסלול סביב הירח, ושם תתחבר חזרה אל חללית הסויוז. הקוסמונאוט יעבור, שוב באמצעות ביצוע הליכת חלל, אל חללית הסויוז יחד עם דוגמאות הקרקע שאסף, וה־LK תושלך. אחר כך יופעלו מנועי הסויוז והחללית תחזור אל כדור הארץ. נקודת החיבור של ה־LK עם הסויוז הייתה בצורת משושה ומספר נקודות חיבור כאלו הורכבו על ה־LK כדי שהחיבור יתבצע עם כמות מזערית ביותר של דלק.

בדיקות

ה־LK נוסתה שלוש פעמים כשהיא לא מאוישת במסלול סביב כדור הארץ, תחת השמות קוסמוס 379, קוסמוס 398 וקוסמוס 434. הניסוי הראשון בוצע ב־24 בנובמבר 1970, השני ב־26 בפברואר 1971 והשלישי ב־12 באוגוסט 1971. בניסיונות אלו שוגרו החלליות על גבי משגר סויוז־L. כל שלוש הבדיקות הושלמו בהצלחה וה־LK הוכרז ככשיר למשימה לירח.

ביטול

הצלחתה של תוכנית אפולו האמריקאית שהביאה את האדם הראשון אל הירח ב־1969 ביטאה את ניצחון ארצות הברית במרוץ להנחתת אדם על הירח, בעוד 4 שיגורים של ה־N-1 נכשלו כולם למרות שיפורים שהוכנסו למשגר אחרי כל כישלון. ניסיון השיגור השני, שבוצע רק 13 יום לפני שיגור אפולו 11, ב־3 ביולי 1969 היה קטסטרופלי והשמיד לא רק את המשגר אל גם את אתר השיגור. בסופו של דבר נטשה ברית המועצות את התוכנית והתמקדה בבניית תחנות חלל בה השיגה מספר ניצחונות על פני האמריקאים.

LK בהשוואה לנחתת של חללית האפולו (LM)

מתאר נחיתה שונה
ה־LK שקל רק כשליש ממשקלו של ה־LM
ה־LK תוכנן במקור לשאת אדם אחד וה־LM תוכנן כך שיישא שניים
לא הייתה ל־LK תעלת עגינה שאפשרה מעבר ישיר בין תא הפיקוד לרכב הנחיתה אלא היה צורך בביצוע הליכת חלל
ה־LK השתמש באותו מנוע בנחיתה ובהמראה מהירח בעוד לרכב הנחיתה של החללית אפולו היו שני מנועים שונים.

מיקום נוכחי

קיימות 5 חלליות LK הנמצאות בשלבי שלמות שונים. הן ממוקמות במכון האווירונאוטיקה של מוסקבה, במתקן המחקר של אוניברסיטת באומן במוסקבה, במתקני תאגיד החלל הממשלתי "אנרגיה" בקורולב, במחסן הנשק טאמבוב ובלשכת התכנון יוז'נויי. ה־LK שמוצג במכון לאווירונאוטיקה של מוסקבה הוצג לזמן קצר גם באתר הנופש דיסנילנד פריז.