Les biches
 | |
| בימוי |
קלוד שברול  |
|---|---|
| הופק בידי |
אנדרה ז'נובה |
| תסריט |
קלוד שברול, פול גגוף |
| עריכה |
ז'אק גאיאר |
| שחקנים ראשיים |
סטפאן אודראן ז'קלין ססאר ז'אן-לואי טרנטיניאן |
| מוזיקה |
פייר ז'נסן |
| צילום |
ז'אן ראבייה |
| מדינה | צרפת-איטליה |
| חברה מפיצה |
נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 22 במרץ 1968 |
| משך הקרנה |
100 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט ארוטי, סרט להט"בי |
| פרסים | סטפאן אודראן, פרס השחקנית הטובה בפסטיבל ברלין |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
"Les Biches" (צרפתית: האיילות) הוא סרט צרפתי משנת 1968 בבימויו של קלוד שברול. הסרט, שהוא מלודרמת מתח, מתאר משולש רומנטי בין גבר ושתי נשים המקיימות גם יחסים לסביים. בישראל הופץ הסרט ב-1968 תחת השם "אהבת נשים".[1] עם יציאתו לאור נחשב הסרט לנועז בעקבות היותו בין הסרטים הראשונים שהתייחסו לנושא הלסביות.[2] המבקר האמריקאי, וינסנט קנבי, תיאר את הסרט כאחד משורת סרטיו של שברול שהם "תרגילים שנונים ופרוורטיים, סוחפים ביופיים, העוסקים באהבה, רצח, אשמה ופיצוי".[3]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרדריק (סטפאן אודראן), אישה בעלת אמצעים, פוגשת על גשר בפריז צעירה חידתית בשם Why (ז'קלין ססאר) בעת שזו מציירת על המדרכה. היא מפתה אותה בעת שזו רוחצת באמבטיה בדירתה של פרדריק ומאוחר יותר משכנעת את הצעירה לנסוע איתה לאחוזתה בריביירה ולהישאר עמה שם. באחוזה נמצאים גם המבשלת ושני ברנשים צבעוניים (כנראה הומוסקסואלים) שמסייעים בעבודות הבית ומבדרים את הנשים. אל תוך האידיליה הזו נכנס האדריכל פול (ז'אן-לואי טרנטיניאן) המפתה את Why ובהמשך קושר רומן גם עם פרדריק אכולת הקנאה. המתח בין הדמויות הולך ועולה עד לסיום הטרגי.
השחקנים הראשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטפאן אודראן - פרדריק
- ז'קלין ססאר - Why
- ז'אן-לואי טרנטיניאן - פול
- ננה גרמון - ויולטה
- אנרי אטאל - רובקה
- דומניק זרדי - ריאה
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב המבקרים שיבחו את הבמאי על יצירת סרט מהוקצע ואלגנטי היוצר אווירה קרירה ודקדנטית.[1][4] המבקר אורי קליין מזהה סרט זה כראשון בסדרת יצירות קולנועיות מעולות שביים שברול בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70.[4] לעומתו, הגדיר זאב רב-נוף את הסרט בעת הקרנתו בישראל (1968) כ"לא חשוב" ועל אף שכתב בביקורתו: "שאברול מביים בקרירות אלגנטית, ביופי צבעוני מלוטש וחסר תאווה, עם מנות של הומור מחושבות היטב.", הוא תוקף את הבמאי על התסריט הבלתי אפשרי, כיוון שלטענתו, כל המשברים שבחלקו השני של הסרט אינם סבירים והגיוניים מבחינת אפיונן המוקדם של הדמויות הראשיות.[1] ביקורת אחרת רואה את הסרט כדרמה פסיכולוגית ולא כסרט מתח, שבו יותר מכל, נחשפות דמויות שכבת הבורגנות הצרפתית כחסרות נשמה וכריקניות, דבר שאינו הופך אותן למעניינות יותר.[5] עזריה רפפורט מזהה ככוונתו המרכזית של הבמאי את הוקעת אורח החיים הנהנתני והריקני של הבוהמה הבורגנית.[6]
שברול עצמו ראה בסרט חלק מתהליך בקריירה שלו בו עבר מסרטים הממוקדים בדמויות הגבריות אותם ביים בתחילת הקריירה שלו כבמאי, לסרטים המתמקדים בדמויות הנשיות.[7]
הביקורת שיבחה במיוחד את משחקה של סטפאן אודראן (אשתו של שברול באותה עת ששיחקה בכמה מסרטיו). היא זכתה על משחקה בסרט בפרס "דוב הכסף" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-1968.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Les biches", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"Les biches", באתר נטפליקס
"Les biches", באתר AllMovie (באנגלית)
"Les biches", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"Les biches", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 זאב רב-נוף, מנוחת לוחמים, דבר, 27 בספטמבר 1968
- ^ אורי קליין, המלצת השבוע, באתר הארץ, 1 ביולי 2004
- ^ Tino Balio, The Foreign Film Renaissance on American Screens, 1946-1973, The University of Wisconsin Press , 2010, p. 260 Part Tree: Changing Dynamics(באנגלית)
- ^ 1 2 אורי קליין, המלצת השבוע
- ^ Andrea LeVasseur, Les Biches אתר AllMovie
- ^ עזריה רפפורט, אין מקום לאיילות, מעריב, 25 בספטמבר 1968
- ^ את תחילת התהליך הוא ראה בסרטו הרביעי, "Les bonnes femmes", אורי קליין, משחקי כוח, באתר הארץ, 14 בפברואר 2008