![]() | |
סינגל בביצוע בון ג'ובי | |
מתוך האלבום Slippery When Wet | |
יצא לאור |
1986 ![]() |
---|---|
סוגה |
הארד רוק ![]() |
שפה |
אנגלית ![]() |
חברת תקליטים |
מרקורי רקורדס ![]() |
כתיבה |
ריצ'י סמבורה ![]() |
לחן |
ג'ון בון ג'ובי ![]() |
הפקה |
ברוס פיירביירן ![]() |
![]() ![]() |
"Livin' on a Prayer" (בעברית: "חיים על תפילה") הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית בון ג'ובי מתוך אלבום האולפן השלישי של הלהקה Slippery When Wet. השיר נכתב על ידי ג'ון בון ג'ובי, ריצ'י סמבורה ודזמונד צ'יילד. לאחר שיצא כסינגל בסוף 1986 השיר זכה להשמעות רבות בתחנות רדיו של מוזיקת רוק ופופ, והקליפ שלו הופיע רבות ב־MTV. דבר זה תרם להצלחת השיר, שהיה לשיר הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד המיינסטרים רוק של הבילבורד, ולשיר השני ברציפות של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100. [1]
השיר נחשב לשיר חותם של הלהקה; הוא הגיע לראש הרשימות של מעריצים והופיע מחדש במצעדים ברחבי העולם עשרות שנים לאחר צאתו. בשנת 2013, השיר זכה למעמד של פלטינה משולשת, לאחר שעבר את הרף של למעלה מ-3 מיליון הורדות דיגיטליות, ולמעלה מ-13 מיליון מכירות בסך הכל, מה שהפך אותו לאחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. נכון לדצמבר 2024, מונה הצפיות של הקליפ של השיר עומד על למעלה ממיליארד ורבע צפיות.[2]
התווים לשיר הם במפתח מי מינור. הקצב הוא של "רוק מתון", כ-122 פעימות לדקה. המפתח בפזמון האחרון מווסת לסול מינור. [3]
בתחילה סולן הלהקה, ג'ון בון ג'ובי, לא אהב את ההקלטה המקורית של השיר, שהופיע כרצועה נסתרת באלבום האוסף 100,000,000 Bon Jovi Fans Can't Be Wrong. לאחר שהגיטריסט הראשי של הלהקה, ריצ'י סמבורה, שיכנע אותו כי השיר טוב, הם עיבדו אותו מחדש עם ריף בס מחודש (שהוקלט על ידי יו מקדונלד ללא קרדיט[4][5] [6]), עם סגנון שונה של תופים ועם שימוש באפקט Talk box, על מנת לכלול אותו באלבום Slippery When Wet. לאחר צאתו, השיר הגיע למקום הראשון במצעד ה־Mainstream Rock Tracks של הבילבורד, שם שהה במשך שבועיים, מ-31 בינואר ועד 14 בפברואר 1987, וכן שהה ארבעה שבועות במקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100, מ-14 בפברואר עד 14 במרץ. בנוסף, השיר הגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים הבריטי.
בגרסת האלבום של השיר השיר מתחיל להסתיים (באפקט fades out) בדקה ה-4:10. עם זאת, בגרסה שבמשחק הווידאו גיטאר הירו השיר מופיע עם גרסת הסיום המקורית של האולפן, בה הלהקה חוזרת לריף האינטרו ומסיימת עם סולו בוקס בוקס. גרסה זו מסתיימת בדקה ה-4:53.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר, שבהם ניו ג'רזי הייתה המדינה השנייה שנפגעה הכי קשה אחרי ניו יורק, לאחר שספגה מאות נפגעים בקרב עובדי מרכז הסחר העולמי ובקרב כוחות ההצלה, הלהקה ביצעה גרסה אקוסטית של השיר. גרסה דומה נכללה בסרט America: A Tribute to Heroes.
בשנת 2022 מייק רינו, סולן להקת Loverboy, טען למגזין Lodwire כי נעשה בשיר שימוש בקולות ליווי שהקליט. [7]
במגזין בילבורד נכתב על השיר כי: "מטאל שרירי פוגש מציאות עגומה וקשוחה, עם רוקר קשוח ומצלצל". במגזין קאש בוקס נכתב כי "פזמון מוצק וגיטרה מצלצלת מדגישים את השירה העוצמתית של ג'ון בון ג'ובי."
בשנת 2006 מצביעים דירגו את השיר, בדירוג מקוון של הערוץ VH1, במקום הראשון ברשימת 100 השירים הגדולים של שנות ה-80. ערוץ המוזיקה האוסטרלי MAX מיקם את השיר במקום ה-18 בדירוג מ-2008 של "100 שירי הרוק המובילים". בשנת 2009 השיר חזר למצעדים בבריטניה, והגיע למקום הראשון במצעד הרוק הבריטי.
בשנת 2010 השיר נבחר לביצוע בשידור חי של הלהקה במסגרת הטקס ה-52 של פרסי הגראמי, בהצבעה מקוונת באתר Grammy.com, יחד עם השירים "Always" ו-"It's My Life". [8] [9]
השיר הופיע ברשימת Hot 100 50th Anniversary של שירי הרוק של הבילבורד במקום ה-46 בשירים הגדולים בכל הזמנים. המגזינים Louder Sound ובילבורד דירגו את השיר במקום הרביעי והשני, בהתאמה, ברשימת 10 השירים הגדולים של בון ג'ובי. [10] בשנת 2021 המגזין רולינג סטון דירג את השיר במקום 457 ברשימה המעודכנת של 500 השירים הגדולים בכל הזמנים. בשנת 2017 דייב פאוברט מהמגזין ShortList כתב כי השיר מכיל את "אחד משינויי המפתח הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה".
בנובמבר 2013 השיר חזר למצעד הבילבורד הוט 100, כשהגיע למקום ה-25 בעקבות סרטון ויראלי.
מילות השיר מתארות שתי דמויות, טומי וג'ינה, זוג ממעמד הפועלים שנאבק להמשיך להישאר יחד. טומי מאבד את עבודתו בזמן שג'ינה עובדת כמלצרית במסעדה. קו העלילה מתבסס באופן רופף על אירועים מהחיים האמיתיים של כותב השירים דזמונד צ'יילד משנות ה-70. לפני שהפכו לאמנים וכותבי שירים מצליחים, דזמונד צ'יילד וחברתו, הזמרת-יוצרת מריה וידאל, חיו יחד. גם לאחר שהתחילו את הקריירה המוזיקלית שלהם הם המשיכו בעבודותיהם הקודמות: צ'יילד היה נהג מונית בניו יורק, בעוד וידאל עבדה כמלצרית בדיינר בשם "Once Upon A Stove", בדומה לג'ינה בשיר. השם שניתן לה בשיר היה בהשראת העובדה שהבעלים והעובדים של הדינר כינו את וידאל "ג'ינה" בשל הדמיון הפיזי שלה לשחקנית והצלמת האיטלקית ג'ינה לולובריגידה.
"השיר עוסק בדרך שבה שני צעירים - טומי וג'ינה - מתמודדים עם מאבקי החיים", ציין בון ג'ובי, "ואיך הם עוברים את הזמנים הקשים עם האהבה והשאיפות שלהם... טומי וג'ינה אינם אנשים ספציפיים, אלא הם מייצגים אורח חיים". השמות טומי וג'ינה מופיעים גם בסינגל "It's My Life" של הלהקה משנת 2000.
בראיון משנת 2002 בון ג'ובי אמר שהוא כתב את השיר כתגובה לתקופת הנשיאות של הנשיא רייגן, והוסיף: "כלכלת חלחול היא גורם שממש מעורר השראה לכתיבת שירים". [11]
במאי 2013 השיר הוצג בקטע בתוכנית הלילה עם ג'יי לנו בה הוצגו בעל ואשתו בתחנת דלק כשלפתע הציעו להם מילוי של הדלק בחינם תמורת שירת שיר. הבעל, וויל סימס השני, קיבל את ההצעה ובחר לשיר את Livin' on a Prayer. לאחר פרסום התוכנית הסרטון עם הקטע הזה הפך לויראלי, [12] מה שגרם לג'ון בון ג'ובי לפרסם בהמשך סרטון, בה הודה באופן אישי לזוג על כך "שהיה כל כך כיפי" עם השיר של הלהקה. [13]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite AV media}}
: (עזרה)