Mellon Collie and the Infinite Sadness

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: צורת כתיבה לא מתאימה, פסקאות ארוכות מדי ומבלבלות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: צורת כתיבה לא מתאימה, פסקאות ארוכות מדי ומבלבלות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
Mellon Collie and the Infinite Sadness
אלבום אולפן מאת הסמאשינג פאמפקינס
יצא לאור 24 באוקטובר,1995
הוקלט מרץ-אוגוסט 1995 באולפנים שונים: ,Pumpkinland, Sadlands, Bugg Studios, Chicago Recording Company, The Village Recorder
סוגה רוק אלטרנטיבי
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 121:50
חברת תקליטים Virgin Records
הפקה אלן מולדר, בילי קורגן, פלוּד
כרונולוגיית אלבומים של הסמאשינג פאמפקינס
Siamese Dream
(1993) 		Mellon Collie and the Infinite Sadness
(1995) 		Adore
(1998)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Mellon Collie and the Infinite Sadness הוא אלבומה השלישי של להקת הרוק-האלטרנטיבי הסמאשינג פאמפקינס, שהושק ב-24 באוקטובר 1995. את האלבום הפיקו סולן הלהקה, בילי קורגן, אלן מולדר ופלוּד. הוא כולל 28 שירים והופיע בחנויות בגרסאות שני תקליטורים ו-LP משולש. לשירי האלבום קשת סגנונית רחבה. גיטריסט הלהקה ג'יימס איהא והבסיסטית דרסי רצקי לקחו בו חלק רחב יותר, לעומת אלבומיה הקודמים.

הסינגל הראשון שקידם את האלבום היה "Bullet with Butterfly Wings". בדירוג המגזין בילבורד פתח האלבום במקום הראשון – זאת לראשונה בתולדות הלהקה. ארבעה סינגלים נוספים מהאלבום יצאו במהלך 1996 שהצלחתם הובילה למכירות של תשעה אלבומי פלטינה. האלבם היה אהוב גם בקרב מבקרי המוזיקה שהרעיפו שבחים על המאמצים שהושקעו ביצירת האלבום, על מגוון הנושאים בהם הוא עוסק והסגנונות שבו. כמו כן, האלבום היה מועמד לזכייה בשבע קטגוריות בטקס פרסי הגראמי ב-1997.

הקלטה והפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום סיבוב ההופעות שערכה הלהקה לקידום אלבומה השני, Siamese Dream ‏(1993), שב בילי קורגן למלאכת הכתיבה. האלבום היה צפוי להיות כפול כבר מן ההתחלה. קורגן אמר כי "חסרו לנו מעט מאוד חומר על מנת להפוך את Siamese Dream לאלבום כפול. באלבום החדש, נהניתי מאוד מכר הפעולה הרחב שהועמד לרשותנו, שבו היה מקום לכלול חומרים מסוג שונה".

קורגן חש שדרכה המוזיקלית של הלהקה מתקדמת במגמה ראויה ורצה שחברי הלהקה יחושו כלפי האלבום כאילו יהיה האחרון שיכתבו. בשעתו, כינה קורגן את האלבום בתקשורת בתור "The Wall" של דור ה-X. זאת, בהשוואה לאלבום הקונספט הכפול של Pink Floyd משנת 1979.

חברי הלהקה החליטו לוותר באלבום זה על שירותי ההפקה של בוטש ויג, שהפיק את אלבומיה הקודמים, ובחרו לתפקיד המפיקים את פלוּד ואת אלן מולדר. קורגן הסביר את השינוי באומרו: "במלוא הכנות, אני חושב שהגענו לשלב בו היינו כה קרובים לבוטש, עד ששכר העבודה יצא בהפסדה... הרגשתי שעלינו לכפות על עצמנו את המצב, מן הפן המוזיקלי, ולסטות מגישת ההקלטה הנורמלית של הפאמפקינס. לא רציתי לשחזר חומרים מהעבר".

באפריל 1995, החלו חברי הלהקה להקליט באולם חזרות, במקום להיכנס הישר לאולפן ההקלטות. פלוּד דחק בלהקה לשנות את הרגלי ההקלטה שלה. קורגן ציין מאוחר יותר כי "פלוּד הרגיש שיכולותיה החיות של הלהקה לא מוצו היטב בהקלטה". בפגישות הקלטה אלה, הקליטה הלהקה עם פלוּד קטעי קצב גסים שהיוו את הבסיס לאלבום החדש.

במהלך ההקלטות, התעקש פלוּד לפנות מדי יום זמן מספיק לנגינה מאולתרת או לכתיבת שירים, שגרה שהלהקה לא התנסתה בה קודם לכן במהלך הקלטות. קורגן אמר על כך כי "צורת העבודה הזאת שימרה עניין בכל התהליך ומנעה את השחיקה".

בתקופת ההקלטה, ביקש קורגן להסיר את המתח שאפיין את תקופת ההקלטות של Siamese Dream. בנוגע לבעיות שליוו את הקלטתו, ציין קורגן כי "מבחינתי, המטרד המשמעותי ביותר היו פרקי הזמן הנוראים שבהם כולם המתינו לעיבוד קטעי הגיטרות. בלית ברירה, אנשים בילו שבועות שלמים בהמתנה." הפתרון שהוצע היה להשתמש בשני חדרי הקלטה בעת ובעונה אחת. טקטיקה זו אפשרה לקורגן לעבוד על הקולות וארגון השירים, בשעה שההקלטות המשיכו בחדר השני. במהלך הקלטות אלה, פלוּד וקורגן עבדו בחדר אחד, בעוד שמולדר, הגיטריסט ג'יימס איהא והבסיסטית דרסי רצקי עבדו בחדר השני. איהא ורצקי לקחו, כאמור, חלק גדול בהקלטת האלבום, שלא כמו ב-Siamese Dream. שם, לפי שמועות שנפוצו, כל קטעי הגיטרה והבס הוקלטו על ידי קורגן בלבד. ג'יימס איהא הגיב בנושא:

השינוי הגדול היה שבילי חדל להתנהג כמו אומר "אני אעשה את זה, אני אעשה את ההוא". בהחלט שינוי לטובה. הלהקה עיבדה הרבה שירים לאלבום הזה ותהליך הכתיבה היה אורגני. הנסיבות והדרך בה עבדנו על האלבום הקודם היו ממש גרועות.

לאחר שהסתיימו ההקלטות באולם החזרות, נערך האלבום ב-Chicago Recording Company. לצורך העריכה, נעשה שימוש בתוכנת Pro Tools של חברת Digidesign. כך נערכו קטעי הגיטרה בשכבות על גבי שכבות והוספו דגימות של מוזיקה אלקטרונית. רצקי הקליטה אינספור קטעי קולות-רקע, אך כולם נגנזו בעריכה, פרט לקטעים בשיר "Beautiful". עם סיום ההקלטות, היו ללהקה 57 שירים מוגמרים שהועמדו לבחירה ל-Mellon Collie. הוחלט לכלול באלבום 32 שירים, אך מתוכם ראו לבסוף אור רק 28.

מוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגדיר את Mellon Collie and the Infinite Sadness כאלבום קונספט, אך יסודותיו ככזה רופפים. השירים בו מובנים רעיונית כסמל למחזוריות החיים והמוות. בילי קורגן אמר שהאלבום מבוסס על "המכאוב הנמרץ שבהווית האדם". אופיו רחב

(מולטימדיה)

דוגמיות שמע

"Bullet With Butterfly Wings"
דוגמית מהשיר "Bullet With Butterfly Wings", אחד מהשירים היותר אגרסיביים והסינגל הראשון מהאלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness" ‏(1995). זוכה פרס גראמי לשנת 1997 בקטגוריה "רוק הכבד".
לעזרה בהפעלת הקבצים

הידיים של האלבום נעוץ בסגנונותיו המוזיקליים – השירים בו רבגוניים בסגנונותיהם. אופי זה מנוגד לדעות המבקרים על שני אלבומיה הקודמים של הלהקה, אשר טענו כי השניים "חלקו מימד מוזיקלי אחד". ניתן לשמוע בו מספר כלים רב יותר, כמו פסנתר ("Mellon Collie and the Infinite Sadness"), סינתיסייזרים ומקצבים אלקטרוניים מחזוריים ("1979"), תזמורת חיה ("Tonight, Tonight"), נגן MIDI ("Beautiful"), ואף מלחיות ומספריים ("Cupid de Locke"). לצורך הקלטת האלבום, כוונו כל הגיטרות בחצי טון מטה, על מנת "להפוך את המוזיקה למעט נמוכה יותר", לדברי קורגן. בחלק מהשירים, כמו "Jellybelly", כוּון המיתר הראשון מטה בסקונדה ל-C# (דו דיאז) (אותו מכנה קורגן "כיווּן הגאראנג'"). בהשוואה לאלבומים הקודמים, נעשה במסגרתו שימוש רב יותר בשילוב של רצועות גיטרה שונות. השיר "To Forgive" מורכב מקטע גיטרה אחד בלבד, בשעה שאת "Thru The Eyes of Ruby" מרכיבים כמעט 70 קטעים. המקטעים השונים של "Porcelina of the Vast Oceans" הוקלטו בהזדמנויות שונות, באמצעות כלים והתקנות הקלטה שונות, ונערכו דיגיטלית ב-Pro Tools. קורגן ואיהא חלקו את מטלות הקלטת הסולואים לגיטרות, כשאת חלקו של כל אחד מהם במסגרת האלבום אמד איהא בחצי. קורגן כתב את כל שירי האלבום בעצמו, פרט לשניים. השיר המסכם של הדיסק הראשון, "Take Me Down", נכתב והושר בידי איהא, ואת כתיבת השיר החותם את האלבום כולו, "Farewell and Goodnight", חלקו קורגן ואיהא, והוא הושר בידי כל ארבעת חברי הלהקה. איהא כתב מספר שירים נוספים במהלך יצירת האלבום, אך הם לא נכללו בגרסתו הסופית. בראיון שנערך עבור מגזין המוזיקה "רולינג סטון" ב-1995, אמר קורגן כי "יש כמה בי-סיידס ממש טובים שג'יימס כתב. הם פשוט לא תואמים בהקשרם לאלבום. יש לי תחושה רעה בחלקה, אבל לאורך כל שבע השנים שהיינו ביחד, המוזיקה היוותה מקור זניח לכעס ומתח".

השקה וקבלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mellon Collie and the Infinite Sadness הושק ב-24 באוקטובר 1995. בשבוע העוקב, שובץ Mellon Collie במקום הראשון במדרג "בילבורד 200" = הישג בלתי רגיל לאלבום כפול במחיר של מעל 20 דולרים. לפי "ההתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים" (RIAA), האלבום נמכר ב-9.8 מיליון עותקים בארצות הברית. כריסטופר ג'ון פארלי, כתב בשבועון "טיים" האמריקני, אמר שהאלבום הוא "עבודתה האמביציוזית והשלמה ביותר של הלהקה עד כה". פארלי כתב: "שורת על המאזין הרגשה, שהיו אלה תחושות בטן שהנחו את הלהקה בתהליך היצירה; חוג המוטיבים באלבום (על 28 שיריו) לא מותיר מקום לניחושים". Mellon Collie and the Infinite Sadness נבחר על ידי טיים לאלבום השנה של 1995 ומגזין התרבות של טיים, Entertainment Weekly, נתן לאלבום ציון A. המבקר דייוויד בראון שיבח את האמביציה של הלהקה וכתב "Mellon Collie and the Infinite Sadness הוא יותר מאשר עבודתו של המעונה, הבררן האובססיבי לפופ. קורגן מציג את עצמו כאחד מהמאמינים האמיתיים האחרונים: אדם שעבורו הטחת כמות כה גדולה של מוזיקה - תוצאתה היא אמנות שתישאר לדורות. לא נראה שמטרידות אותו קושיות רוק כמו התמסחרות, וטוב שכך – הוא מכוון למשהו גדול ומלא יותר". רולינג סטון נתנו לאלבום שלושה כוכבים מתוך חמישה בסך הכל. המבקר ג'ים דרוגטיס הילל את האלבום כשכתב שהיה "אחד מהאפוסים יקרי המציאות של הרוק". דרוגטיס העיר, שהחיסרון העיקרי של האלבום היו המילים שכתב קורגן ותיאר אותו כאדם "המתפלש בייסוריו, הרוטן שאיש ודבר לא תואם את ציפיותיו". בעוד שטען שמבחינת ההישג המוזיקלי Mellon Collie and the Infinite Sadness עשוי להיות שווה כוחות לאלבום The Wall, אמר דרוגטיס שמבחינת מילות השירים, Mellon Collie פחוּת בהשוואה לשני. בן אדמונדס, מבקר של מגזין המוזיקה הפופולרי Mojo, שיבח גם הוא את המוזיקה, בעוד שהביע אי-שביעות רצון מהמילים. אדמונדס כתב כי "המילים של קורגן בנות השוואה לגנזך בו הוא אוצר את הפנים הכי גרועים של כל חוויותיו האישיות. ניכרים בכתיבתו כישרון רוק כבד טבעי למשחקי מילים והשקפת רוק מתקדם, בשילוב מנוון. אך ישנה חריגה קטנה מתדמיתו כאיש מכירות של זעם, כזאת המותירה מקום לביאור והסבר". חמישה סינגלים ליוו את האלבום. קורגן רצה תחילה שהשיר "Jellybelly" יהיה הסינגל הראשון, אך בסוף הוחלט אחרת. הוא הסביר לירחון המוזיקה הקנדי Chart ש-Bullet with Butterfly Wings נבחר על פניו כי " Bullet הוא אחד מהשירים האלה, אתם יודעים, קליט וחייבים למכור קצת דיסקים". "Bullet with Butterfly Wings" היה השיר הראשון של הסמאשינג פאמפקינס שדורג ב-40 הגדולים במצעד "100 הלהיטים של בילבורד", שם מוקם במקום ה-22. "1979", הסינגל השני לאלבום, דורג במקום 12, ובכך קבע את שיא הלהקה במצעדים האמריקאיים. הסינגל "Zero" יצא כחלק ממיני-אלבום, לצד שישה בי-סיידס. לכל שלושת הסינגלים הללו הוענק אלבום זהב מטעם Tonight, Tonight" .RIAA" ו-"Thirty-Three", הסינגלים הרביעי והחמישי של האלבום, הגיעו למקומות 36 ו-39, בהתאמה, במצעדי בילבורד. אף על פי שהשיר "Muzzle" לא יצא רשמית כסינגל, הוא הגיע למקום השמיני במצעד "להיטי רוק מודרניים" ולמקום העשירי במצעד "להיטי רוק פופולרי" של בילבורד. Mellon Collie and the Infinite Sadness הקנה לסמאשינג פאמפקינס מועמדויות בשבע קטגוריות בפרסי הגראמי לשנת 1997, כשעלה עליהם במספר המועמדויות רק הרכב אחד באותה השנה. המועמדויות היו בקטגוריות "אלבום השנה", "שיר השנה" ("1979"), "ביצוע הרוק האלטרנטיבי הטוב ביותר", "הופעת הרוק הטובה ביותר לצמד או קבוצה בליווי קולות" ("1979"), "הופעת הרוק הכבד הטובה ביותר בליווי קולות" ("Bullet with Butterfly Wings"), "הופעת הפופ האינסטרומנטלית הטובה ביותר" ("Mellon Collie and the Infinite Sadness") ו"קליפ הווידאו הטוב ביותר, גרסה מקוצרת" ("Tonight, Tonight"). הלהקה זכתה בפרס בקטגוריה אחת: "הופעת הרוק הכבד הטובה ביותר" עבור "Bullet with Butterfly Wings" - פרס גראמי ראשון ללהקה. Mellon Collie and the Infinite Sadness דורג גם במקום 14 במשאל מבקרי הג'אז והפופ של Village Voice ב-1995. ב-2003, דורג האלבום במקום 487 ברשימת "500 האלבומים הטובים של כל הזמנים" של המגזין רולינג סטון.

רשימות השמעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mellon Collie and the Infinite Sadness הופץ בסט של שני תקליטורים או קלטות. בגרסאות אלה, השמות לשני הכותרים, לפי הסדר, הם "Dawn to Dusk", ו-"Twilight to Starlight". גרסת הוויניל, לעומתם, חולקה לשלושה תקליטים, בעלי שישה צדדים מוטבעים – שניים לכל אחד. גרסה זו כוללת שני שירים נוספים ("Tonite Reprise" ו-"Infinite Sadness") ורשימת השמעה שונה לגמרי. כל השירים נכתבו על ידי בילי קורגן, פרט לאלה בהם מצוין אחרת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]