OTS 44

OTS 44
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים זיקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג ננס חום או כוכב לכת תועה
בהירות נראית 0.0013–0.0024
סיווג ספקטרלי M9.5 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים פיזיים
מרחק 554 שנות אור
169.86 פארסק
רדיוס 0.23-0.57 רדיוסי שמש
מסה 0.011 מסות שמש
טמפרטורה 1700-2300 K
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

OTS 44 הוא כוכב לכת תועה או ננס חום המרוחק כ-550 שנות אור מכדור הארץ בקבוצת הכוכבים זיקית. OTS 44 הוא בין האובייקטים בעלי המסה הנמוכה ביותר המוכר למדע מהתווך הבין-כוכבי, המסה שלו גדולה משל צדק בערך פי 11.5, וקטנה בערך פי מאה מזאת של השמש.[1] קשה לדעת מה הרדיוס של אובייקט זה אך מעריכים שהוא בין 23-57% מהרדיוס של השמש.

OTS 44 התגלה בשנת 1998 על ידי Oasa, Tamura ו-Sugitani בתור אובייקט מסיבי בתוך אזור היווצרות כוכבים בקבוצת זיקית.[2][3] התצפית התבססה על פליטה חריגה של אור אינפרא-אדום והתבצעה על ידי תצפית משותפת של טלסקופ החלל שפיצר ושל טלסקופ החלל הרשל, OTS 44 פולט כמות חריגה של קרינה תת-אדומה יחסית לאובייקט מסוגו, ולכן הוצע כי הוא מוקף דיסקה של אבק, המורכבת מחלקיקים סלעיים וחלקים של קרח.[4] אם קיים דיסק כזה, תהיה מסתו גדולה למדי, עד כפי 10 ממסתו של כדור הארץ. תצפיות של ספקטרוגרף המסות SINFONI (חלק ממערך הטלסקופים "הטלסקופ הגדול מאוד") הראה שיש תהליך של התאחדות של חומר בתוך הדיסקה, מה שעלול לרמז על כך שלבסוף תווצר מאובייקט זה מערכת כוכבי לכת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא OTS 44 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Luhmann, K. L.; Peterson, D. E.; Megeath, S. T. (2004). "Spectroscopic Confirmation of the Least Massive Known Brown Dwarf in Chamaeleon". The Astrophysical Journal. 617 (1): 565. arXiv:astro-ph/0411445. Bibcode:2004ApJ...617..565L. doi:10.1086/425228.
  2. ^ Tamura, M.; Itoh, Y.; Oasa, Y.; Nakajima, T. (1998). "Isolated and Companion Young Brown Dwarfs in the Taurus and Chamaeleon Molecular Clouds". Science. 282 (5391): 1095. Bibcode:1998Sci...282.1095T. doi:10.1126/science.282.5391.1095.
  3. ^ Oasa, Y.; Tamura, M.; Sugitani, K. (1999). "A Deep Near-Infrared Survey of the Chamaeleon I Dark Cloud Core". The Astrophysical Journal. 526 (1): 336–343. Bibcode:1999ApJ...526..336O. doi:10.1086/307964.
  4. ^ "Blurring the lines between stars and planets: Lonely planets offer clues to star formation". MPIA Science Release 2013-09. נבדק ב-1 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)