סינגל בביצוע הדלתות | ||||||
מתוך האלבום Strange Days | ||||||
יצא לאור | 4 בספטמבר 1967 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
פורמט | תקליט | |||||
תאריך הקלטה | אפריל 1967 | |||||
סוגה | רוק פסיכדלי[1] | |||||
שפה | אנגלית | |||||
בי-סייד | Unhappy Girl | |||||
אורך | 2:12 | |||||
חברת תקליטים | אלקטרה רקורדס | |||||
כתיבה | ג'ים מוריסון, רובי קריגר | |||||
לחן | רובי קריגר, ג'ים מוריסון | |||||
הפקה | פול רוטשילד | |||||
| ||||||
"People Are Strange" (בעברית: "אנשים הם מוזרים") הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית הדלתות. השיר הופיע לראשונה באלבום האולפן השני של הלהקה Strange Days בספטמבר 1967 שיצא גם כסינגל בספטמבר 1967. השיר נכתב על ידי סולן הדלתות, ג'ים מוריסון, והגיטריסט רובי קריגר, אף שניתן קרדיט לדלתות לאחר מכן.
השיר יצא לראשונה עם "Unhappy Girl" כבי-סייד. הסינגל הגיע למקום ה-12 במצעד בילבורד הוט 100, והגיע לעשיריה הראשונה במצעדים של קאש בוקס.
הלחנת השיר החלה בתחילת 1967. לדברי מתופף הדלתות, ג'ון דנסמור,[2] הוא והגיטריסט רובי קריגר, שהיה אז שותפו לדירה, ביקרו את ג'ים מוריסון שנראה "מדוכא עמוקות".[2] למיטב זיכרונו של קריגר, הם טיילו מאוחר יותר לאורך קניון לורל באזור הוליווד הילס בלוס אנג'לס.[3] מוריסון חזר מההליכה "אופורי" עם המילים המוקדמות של "People Are Strange".[2] מסוקרן מהמילים, קריגר היה משוכנע שהשיר הולך להיות להיט כששמע את המנגינה הווקאלית:[2]
[מוריסון אמר] "כן, אני מרגיש ממש טוב עם זה. זה פשוט בא לי פתאום... כהרף עין - כשישבתי שם למעלה על הרכס והשקפתי על העיר". עיניו היו פרועות מהתרגשות. "שרבטתי את זה הכי מהר שיכולתי. זה הרגיש נהדר לכתוב שוב". הוא השפיל את מבטו אל הנייר המקומט שבידו ושר את הפזמון בקול הבלוז הרודף אותו. — ג'ון דנסמור[2]
בביקורת עבור AllMusic, כתב המבקר טום מגניס כי השיר "משקף את המשיכה של הלהקה למוזיקה התיאטרלית של הקברט האירופי".[4] השיר עוסק בניכור ובלהיות אאוטסיידר, וייתכן שמוריסון התייחס לשיר לתרבות ההיפית, לאאוטסיידרים באופן כללי ולמשתמשים בסמים כמו LSD, או שניהם.[4] באופן דומה, הסופרת מליסה אורסולה דון גולדסמית' הרגישה כי "People Are Strange" משתמש ב"רעיון אקספרסיוניסטי של ניכור וריחוק", וכי המילים מבטאות בכוונה משהו חיובי כמוזר.[5] דנסמור מאמין שהשיר היה ביטוי ל"פגיעות" של מוריסון.
בילבורד תיאר את הסינגל כ"רוקר קל עם מילים משכנעות".[6] קאש בוקס כינה זאת "ביצועים מרסקים", ואמר כי "הגדרת אמצע המהירות... מוסיף בעיטה להומור השחור של התוכן הלירי" וכי "ההפקה והעבודה פנטסטיות".[7]
לפי מקור:[8]