The Fall (להקה)

The Fall הייתה להקה פוסט-פאנק אנגלית, שהוקמה בשנת 1976 בעיר פרסויטץ, אשר במנצ'סטר רבתי. הלהקה עברה שינויים רבים בהרכבה, כשהסולן והמייסד מארק אי סמית' נשאר החבר הקבוע היחיד.[1]

החברים שנשארו בלהקה לזמן הרב ביותר כללו את המתופפים פול הנלי, סיימון וולסטנקרופט וקארל ברנס, הגיטריסטים קרייג סקנלון, מארק ריילי ובריקס סמית' והבסיסט סטיב הנלי, שלנגינת הבס המלודית והמעגלית שלו מיוחס חלק גדול בעיצוב הסאונד של הלהקה מאלבומים של תחילת שנות השמונים ועד סוף שנות התשעים.[2]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נקשרה בהתחלה לתנועת הפאנק המאוחרת של שנות ה-70, המוזיקה שלהם עברה שינויים סגנוניים רבים, לעיתים קרובות במקביל לשינויים בהרכב הלהקה.

המוזיקה התאפיינה בדרך כלל בצליל שוחק וחוזר על עצמו מונע על ידי גיטרה, במקצבי בס ותופים מתוחים ומבני טקסטים של סמית'.[3] בעוד שהלהקה מעולם לא השיגה הצלחה נרחבת מעבר לסינגלים להיטים קטנים. הם שמרו על קהל מעריצים חזק.

הלהקה כונתה "הלהקה הפורה ביותר של תנועת הפוסט-פאנק הבריטית".[4]

מ-1979 עד 2017, הם הוציאו 31 אלבומי אולפן, בתוספת עשרות אלבומי הופעות ואוספים שיצאו בניגוד לרצונו של סמית'. הם היו קשורים למנחה הרדיו של הבי.בי.סי, ג'ון פיל, אשר תמך בהם מראשית הקריירה שלהם ותיאר אותם כלהקה האהובה עליו, באומרו: "הם תמיד שונים; הם תמיד אותו דבר".[5]

הלהקה התפרקה לאחר מותו של סמית' ב-2018. הלהקה נקראת על שם הרומן "הנפילה" מאת אלבר קאמי, היא ניגנה את הקונצרט הראשון שלה ב-23 במאי 1977, במרתף North West Arts.[6] הופעת הבכורה של סתיו יצאה כתקליט הגיעה ביוני 1978 כאשר "Stepping Out" ו-"Last Orders" שוחררו על ידי Virgin Records ב־Short Circuit: Live at the Electric Circus, אוסף של הקלטות חיות שנעשו במקום במנצ'סטר The Electric Circus ב- אוקטובר 1977 רגע לפני סגירתו.

הרכב הלהקה עבר את השינויים הדרסטיים הראשונים שלו בשנים 1977–78. קיי קרול, חברתה ועמיתתה של אונה ביינס בבית החולים הפסיכיאטרי, הפכה למנהלת הלהקה ולזמרת הליווי מדי פעם, כמו גם לחברתו של סמית'.[7][8]

פריאל, שלא מרוצה מהניהול של קרול, עזב בדצמבר 1977 הוא הוחלף לזמן קצר על ידי ג'וני בראון, ולאחר מכן על ידי אריק מקגאן (הידוע גם בשם אריק החמוס).[8] הלהקה צולמה ב-13 בפברואר 1978 לערוץ גרנדה בהנחיית טוני ווילסון. ביינס עזב במרץ 1978 לאחר מנת יתר של סמים והתמוטטות עצבים לאחר מכן, והוחלף על ידי איבון פאולט; מקגאן עזבה אותה מאי, בשאט נפש מנהג הטנדר של הלהקה סטיב דייוויס שלבש חולצה מהוואי כשהעביר אותם להקלטת הסשן הראשון שלהם אי פעם עבור DJ הרדיו המשפיע ג'ון פיל . (ללהקה תקליט בסך הכל 24 מפגשים עבור ג'ון פיל, שהפך למעריץ מסור של הלהקה.)[8] מרטין ברמה האשים את פירוק ההרכב המקורי בסגנון המנהיגות של סמית', יחד עם העדפתה של קרול לבן זוגה : "ההתפרקות לא הייתה כל כך קשורה למוזיקה, אלא יותר איך התייחסו אלינו כאנשים על בסיס יומיומי."[8]

מארק אי' סמית ביפן

הסינגל פריצת בינגו מאסטר! שוחרר לבסוף באוגוסט 1978 בלייבל-Step Forward Records. הסינגל "It's the New Thing" הגיע בעקבותיו בנובמבר 1978, ובדצמבר הקליטה הלהקה (במהלך יום אחד) את אלבום הבכורה שלהם Live at the Witch Trials,[9] שיצא במרץ 1979.[10]

ברנס עזב את הלהקה זמן קצר לאחר הקלטת האלבום, והוחלף על ידי מייק לי מלהקת הקברט Rockin' Ricky. באפריל 1979, בעקבות ברנס הגיע מרטין ברמה, שותף לכותב רוב השירים ב- Live at the Witch Trials[10] ולפי הסופר דריל אסלי, "אולי השווה האמיתי האחרון לסמית' בלהקה";[9] הוא המשיך להקים את להקת סחלבים כחולים עם אונה ביינס. [11] מארק ריילי עבר מגיטרה בס לגיטרה, וקרייג סקנלון (גיטרה) וסטיב הנלי (גיטרה בס), חברי הלהקה לשעבר של ריילי וחברי תוכנית התמיכה איבון פאולט עזבה ביולי 1979 כדי לטפל בכלבה שלה. מאוחר יותר היא הופיעה בלהקה בשם Shy Tots.[8]

בנובמבר 1980, הוציאה הלהקה את אלבומם השלישי באורך מלא Grotesque (After the Gramme) . שלפניו יצאו כמה סינגלים עטורי שבחים כגון: "How I Wrote 'Elastic Man'" ו-" Totally Wired". האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האינדי הבריטי. ב־1983, החברה האמריקאית של סמית' ואשתו מאוחר יותר, בריקס סמית' הצטרפה ללהקה על גיטרה. Perverted by Language, שיצא ב-5 בדצמבר, היה האלבום האחרון של הלהקה עבור Rough Trade Records, אבל הראשון שהציג את בריקס.

עידן זה, תקופה מועדפת בקרב מבקרים ומעריצים רבים, התאפיין במאמץ של בריקס למצוא קהל רחב יותר ללהקה. הם יצרו כמה להיטים עם הצלחה צנועה בבריטניה עם סינגלים.[12]

הסגנון הווקאלי והמילים של סמית'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארק אי סמית' בהופעה חיה, 2008

ההגשה הווקאלית של סמית' הייתה ידועה בנטייתו לסיים כל ביטוי בסיומת בעיצור עם תוספת קולית שווא ("אה"). [13] הוא מרבה לדבר-שר או לשיר-שיט את המילים שלו, במיוחד מאמצע שנות ה-90. ניתן לתאר את ההגשה שלו, בייחוד כששיחק בשידור חי, כ"משתולל", ולעיתים קרובות הוא התערב בהתפרצויות מאולתרות. [14]

קטעים מהמילים של סמית' הופיעו לעיתים קרובות בכתב יד על עטיפות של אלבומים וסינגלים, יחד עם קולאז'ים שהוא הרכיב. בראיון ל- Sounds ב-1983, אמר סמית' שהוא אהב יצירות אמנות שישקפו את תוכן האלבום ושהבחירות הגרפיות שלו שיקפו את יחסו למוזיקה. הוא הזכיר כיצד הוא נמשך לפוסטרים זולים ואיותים שגויים, פריסות חובבניות של עיתונים מקומיים ומזומנים מודפסים ושלטים עם "פסיקים הפוכים במקום שבו אתה לא צריך אותם".[15]

השפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על השפעת הלהקה, סטיבן תומאס ארלוין מ־AllMusic כתב כי "הלהקה, כמו להקות קאלט רבות, היוו השראה לדור חדש של להקות מחתרת, החל מגלי רוק אינדי דומים לסאונד בבריטניה ועד להופעות באמריקה ובניו זילנד, אשר הוא רק אינדיקציה אחת לגודל ולמסירות של קהל המעריצים הקטן והמסור שלהם". [16]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

  • Live at the Witch Trials (1979)
  • Dragnet (1979)
  • Grotesque (After the Gramme) (1980)
  • Hex Enduction Hour (1982)
  • Room to Live (1982)
  • Perverted by Language (1983)
  • The Wonderful and Frightening World Of... (1984)
  • This Nation's Saving Grace (1985)
  • Bend Sinister (1986)
  • The Frenz Experiment (1988)
  • I Am Kurious Oranj (1988)
  • Extricate (1990)
  • Shift-Work (1991)
  • Code: Selfish (1992)
  • The Infotainment Scan (1993)
  • Middle Class Revolt (1994)
  • Cerebral Caustic (1995)
  • The Light User Syndrome (1996)
  • Levitate (1997)
  • The Marshall Suite (1999)
  • The Unutterable (2000)
  • Are You Are Missing Winner (2001)
  • The Real New Fall LP (Formerly Country on the Click) (2003)
  • Fall Heads Roll (2005)
  • Reformation Post TLC (2007)
  • Imperial Wax Solvent (2008)
  • Your Future Our Clutter (2010)
  • Ersatz GB (2011)
  • Re-Mit (2013)
  • Sub-Lingual Tablet (2015)
  • New Facts Emerge (2017)

חברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהלהקה הוקמה ב-1976, מארק אי סמית' היה החבר הקבוע היחיד. כל חברי המייסדים האחרים עזבו עד סוף 1979, למרות שמרטין ברמה חזר ללהקה מ-1989 עד 1990. שליש מתוך 66 המוזיקאים שהיו חברים בלהקה מתוך 44 שנות קיומה של הלהקה, היו חברים בה במשך פחות משנה. ההרכב הסופי הורכב מסמית', פיט גרינוויי, דייב ספרר, קיירון מלינג ומייקל קלפאם. מלינג, ספרר וגרינוויי הצטרפו ללהקה ב-2006.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא The Fall בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Group Members, Guests and Producers (A-Z) - Page 1". The Fall Online. נבדק ב-7 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Dave Simpson – The Fallen". Thefallenbook.co.uk. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2011. נבדק ב-9 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Huey, Steve. "Mark E. Smith – Music Biography, Credits and Discography : AllMusic". AllMusic. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Huey, Steve. "Mark E. Smith – Music Biography, Credits and Discography: AllMusic". AllMusic. נבדק ב-25 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ O'Hagan, Sean (16 בינואר 2005). "He's Still the Fall Guy | Film | The Observer". guardian.co.uk. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "The Fall Gigography | 1977". thefall.org. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Reynolds 2006, p. 193.
  8. ^ 1 2 3 4 5 "The Fall Online – Biography". visi.com/fall. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2013. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Eslea, Daryl (2004). Dragnet (CD sleevenotes).
  10. ^ 1 2 Raggett, Ned. "Live at the Witch Trials – The Fall : Songs, Reviews, Credits, Awards : AllMusic". AllMusic. AllRovi. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Sutton, Michael. "The Blue Orchids – Music Biography, Credits and Discography : AllMusic". AllMusic. AllRovi. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Wolstencroft, Simon (13 בנובמבר 2014). You Can Drum But You Can't Hide. Stata books. ISBN 9780957369078. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-6 באוגוסט 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Jones, Sasha-Frere."Mark E. Smith’s Mantras of Disdain". Village Voice, 25 January 2018. Retrieved 27 January 2018
  14. ^ Kaplan, Ilana. "Mark E. Smith dead: Eight of The Fall's best tracks". The Independent, 25 January 2018. Retrieved 27 January 2018
  15. ^ Robertson, Sandy."Hex Enduction". Sounds, 8 May 1982. Retrieved 4 October 2015
  16. ^ Erlewine, Stephen Thomas. "The Fall – Music Biography, Credits and Discography : AllMusic". AllMusic. נבדק ב-25 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)