סינגל בביצוע הבנד | |
מתוך האלבום The Band | |
יצא לאור | 22 בספטמבר 1969 |
---|---|
פורמט | סינגל, הזרמת מוזיקה |
סוגה | רוק דרומי |
שפה | אנגלית |
חברת תקליטים | קפיטול רקורדס |
כתיבה | רובי רוברטסון |
לחן | רובי רוברטסון |
הפקה | ג'ון סימון |
The Night They Drove Old Dixie Down ("הלילה בו נוצחו מדינות הדרום") הוא אחד משיריהם המפורסמים של להקת הבנד. השיר נכתב על ידי רובי רוברטסון ופורסם באלבומם השני בשנת 1969. גרסת הכיסוי לשיר שביצעה ג'ואן באאז בשנת 1971 עלתה לרשימת חמשת הלהיטים הגדולים באותו זמן.
השיר נכתב על ידי רובי רוברטסון. מילות השיר מתארות את הימים האחרונים של מלחמת האזרחים האמריקאית ואת סבלם של תושבי הדרום הלבנים עם התבוסה במלחמה, שנצרבה בזיכרון. השיר מתאר במילים מרגשות את קורותיו של חייל בצבא הקונפדרציה, כאילו מדובר במלחמה שהסתיימה זה עתה. המילים "בחורף 65'" שעשויות לכאורה לדבר על תאריך שהיה שנים ספורות לפני כתיבת השיר, מדבר למעשה על חורף שנת 1865, התבוסה במלחמת האזרחים, מאה שנה לפני כתיבת השיר. השם דיקסי (Dixie) הוא הכינוי שנתנו אנשי הצפון למדינות הקונפדרציה (בדומה לכינוי הצפוני יאנקי). השיר מתאר את חייל הקונפדרציה וירג'יל קיין המשרת במסילת הרכבת שמריצ'מונד לדנוויל, ומלווה באירועים היסטוריים.
השיר מתחיל במילים "קוראים לי וירג'יל קיין, שירתתי על קו הרכבת מריצ'מונד לדנוויל' / עד שהפרשים של סטונמן הגיעו וחיבלו שוב במסילה. / בחורף 65' רעבנו כמעט למוות. ב-10 במאי ריצ'מונד נפלה. / אני זוכר זאת היטב: הלילה שבו הכריעו את דיקסי הזקנה".
רוברטסון סיפר שהמוזיקה הייתה בראשו עוד קודם אך רק בהמשך חשב על הרעיון לשיר, ואז עשה מחקר נוסף. חבר להקת הבנד, לבון הלם, יליד ארקנסו, הצהיר כי הוא סייע במחקר לצורך כתיבת המילים. בספרו מ-1993 This Wheel's on Fire, כתב הלם:"רובי ואני עבדנו על המילים "בלילה שבו דיקסי הזקנה נפלה", אני זוכר שלקחתי אותו לספרייה, כדי שיוכל לחקור את ההיסטוריה וגאוגרפיה של אותם זמנים, ולכתוב על הגנרל רוברט אי לי בצורה ראויה".
להקת הבנד ביצעה את השיר בהופעות לעיתים קרובות, והוא נכלל בשני אלבומי רוק של הלהקה.
הפעם האחרונה בה ביצע לבון הלם את השיר הייתה בהופעה The Last Waltz בשנת 1976.
גרסת הכיסוי המצליחה ביותר של השיר בשפה האנגלית הייתה גרסה ידי ג'ואן באאז שפורסמה בשנת 1971. גרסה זו הגיעה לשיא בהשמעות והשיר דורג במקום השלישי בבילבורד הוט 100 של אותה שנה, הופיע חמש פעמים במצעדי הפזמונים בארצות הברית כשיר המושמע ביותר, וזכה באלבום זהב.
עם הזמן עלתה גם ביקורת על השיר, המתאר את התושבים הלבנים בדרום ארצות הברית ומתייחס לתקופה כנוסטלגית, מבלי להתייחס לסבלם של השחורים, ששועבדו ועברו מאות שנים של עבדות ופגיעה בזכויות האדם.