Thrilla in Manila
Thrilla in Manila (המותחן במנילה) הוא שמו של קרב האגרוף במשקל כבד בין שני האלופים הבלתי מעורערים מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר. הקרב נערך סמוך למנילה בירתה של הפיליפינים ב-1 באוקטובר 1975. והסתיים בניצחונו של עלי לאחר קרב אפי. הסלוגן "Thrilla in Manila" ליווה את הפרסומים והקדימונים לקרב. קרב זה היה הקרב השלישי בין שני המתאגרפים הללו.
הקרב נחשב ומדורג כאחד הקרבות הגדולים ביותר בהיסטוריה של האגרוף ובפרסומים רבים כגדול ביותר[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב במנילה היה השלישי והאחרון בין עלי לפרייזר. עלי היה אלוף העולם הבלתי מעורער כבר ב-1964 והחזיק בתוארו עד 1967 בשנה זאת נשללו תאריו עקב סירובו להתגייס לצבא האמריקני בשל מלחמת וייטנאם. ג'ו פרייז'ר הוכתר כאלוף, ב-1970 לאחר שגבר על מספר יריבים, אך לא נחשב כאלוף ראוי, עד שהתמודד נגד עלי. פרייזר סייע לעלי לחזור לזירת האגרוף, כשהוא תומך בו פומבית, ואף נפגש עם בכירים בממשל בעניינו. ב-1970 הוחזר רישיון האגרוף לעלי, בצו בית המשפט. והשניים נערכו ל"קרב המאה" שנערך במדיסון סקוויר גארדן ב-8 במרץ 1971.
במהלך ההכנות והראיונות לקראת הקרב, עלב עלי בפרייזר, בכינויים שונים, כשהבולט שבהם, בוגד ו"הדוד תום" (כינוי לשחום עור המשתף פעולה עם הלבנים) דברים אלה גרמו לאיבה עמוקה בין השניים. בקרב עצמו גבר פרייזר על עלי שאף הופל לקרשים במהלכו. זה היה הפסדו הראשון של מוחמד עלי כמקצוען.
בקרב החוזר ניצח עלי, בהחלטת שיפוט מעוררת מחלוקת. היריבות האישית בין המתאגרפים הגיעה לשיא לפני הקרב במנילה, כשעלי התראיין וסנט שהוא הולך להכניס ל"גורילה במנילה".
למיקום הקרב, נשקלו מספר חלופות, ולבסוף נבחרה הצעתו של נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס[2].
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב נקבע לשעה 10:30 שעון מקומי, כדי להתאים לשעות הפריים טיים בארצות הברית, שעת צהריים חמה. האולם לא היה ממוזג והזירה הגיעה ל-43 מעלות צלזיוס.
עלי היה מהיר מיריבו, סגנונו טקטי, וקופצני בזירה, בנוסף היה גבוה יותר, זרועותיו ארוכות יותר. לפרייזר הייתה מכת הוק שמאלית אימתנית, והוא היה מתקרב ומתקרב ליריביו כשהוא סופג חבטות רבות, וממתין כדי לתת את המכה האחת שתכריע. הוא עבד בעיקר על הגוף, אגרופים לחזה ולבטן בגישה הוותיקה שאם הגוף גמור, הראש יצעד בעקבותיו. הקרב נקבע לחמישה עשר סיבובים. בחמישה הראשונים שלט עלי והיה דומיננטי יותר, בחמישה הבאים שלט פרייזר. בסיבובים האחרונים שני המתאבקים היו תשושים והתקשו לסיים את הקרב במהלך הסיבוב ה-12 אחת ממכותיו של עלי פגעה בעינו הימנית של פרייזר, עינו התנפחה והוא התקשה לראות בה. פרייזר לא ראה מאומה בעינו השמאלית (הדבר לא היה ידוע בעולם האגרוף) מפציעה שספג בנערותו. ולמעשה נלחם שני סיבובים כשהוא כמעט נטול ראייה.
מאמנו של פרייזר אדי פאץ' חשש לבריאותו, ולאחר שמגן השיניים של פרייזר עף מפיו כתוצאה ממכה של עלי. החליט לעצור את הקרב בסיבוב ה-14 למורת רוחו של חניכו. ועלי ניצח, מרוב תשישות התקשה לחגוג ולקבל את הפרס.
לאחר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקרב אמר עלי כי זה היה הקרב הקשה ביותר שלו ואגרוף לפה אגרוף לשם וזהות המנצח הייתה שונה. פרייזר כתב בספרו כי הערעור הגדול על עלי היה שאינו יודע לספוג מכות ובקרב זה הוא הוכיח שעלי יודע לספוג היטב[3].
פרייזר נלחם פעם נוספת שנה לאחר מכן, ופרש. עלי הגן על תוארו 10 פעמים נוספות עד שנוצח ב-1978.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביתר גולני, אגרוף: הסיפור של ג'ו פרייז'ר, באתר וואלה, 19 בינואר 2006
אמיר ענבר, השבוע לפני 39 שנה | המוות המתין למוחמד עלי וג'ו פרייז'ר מעבר לסיבוב, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2014- מנחם לס, "THE THRILLA IN MANILA", באתר הופס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למשל עשרת קרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה; קרבות האגרוף הטובים בעולם
- ^ היו פרסומים שמרקוס חפץ בקרב בארצו, בשל רצון להסיט את תשומת הלב מהמשטר הצבאי שהוחל אז בפיליפינים.
- ^ מנחם לס, הופס