א-רימאל

א-רימאל
حي الرمال
מידע
עיר	עזה
שטח	5 קמ"ר
אוכלוסייה	70,000 (2023)
קואורדינטות	31°31′12″N 34°26′35″E / 31.52°N 34.443055555556°E
	שכונות נוספות בעזה
	(למפת עזה רגילה) א-רימאל

אַ-רִּמַאל (בערבית: الرمال – "החולות") היא שכונת יוקרה במערב העיר עזה.

השכונה משתרעת לאורך העיר, במקביל לחוף הים, אולם אינה גובלת בים. גבולה המערבי מרוחק כמה מאות מטרים מהחוף. נוהגים לחלק את השכונה לרימאל הצפונית ולרימאל הדרומית, שלפחות בשנות ה-70 היו להן ועדים נפרדים^[1]. בעיקרה היא שכונת מגורים, אולם חלקה המזרחי של השכונה, הסמוך למרכז העיר ול"כיכר ג'ונדי", כולל גם מבני ציבור. השכונה נחשבה לשכונה האמידה ביותר בעזה^[2]. היו מרובים בה הבתים המרווחים, וגם הרחובות רחבים ביחס לרוב שכונות העיר. השכונה נחשבה לאזור בילוי שאליו הגיעו צעירים מרחבי רצועת עזה^[3].

גאוגרפיה

את השכונה חוצים לרוחבה שלושה מרחובותיה המרכזיים של עזה: אל-וחדה, עומר אל-מוח'תאר, וגמאל עבד א-נאצר (מכונה גם רחוב תלאתין). רחוב אל-רשיד, הניצב לרחובות אלו והמקביל לחוף הים, מהווה את גבולה המערבי של השכונה. מדרום לרימאל נמצאות השכונות שיח' עג'לין (הסמוכה לחוף) ותל אל-הווא. ממזרח לה נמצאים שכונת סברה ומרכז העיר (א-דרג') ומצפון – מחנה הפליטים שאטי ושכונת א-נאצר.

הבולטים שבין מבני הציבור בשכונה היו: מתחם בית החולים שיפא, בית החולים המרכזי בעיר וברצועת עזה, בית חולים א-נסר לילדים שנפתח ב-1973^[4], ארמון הנשיאות הפלסטיני, ארמון המושל ובניין המועצה המחוקקת הפלסטינית. כמו כן, היו מצויים באזור זה מספר נציגויות של ממשלות זרות, בתי מלון וחלק ממסעדותיה הנחשבות של העיר. מדרום לבית החולים שיפא, על ציר עומר אל-מוח'תאר, נמצאת "מידאן ג'ונדי" (כיכר החייל) הקרויה על שם "החייל הערבי האלמוני" שנפל במלחמת 1948. בשכונה גם התקיימה שלוחה של אל-אזהר. בניין השלוחה נפגע במלחמת ששת הימים ונותר ריק במשך מספר שנים^[5]. בשנת 2010 נפתח בשכונה הקניון הראשון ברצועה, קניון עזה. בשכונה שכן מלון חמישה כוכבים קומודור, מסעדת היוקרה "Roots Club" ומועדון הרכיבה פייסל.

היסטוריה

עד שנות ה-30 של המאה ה-20 היה האזור שעליו הוקמה השכונה רצועת חולות שהפרידה בין העיר עזה ובין חוף הים. רצועה זאת הייתה בבעלות ממשלתית, וקודם למלחמת העולם הראשונה כתב ד"ר יעקב טהון על סיור באזור עזה לבחינת התיישבות יהודית: "ביחוד היינו מעוניינים באדמת הממשלה המשתרעת בין עזה ובין הים, באורך של 3–4 ק"מ. כאן חשבנו להקים שכונה יהודית, מעין אחוזת בית ..."^[6]. כבר בשנות ה-20 החלה תנופת בנייה בעזה לאחר שהעיר ספגה נזקים כבדים במצור שנערך עליה במלחמת העולם הראשונה. השכונה הוקמה בשנות ה-30 וה-40. הבתים החדשים נבנו בסגנון ובטכנולוגיה שהיו קרובים יותר לסגנון האירופי^[7]. בתחילה היו רוב המשתכנים החדשים פקידים בשלטון המנדט הבריטי, ובהמשך הצטרפו גם בעלי מקצועות חופשיים. בעקבות מעבר חלק נכבד מהשכבה המובילה בעזה לשכונה זו, הוקמו גם בנייני ציבור ומסחר במזרח השכונה, בחלק הסמוך למרכז העיר.

לאחר מבצע צוק איתן, בכירי חמאס החלו לעבור לגור בשכונה. במהלך מבצע שומר החומות, פורסם כי השכונה העשירה הופצצה לראשונה על ידי חיל האוויר הישראלי, לאחר שבכירי חמאס השתלטו על מרביתה^[8]. במלחמת חרבות ברזל הופצצה השכונה, לאחר שתושביה נקראו להתפנות מהבתים, ונגרם בה הרס רב^[9].