אאין-י אכברי

חצר המלכות של אכבר, איור מכתב יד של האכברנאמה (אנ')

אאין-י אכברי (בפרסית: آئینِ اکبری), או ה"מִנהל של אכבר", הוא מסמך מפורט מהמאה ה-16 בנוגע לניהולה של האימפריה המוגולית תחת הקיסר אכבר, שנכתב על ידי היסטוריון החצר שלו, אבו אל-פאזל (אנ') בפרסית. הוא מהווה את הכרך השלישי ואת החלק האחרון של המסמך הגדול הרבה יותר, ה"אכברנאמה (אנ')" ("דין וחשבון של אכבר"), גם הוא מאת אבו אל-פאזל, ובעצמו מחולק לחמישה ספרים.^[1]

תוכן

ה"אאין-י אכברי'" הוא הכרך השלישי של "אכברנאמה" המכיל מידע על שלטונו של אכבר בצורה של דוחות מנהליים, בדומה לגאזטיר. בהסבר של המזרחן הגרמני היינריך בלוכמן (אנ') "הוא מכיל את ה-'āīn' (כלומר אופן הממשל) של הקיסר אכבר, והוא הדוח המנהלי והחזרה הסטטיסטית של ממשלתו כפי שהייתה בערך ב-1590".^[2]

האאין-י אכברי מחולק לחמישה ספרים. הספר הראשון שנקרא מנזיל-עבאדי עוסק במשק הבית הקיסרי ותחזוקתו, והשני נקרא סיפאח-עבאדי, במשרתי הקיסר, בשירותי הצבא והאזרחים. השלישי בשם מולק-עבאדי עוסקת בממשל אימפריאלי, המכיל תקנות של מערכת המשפט והרשות המבצעת. הרביעי מכיל מידע על פילוסופיה הינדית, מדע, מנהגים חברתיים וספרות. החמישי מכיל אמרות של אכבר, יחד עם תיאור של מוצאו והביוגרפיה של המחבר.

ספרים

ספר 1: מנזיל-עבאדי (הכוונה להקמת מקום)

בכרך יש בסך הכל 90 "אאין" או תקנות העוסקות ומתארות את מגזרי המנהל והעיסוקים השונים באותה תקופה. ה"אאינים" השונים כוללים את אלו על המטבעה הקיסרית, עובדיה ותהליך הזיקוק וההפקה שלהם של זהב וכסף, הדירהם והדינר וכו'. יש גם חלקים המוקדשים לההרמון הקיסרי (אנ') (אאין 15), החותמות המלכותיות (אאין 20), המטבח הקיסרי (אאין 23), ומתכוניו וכללי ההתייחסות לימי ההתנזרות (אאין 26). הכרך מכיל תיאור מפורט של פריטים כמו פירות, ירקות, בשמים, שטיחים ועוד, וגם של אמנות וציור. אאין-י אכברי הוא משאב מצוין למידע על תחזוקת הצבא המוגולי בתקופת שלטונו של אכבר. "אאין 35" עוסק בשימוש ותחזוקה של ארטילריה, תחזוקה וסימון בברזל מלובן של סוסים מלכותיים, גמלים, פרדות ופילים, וכן מתאר את פרטי המזון שניתן לבעלי חיים. בכרך יש גם תקנות הנוגעות לשכר פועלים, אומדני בניית בתים וכו'.^[3]

ספר 2: סיפאח-עבאדי (הכוונה למוסד צבאי)

הספר השני מתאר את היחס למשרתי הכס, השירותים הצבאיים והאזרחיים ולנוכחים בחצר המלכות, אשר עקב גאונותם הספרותית או המוזיקלית זכו לעידוד רב מהקיסר ובדומה שיבח את הערך הגבוה של עבודתם.

ספר 3: מאלק-עבאדי (פירושו ממשלה של מדינה או ממסד ממשלתי)

הספר השלישי מוקדש כולו לתקנות למחלקות המשפטיות ולמחלקות המבצעות, להקמת עידן חדש ומעשי יותר, לסקר הקרקעות, לחלוקות השבטיות ולספר הנכסים של שר האוצר.

ספר 4 (חוק ותנאים סוציאליים)

הספר הרביעי מתאר את מצבם החברתי והפעילות הספרותית, בעיקר בפילוסופיה ובמשפטים, של ההינדים, המהווים את עיקר האוכלוסייה, שבקידומם הפוליטי ראה הקיסר את הערובה ליציבות ממלכתו. יש גם כמה פרקים על הפולשים הזרים להודו, על נוסעים נכבדים ועל קדושים מוסלמים ועל הכתות שאליהן הם משתייכים.

ספר 5 (דברים שנאמרו ונעשו על ידי הקיסר אכבר)

הספר החמישי מכיל משפטים מוסריים ומכתמים, תצפיות וכללי חוכמה של הקיסר שנאספו על ידי אבו אל-פאזל.

אאין-י אכברי על פי סיד אחמד חאן

בשנת 1855 סיים סר סיד אחמד חאן את המהדורה המלומדת, שהתבססה על מחקר מעמיק, והמאוירת שלו של אאין-י אכברי מאת אבו אל-פאזל, שבעצמו היה ספר קשה במיוחד. לאחר שסיים את העבודה לשביעות רצונו, הוא הביא אותה למשורר ההודי מירזה אסדאללה חאן ע'אליב (אנ') מתוך אמונה שהוא יעריך את עבודתו. הוא פנה לע'אליב הגדול כדי שיכתוב לו תקריז (במוסכמה של אותם זמנים, הקדמה משבחת). ע'אליב הסכים, אך כתב שיר פרסי קצר המטיל דופי באאין-י אכברי ובמשתמע בתרבות המוגולית האימפריאלית, המפוארת, האוריינית והמלומדת שהוא תוצר שלה. ע'אליב כמעט נזף בסיד אחמד חאן על בזבוז הכישרון שלו על 'דברים מתים' והרעיף שבחים על ה"סאהיבים של אנגליה" שהחזיקו באותה תקופה בכל ה"אאינים" בעולם הזה.

נראה שע'אליב היה מודע היטב לשינויים במדיניות העולמית עקב פעולות המעצמות הגדולות, במיוחד בהודו. סיד אחמד אולי היה נסער מתוכחותיו של ע'אליב, אבל הבין את הכוחות שהתנגשו בפרסום ספרו.

סר סיד אחמד חאן ויתר על עניין פעיל בהיסטוריה ובארכאולוגיה. אף על פי שהוא אכן ערך שני טקסטים היסטוריים נוספים במהלך השנים הבאות, אף אחד מהם לא נשא את היקף ה"אין": מסמך עצום על השלטון של אכבר.

תרגומים בולטים

"אאין-י אכברי" היה אחד הטקסטים הפרסיים הראשונים שתורגמו לשפה האנגלית. הטקסט הפרסי המקורי תורגם לאנגלית בשלושה כרכים. הכרך הראשון, בתרגום המזרחן הגרמני היינריך בלוכמן (אנ') (1873) כלל את הספרים הראשון והשני. הכרך השני, שתורגם על ידי קולונל הנרי סאליבן ג'ארט (1891), הכיל את הספר השלישי, והכרך הנותר, תורגם גם הוא על ידי ג'ארט (1896), ספרים 4 ו-5. שלושת הכרכים הללו פורסמו על ידי החברה האסייתית (אנ') של כלכותה כחלק מסדרת "ביבליותקה אינדיקה" שלהם.^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אכברנאמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Introduction to Akbaranama and Ain-e-Akbarinoob Columbia University
2. "Preface". אורכב מ-המקור ב-2018-07-14.
3. "The Ain i Akbari". printed for the Asiatic Society of Bengal. 1873.
4. The Ain i Akbari