קברי שמעיה ואבטליון | |
מקום קבורה | גוש חלב (זיהוי מתחילת המאה ה-13) |
---|---|
תקופת הפעילות | זוג רביעי של תקופת הזוגות |
רבותיו | יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח |
תלמידיו | הלל, שמאי, מנחם |
בני דורו | שמעיה ויהודה בן דורתאי |
אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.
שמעיה ואבטליון היו גרים,[1] הם עצמם,[2] או שהיו רק בני גרים.[3] לפי דברי התלמוד הבבלי[1] היו מבני בניו של סנחריב, שהיה אחד ממלכי אשור.
מאמרו של אבטליון מופיע במשנה במסכת אבות:
אבטליון אומר: חכמים – הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל
את פירוש שמו של אבטליון מביא הרב עובדיה מברטנורא:
שמעיה ואבטליון – גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם. ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי – קטן...
על הלל תלמידם של שמעיה ובאבטליון מסופר:
בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת
התלמוד הבבלי מספר על אירוע שקרה בגמר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (מוצאי יום הכפורים). לפי התלמוד, רוב העם עזבו את הכהן הגדול והלכו לקראת שמעיה ואבטליון. בסופו של דבר הלכו שמעיה ואבטליון עם העם שהלכו אליהם, לשאול בשלום הכהן הגדול. אולם, קיים שינוי גרסאות בין התלמוד בבלי ומדרש הגדול אודות חילופי הדברים בין שמעיה ואבטליון והכהן הגדול. לפי המסופר בתלמוד בבלי, הכהן גדול זלזל בכבוד שמעיה ואבטליון והם השיבו במענה שנון וחד שהיה בו כדי להעמיד את הכהן על טעותו.[4] במקביל, המדרש הגדול גורס שהכהן גדול "תיקן" את המילים של הזוגות להורות כי אין גדולת הכהן מחמת ייחוסו לאהרן הכהן, אלא מצד עשיית מעשה אהרן.[5]
זכריה פרנקל כותב על שמעיה ואבטליון: "מן שמעיה ואבטליון נודעו הלכות אשר העידו אחרים בשמם, אבל הם עצמם לא באו במשנה וברייתא בין שוני ההלכות."[6]
במחלוקת של תקופת הזוגות, המחלוקת על הסמיכה ביום טוב, אבטליון היה בדיעה שאין לסמוך[7].
שאר ההלכות המובאות בשם אבטליון מובאות במשותף עם שמעיה.
אלו כוללות:
את דברי יהודה בן דורתאי האומר ששמעיה ואבטליון היו "דרשנים גדולים"[8] פירש אייזיק הירש וייס במובן של מדרשי הלכה, ובהתאם כתב: ״בימי שמעיה ואבטליון החלו לפלוס מסילות חדשות בדרישת התורה ואלה שני הראשים היו מתוארים בשם הכבוד ״דרשנים גדולים״[12]. יצחק אייזיק הלוי, לעומתו, טוען שיש לפרש "דרשנים גדולים" במובן של דרשנות לציבור, וטוען שבכל התלמוד אין דרשות המובאות בשם שמעיה ואבטליון[13].
רבי שמואל ב"ר שמשון שסייר בארץ ישראל בתחילת המאה ה-13 (1210 לערך) תיאר בספרו "מסע דפלסטינא" מסורת לפיה בגוש חלב מצויים "קברי שמעיה ואבטליון ובצידם קברי אדרמלך ושראצר". כמו כן תיארו את הקברים נוסעים נוספים מימי הביניים כגון מנחם החברוני, יעקב השליח, תלמיד הרמב"ן, אשתורי הפרחי ועוד[14].
המתחם נמצא בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול.
על שמו רחובות ברמת גן, בני ברק, תל אביב, הרצליה ואלעד.