אברהם ברמן
 | |||||
| לידה |
17 באוקטובר 1906 ורשה, פולין, האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1978 (בגיל 71) תל אביב-יפו, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1950 | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק | ||||
| השכלה | אוניברסיטת ורשה | ||||
| מפלגה |
מפ"ם  | ||||
| סיעה | מפ"ם, סיעת שמאל, מק"י | ||||
| בן או בת זוג |
בתיה טמקין ברמן | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
אברהם (אדולף) בֶּרמן (ב יידיש: אַדאָלף אברהם בערמאַן; 17 באוקטובר 1906 – 3 במרץ 1978) היה איש ציבור יהודי-פולני וישראלי, חבר הפרלמנט הפולני בשנות ה-40 וחבר הכנסת מטעם מפ"ם ומק"י בכנסת השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברהם ברמן נולד בוורשה שבפולין (אז באימפריה הרוסית) למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. אביו, איסר ברמן, היה פעיל ציוני וחבר "אגודת חובבי שפת עבר". ברמן למד באוניברסיטת ורשה, וכסטודנט הצטרף לתנועת "פועלי ציון שמאל", מטעמה ערך את עיתוני המפלגה בפולנית וביידיש. את לימודיו סיים בוורשה ב-1932 בתואר דוקטור בפסיכולוגיה.
במהלך מלחמת העולם השנייה היה ברמן מנכ"ל הארגון "צנטוס" (Centos, Centrala Towarzystwa nad Sierotami) לעזרת ילדים בוורשה ומזכ"ל המועצה הפולנית לעזרת יהודים "זֶ'גוֹטָה". בגטו ורשה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית האנטי-נאצית, וכן היה חבר נשיאות הוועד לתיאום יהודי המחתרתי.
בפגישות חשאיות עם חבריהם, בשלבים המתקדמים של הגירוש להשמדה מגטו ורשה, הוחלט שברמן ואשתו בתיה יעברו לצד הארי כדי ליצור קשר עם מי שעשויים לסייע בהצלה. ב-5 בספטמבר 1942 יצאו מגטו ורשה אל הצד הארי של העיר[1]. היה זה בזכות קשר שיצרו עם אנשי אינטליגנציה ומכרים פולנים שהיו מוכנים להסתכן בעבורם[2]. הקשר עם חבריהם בגטו נותק ורק לאחר ניסיונות רבים נענה להם משרד "צנטוס" והעבירו לבני הזוג ברמן הודעה מעמנואל רינגלבלום[3], באמצעותו חידשו את קשריהם עם מפלגת פועלי ציון שמאל. השהייה בצד הארי של ורשה הייתה קשה והזוג נאלץ פעמים רבות לעבור מדירה לדירה[4]. הוא נפגש עם יז'י לרסקי שהוצנח לפולין מבריטניה.
בתום המלחמה נבחר ברמן כציר לפרלמנט בפולין הקומוניסטית ובשנת 1947 נבחר ליו"ר ועד יהודי פולין.
בשנת 1950 עלה ברמן לישראל[5] והחל לפעול במוסדות מפ"ם. בשנים 1951–1955 כיהן מטעם המפלגה כחבר הכנסת השנייה, במהלכה פרש, יחד עם משה סנה ורוסתם בסתוני, לסיעת שמאל (1953)[6], וחבר למק"י בשנת 1954. במהלך כהונתו היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החינוך והתרבות, ועדת הכנסת וועדת השירותים הציבוריים.
ברמן עמד בראש ארגון הלוחמים האנטי-נאציים בישראל, והיה חבר נשיאות הארגון העולמי של הפרטיזנים היהודים ואסירי הנאצים לשעבר.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם ברמן נישא בשנת 1936 לבתיה טמקין. בשנת 1946 נולד בנם היחיד, עמנואל. באפריל 1953 התאלמן[7].
אחיו, יאקוב (Jakub Berman; 1901–1984), שנותר בפולין, היה פוליטיקאי בפולין הקומוניסטית.
בנו, עמנואל ברמן, הוא פסיכואנליטיקאי ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מימי המחתרת, תל אביב: המנורה, תשל"א.
- במקום אשר יעד לי הגורל: עם יהודי ורשה: 1939–1942 (מכתב יד ביידיש: שלמה אבן שושן), בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, תשל"ח. (ראה אור גם ביידיש – "וואס דער גורל האט מיר באשערט: מיט יידן אין ווארשע, 1939–1942", תשמ"א-1980.)
עיטוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם ברמן, באתר הכנסת - אברהם ברמן, באתר כנסת פתוחה
- צבי ברייטשטיין, לזכרו של ד"ר אברהם (אדולף) ברמן, הדים, 38-39, מרץ-אפריל, 1978
- חיים לזר, דוקטור אברהם אדולף ברמן, דברים לזכרו
- נטליה אלקסיאון, אדולף ברמן, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- הערך עליו באנציקלופדיית YIVO
אדולף אברהם ברמן (1906-1978), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתיה טמקין-ברמן, "פאן רודזבסקי", ילקוט מורשת ב', אפריל-מאי 1964 תשכ"ד, עמ' 12.
- ^ ישראל גוטמן, "בתיה", עמ' 13.
- ^ בתיה טמקין-ברמן, "פאן רודזבסקי", עמ' 12.
- ^ בתיה טמקין-ברמן, עיר בתוך עיר, עמ' 50–52,55.
- ^ א. ברמן עלה לארץ, על המשמר, 19 באפריל 1950
- ^ סיעת השמאל בין ליבשיץ-למדן ומק"י, דבר, 3 בפברואר 1953
- ^ בתיה ברמן נפטרה, על המשמר, 3 במאי 1953