אברהם וולקוביץ'
 | |
| לידה |
28 במרץ 1878 טיומן, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1965 (בגיל 86) ניו יורק, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
מודרניזם אמריקאי |
  | |
אברהם ווקוביץ' (באנגלית: Abraham Walkowitz; 28 במרץ 1878 – 27 בינואר 1965) היה צייר יהודי-אמריקאי, שהתחבר עם עמיתים אמריקאים שעבדו בסגנון המודרניסטי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווקוביץ' נולד, 28 במרץ 1878, בטיומן שבסיביר להורים יהודים. בילדותו היגר עם אמו לארצות הברית. הוא למד באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק ובאקדמיה ז'וליאן בפריז אצל ז'אן-פול לורנס. ווקוביץ' ובני דורו הסתובבו אחר כך סביב הגלריה של הצלם אלפרד סטיגליץ, שם התכנסו מבשרי האמנות המודרנית באמריקה ושם הוצגו אמנים אירופיים רבים לראשונה בארצות הברית. ווקוביץ' עבד בשיתוף פעולה הדוק עם שטיגליץ כמו גם עם ארתור דייב, מרסדן הרטלי וג'ון מרין (המכונים לעיתים קרובות "רביעיית שטיגליץ").
קריירה והכשרה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווקוביץ' נמשך לאמנות מילדות. בראיון בעל-פה עם אברם לרנר ב -1958, הוא נזכר: "כשהייתי ילד, כבן חמש, הייתי מצייר עם גיר, על כל הרצפות ... אני מניח שזה היה בתוכי. אני זוכר את עצמי כילד קטן, בן שלוש או ארבע, לוקח גיר ומצייר רישומים."[1] בבגרותו עבד כצייר שלטים והחל לשרטט מהגרים בגטו היהודי של ניו יורק, שם התגורר עם אמו. הוא המשיך בהכשרתו הרשמית, ובכספים שהלווה מחבר נסע לאירופה בשנת 1906 ללמוד באקדמיה ז'וליאן. באמצעות היכרות שערך עם מקס ובר, הוא פגש את איזדורה דאנקן בסטודיו של אוגוסט רודן, הרקדנית האמריקאית המודרנית שכבשה את תשומת ליבו של האוונגרד. ווקוביץ המשיך לייצר יותר מ -5,000 רישומים של דאנקן.[2]
גישתו של ווקוביץ לאמנות במהלך השנים הללו נבעה מרעיונות הפשטה מודרניסטים אירופיים, שחדרו אט אט לנפש האמנות האמריקאית בשלהי המאה. כמו הרבה אמנים באותה תקופה, ווקוביץ' הושפע עמוקות מתערוכת הזיכרון משנת 1907 על יצירתו של סזאן בפריז בסלון הסתיו. האמן אלפרד ורנר נזכר כי ווקוביץ' מצא כי תמונותיו של סזאן שהיו "חוויות אנושיות פשוטות בעוצמתן." כשעבד לצד מודרניסטים אמריקאים אחרים שנתמכו על ידי שטיגליץ, שינה ווקוביץ את סגנונו כאמן והפיק עבודות מופשטות שונות.
אף על פי שווקוביץ' הושפע ממאסטרים אירופיים מודרניים, הוא היה זהיר שלא לחקות אותם. האמן והמבקר אוסקר בלומנר זיהה את האיכות הזו ביצירתו של ווקוביץ', וציין את ההבדלים בין עבודותיו המשפיעות ביותר של קנדינסקי לסגנון ווקוביץ'. הוא כתב: "ווקוביץ' מונע על ידי 'הכורח הפנימי'; קנדינסקי, עם זאת, כמו שאר הרדיקלים, נראה שלא מתקדם בהדרגה ובפנימיות, אלא מתוך מחשבה המורכבת לבצע הישג אינטלקטואלי - שאינו אמנות."
ווקוביץ' הוצג לראשונה בשנת 1911, ונשאר עם הגלריה של שטיגליץ' עד 1917. במהלך אותם השנים האמנות המודרנית באמריקה נתקלה בקשיים. עד להתרחשות תערוכת הארמורי המרכזית בשנת 1913 בה ווקוביץ' היה מעורב והוצג שם. האמנים המודרניים האירופאים הביאו רעיונות רדיקליים, אך נתקלו בביקורת עוינת מקומית.
אברהם וולקוביץ' נפטר ב-27 בינואר 1965.
ציורי איזדורה דאנקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1927 ציטטה איזדורה דאנקן את שורותיו של וולט ויטמן במאמרה - ״אני רואה את אמריקה רוקדת״, וכתבה, "כשקראתי את השיר של ויטמן, אני שמעתי את אמריקה שרה, היה לי גם חזון: חזון - אמריקה רוקד ריקוד שיהיה הביטוי הראוי לשיר אותו וולט שמע כששמע את אמריקה שרה."
דאנקן הייתה אמנית ששייכת באופן מובהק למודרניזם, והשליכה את האזיקים הנוקשים של צורה הבלט וחקר התנועה באמצעות שילוב של פסל קלאסי ומקורות פנימיים משלה. היא תיארה את החיפוש הזה: "ביליתי בסטודיו ימים ולילות ארוכים בחיפוש אחר הריקוד שעשוי להיות הביטוי האלוהי של הרוח האנושית באמצעות תנועת הגוף." עבור דאנקן, הריקוד היה ביטוי אישי מובהק ליופי באמצעות תנועה. והיא טענה כי היכולת לייצר תנועה טמונה באופן טבעי בתוך הגוף."
אברהם ווקוביץ' היה אחד האמנים הרבים שנשבו בצורת התנועה החדשה הזו. ניתן לפרש את הרישומים של דאנקן כמייצגים של המטרות הנעלות ביותר של ווקוביץ'. הוא הצליח לשאוב מאותו נושא של הריקוד שוב ושוב השראה, ולהפיק חוויה שונה בכל תצפית.
פסלים זיהו בקלות את התכונה הזו בדאנקן; הייתה בה איכות של ריקוד שנראה אמנותי, ולא סטטי. מבקר הריקודים וולטר טרי תיאר את זה בשנת 1963: "אף על פי שהריקוד שלה נבע באופן בלתי נמנע ממקורותיה הפנימיים ומשאבי הכוח המוטורי וההנעה הרגשית, אך ההיבטים הגלויים של הריקוד שלה היו צבעוניים בבירור, ומעוצבים על ידי האמנות היוונית ותפיסת הפסל של הגוף. השפעות אלה ניכרות בבירור בתמונות שלה ובעבודות האמנות שהעניקו לה השראה."
בכל התבוננות בריקוד של דאנקן, וולקוביץ׳ רשם תצפית חדשה. ווקוביץ' כתב בשנת 1913, "אני לא נמנע מאובייקטיביות ולא מחפש סובייקטיביות, אלא מנסה למצוא שווי משקל… אני מבקש לכוון את האמנות שלי למה שאני מרגיש כבסיס לחוויה."
ההתעניינות שלו בתיעוד של החוויה ולא בייצור ייצוג אובייקטיבי של הנושא היא מרכזית בהרכב הרישומים של דאנקן. קווי הרישום מתפקדים במקביל כצורות של גוף האדם, אך גם מתחקות אחר מסלולי תנועות הרקדנית.
מסירותו של ווקוביץ' לדאנקן כנושא התרחבה אחרי מותה בטרם עת בשנת 1927. העבודות שלו חושפות אמונות משותפות כלפי המודרניזם ופוגעות בקשרים שלהם עם העבר. בשנת 1958, ווקוביץ' אמר לרנר, "לא היו לה (דאנקן) חוקים. היא לא רקדה על פי הכללים. היא יצרה. הגוף שלה היה המוזיקה. זה היה גוף חשמלי, כמו של וולט ויטמן."[3]
חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שמעולם לא הגיע לאותה תהילה כמו בני דורו, מערכת היחסים ההדוקה של ווקוביץ' עם גלריה 291 ואלפרד שטיגליץ הציבה אותו במרכז התנועה המודרניסטית. תצורות העיר המופשטות המוקדמות שלו ואוסף של למעלה מ -5,000 רישומים של איזדורה דאנקן נותרו גם הם רישומים היסטוריים אמנותיים משמעותיים.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Oral history interview with Abraham Walkowitz, 1958 December 8-22, www.aaa.si.edu (באנגלית)
- ^ Abraham Walkowitz | artnet, www.artnet.com
- ^ Zabriskie Gallery | Abraham Walkowitz (1878-1965) Isadora Duncan and the Dance, web.archive.org, 2007-05-20
- ^ Exchange|Search: artist:"Abraham Walkowitz", exchange.umma.umich.edu