אברהם פולק

פירוש נוסף ערך זה עוסק בהיסטוריון ישראלי. אם התכוונתם לאדמו"ר, ראו אברהם אלטר פולק.
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהיסטוריון ישראלי. אם התכוונתם למשגיח ליטאי, ראו אברהם פולק (סלבודקה).
אברהם נחום פולק
אברהם פולק בשנת 1948
אברהם פולק בשנת 1948
אברהם פולק בשנת 1948
לידה 2 בספטמבר 1910
אוצ'קיב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1970 (בגיל 59)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק ופרס קוגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם נחום פּוֹלַק (לעיתים פולאק; קיצר את שמו גם כאב. נ. פולק, אב"נ פולק; בכתב לועזי: A. N. Poliak וגם Polak);‏ 2 בספטמבר 1910 – 5 במרץ 1970)[1] היה היסטוריון ישראלי, פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים ומייסד החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. עסק בחקר ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה של הערבים, עמי האסלאם ואפריקה ותולדות הכוזרים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ועלייה לארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם פולק נולד בעיירה אוצ'קיב שלחופי הים השחור, אז בתחומי האימפריה הרוסית והיום באוקראינה.[2] המידע על משפחתו מועט - על אביו, נחום פולק, אין כל מידע; אימו הייתה מרים מינדל פולק לבית סרברני (נולדה ב-1 באפריל 1872 בחרסון; נפטרה ב-17 בינואר 1958 בתל אביב); אחיו הבכור היה מנשה פולק (נולד בשנת 1895 ונפטר ב-6 בספטמבר 1961 בחיפה).

ילדותו של פולק הייתה בצל הכאוס ששלט אז ברוסיה. הוא לא למד בבית ספר יסודי אלא רכש השכלה אצל מורים פרטיים. בשנת 1923, בשלהי העלייה השלישית, עלה יחד עם אמו ואחיו לארץ ישראל.

המשפחה הגיעה על סיפונה של אוניית הנוסעים האיטלקית "SS Brasile" אשר הפליגה מקונסטנטינופול ועגנה בנמל חיפה ב-25 בנובמבר 1923.[2] המשפחה השתכנה בחיפה ואת השכלתו התיכונית רכש אברהם פולק בין השנים 1924–1929 בבית הספר הריאלי שבעיר.[3]

לימודים ופרסומים ראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 עבר פולק לירושלים שם למד בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. במקביל, בשנים 1930–1931, גם למד היסטוריה מקראית בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה שבירושלים.[4] עוד בהיותו סטודנט, בשנים 1930–1933, פרסם פולק מאמרים מקצועיים בעיתון "דבר"  כגון: "תחת שלטון הצלבנים בארץ ישראל", "כיצד נעזבה הארץ", "המיעוטים הלאומיים בעיראק" ו- "הספרות הערבית החדשה".

בשנת 1934 סיים את לימודיו באוניברסיטה וקיבל את התואר "מוסמך למדעי הרוח" (תואר שני) עם התמחות ב"תרבות האסלאם".[5] בשנתיים שלאחר מכן, עסק פולק בכתיבת העבודה לתואר שלישי בשם: "תולדות היחסים הקרקעיים במצרים, סוריה וארץ ישראל בסוף ימי הביניים ובזמן החדש",[6] בהנחייתו של החוקר הבולט לאמנות וארכאולוגיה של המזרח התיכון, ולימים רקטור של האוניברסיטה העברית, הפרופסור ליאו אריה מאיר. בשנת 1936, לאחר שעמד במבחן ההסמכה, הוענק לפולק תואר דוקטור לפילוסופיה[7]. לאחר סיום לימודיו, נשאר פולק בירושלים ובה ניהל לדבריו "עבודות מחקר באוניברסיטה ובסוכנות".[8]

מחקרים בארץ ובעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות מחקר של אברהם פולק הרבו להופיע גם בפרסומים זרים. כתבתו הראשונה בשם: "מהפכות עממיות במצרים בתקופת הממלוכים וסיבותיהן הכלכליות" פורסמה בשנת 1934 בכתב העת הפריזאי "המגזין ללימודים אסלאמיים"[9] ועד שנת 1938 הופיעו בעיתון זה שלושה מאמרים נוספים פרי עטו. החל משנת 1937 היה כבר חבר ב"אגודה האסיאתית המלכותית", ארגון מדענים בריטי, ובשנת 1939 אף קיבל את פרס האגודה על מחקרו בנושא הפיאודליזם במזרח התיכון. מחקר זה פורסם באותה שנה בלונדון כספר.[10] חברי ועדת הפרס ציינו בהחלטתם כי "...המחקר הינו מרתק ומעלה הנחות מעניינות".[11]

בשנת 1941 התפרסם ב-"ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל" מאמר שכתב פולק בשם "התגיירות הכוזרים".[12] עד לפרסום זה, לא היה נושא הכוזרים כלל בתחום ההתעניינות העיקרי שלו, הן מבחינת הנושא והן מבחינת האזור הגאוגרפי בו התמקדו מחקריו. המאמר היה הבסיס למחקר מעמיק יותר בנושא, ובשנת 1943 פורסם ספרו "כזריה, תולדות ממלכה יהודית באירופה".[13] בספר טען כי הכוזרים מהווים את הגרעין הדמוגרפי של היהודים שהתגוררו במזרח אירופה בסוף ימי הביניים, אותו גרעין שממנו צמח חלק גדול של יהדות אשכנז. על ספרו זה זכה פולק בשנת 1944 בפרס ביאליק לשנת תש"ג אשר מוענק על ידי העיר תל אביב בתחום חכמת ישראל.[14] הענקת הפרס הוסברה בחשיבותו של הספר כ"יצירה בעלת ערך היסטורי רב... המציגה באור חדש את הסוגיה של ממלכת כזריה שלא הייתה ידועה דיה והיא חשובה לתולדות היהודים והארץ".[15] (בהמשך - הרחבה בנושא פולק והכוזרים)

בשנת 1946 עבר פולק להתגורר בתל אביב.

שירות צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוקטובר 1948, לאחר הקמת צה"ל, גויס אברהם פולק והוא בן 38. את שירותו הצבאי החל ב"שירות התרבות" של המטכ"ל שתוך זמן קצר שינה את שמו ל-"בסיס הסברה והשכלה". פולק התחייב לשירות קבע ביוני 1949, התחייבות שהוארכה מדי שנה למשך 10 שנים, שבמהלכן מילא תפקיד של "קצין להסברה בכתב" והחל מיולי 1957 - "קצין מטה בכיר". במהלך שירותו הוענקו לו "אות הקוממיות" ו"אות סיני". בעת שחרורו ב-31 במאי 1959 היה פולק בדרגת רב-סרן.

בחוות הדעת שכתבו עליו מפקדיו במהלך השנים הוגדר פולק כ"בעל השכלה וידיעות בהיקף רחב מאד" (1952), "איש מיוחד, בעל יכולות וכישרונות מיוחדים" (1958) וכ"איש בלתי רגיל מבחינות רבות ואינו ניתן להגדרה במונחים שגרתיים, בעל אינטלקט מעמיק וכושר אנליטי מדהים" (1959).[16]

במהלך כל שנות שירותו בצה"ל המשיך פולק לכתוב ולפרסם ספרים רבים במסגרת ההוצאה לאור הצבאית, בהם: "גאופוליטיקה של ישראל והמזרח התיכון", "פוטנציאל ימי של מדינות ערב", "המאבק על הדרך לירושלים", "בקום מדינת ישראל", "כוחות ביטחון של פחוות יהודה" ורבים אחרים. בשנת 1955 אף הוענק לו פרס קוגל של העיר חולון בתחום מדע וחכמת ישראל, על ספרו "התנ"ך והתנועות הסוציאליות בעמים".[17]

עבודה ומחקר באוניברסיטת ת"א ופעילות בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד במהלך שירותו הצבאי, באוגוסט 1955, החל ד"ר אברהם פולק לעבוד כמרצה במכון האוניברסיטאי לתרבות ישראל ולמדעי הרוח בתל אביב,[18] אשר כשנה לאחר מכן הפך לגרעין של הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב שהייתה בהקמה. משנת 1961 ועד 1966, שימש פולק כפרופסור להיסטוריה של ימי הביניים, הקים וניהל את החוג ללימודי המזרח התיכון ואפריקה[19] ובהמשך, לימד בחוג לארצות מתפתחות בפקולטה למדעי החברה והתמחה בעיקר בחקר תולדות היהודים, הערבים ועמים מוסלמים ואפריקאים אחרים.

במהלך שנות עבודתו שמר פולק גם על קשרים ענפים עם ארגונים בינלאומיים והוזמן להשתתף בכינוסים מקצועיים בכל רחבי העולם, בהם: קונגרסים של היסטוריונים (סטוקהולם 1960), מזרחנים (בריסל 1938, מוסקבה 1960, ניו דלהי 1964), באספת פרלמנט דתות העולם (כלכותה 1964) ובקונגרסים עולמיים למדעי היהדות (ירושלים 1947, 1957, 1961, 1965, 1969).[20] [21] כמו כן, היה פולק חבר ב"מכון הבינלאומי אפריקאי" שמושבו בלונדון.

פולק מעולם לא הקים משפחה משלו. הוא נפטר ערירי בביתו שבתל אביב ביום 5 במרץ 1970 והוא בן 59. פרופסור פולק קבור בבית העלמין בחולון.[22][23]

פולק והכוזרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פרסומו של פרופסור פולק נובע מספרו על תולדות הכוזרים, על אף שיצירתו המדעית העשירה לפני ואחרי פרסום ספר זה עסקה כלל בתחומים אחרים. להוציא ספר זה, חזר פולק והתייחס לנושא הכוזרים רק פעם אחת בשלהי חייו, בשנת 1969 בירושלים, כאשר נשא נאום על תולדות תושבי כזריה בפני הקונגרס העולמי למדעי היהדות. 

ספרו "כזריה, תולדות ממלכה יהודית באירופה" היה פורץ דרך לא רק בגלל תפיסה מקיפה של נושא ממלכת הכוזרים והדעות המופיעות בו, אלא גם ובעיקר בשל העובדה שבפעם הראשונה נעשה שימוש במקורות אסלאמיים שעד אז לא היו מוכרים ברובם בחוג המדענים של העולם המערבי. מקורות אלו אותרו על ידי פרופסור פולק במהלך מחקריו הרבים שנשענו על יצירות מימי הביניים של מחברים ערבים, פרסים, כורדים ואחרים.

פולק הציג בספרו שתי השערות חשובות אך שנויות במחלוקת - האחת מתייחסת למוצא שאינו מזרח-תיכוני, של רוב יהודי מזרח אירופה; והשנייה, הרואה את עריסתה של שפת היידיש בחצי-האי קרים ולא בגרמניה, כפי שמקובל היה להניח.

הספר קיבל בתחילה ביקורות אוהדות.[24] המבקר הספרותי של "המשקיף" ב. לובוצקי, כתב:

"ועתה ניתן לנו על ידי "מוסד ביאליק" הספר החשוב על כזריה. הוא דן בעניין שהכל יודעים שהייתה לו חשיבות מכרעת בעיצוב דמותה של יהדות פולין ומזרח אירופה, אבל מעטים מאוד טרחו לכנס את מעט המקורות שנותרו, לעמול עליהם שנים על שנים עד שמתוך הערפל של אגדות וזיופים יתבהר ויעוצב הפרצוף האמיתי של מלכות כזריה.

ד"ר פולק עשה את הדבר ועשהו בחריצות וביסודיות. הספר עצמו, הביבליוגרפיה המצורפת אליו מוכיחים, כמה עמל הושקע כאן על ידי המחבר, שלא דילג על אף קורטוב של מקור, ובאיזה חוש היסטורי נדיר הוא ידע למצוא את אמת המידה כדי להבחין בין אמת לשקר, בין אגדה למקור, בין מסורת לסיפור עממי."[25]

ב- "The Palestine Post" נכתב:

"זהו ניסיון ראשון בשפה כלשהי להביא את ההיסטוריה של מלכות הכוזרים... בדיקה שיטתית של מקורות מיד ראשונה, אפשרה למחבר לקבוע את תאריך נפילתה של מלכות כזריה לשנת 1239 ואף לקבוע שעד לנפילתה הייתה מלכות זו מדינה חזקה ועצמאית".[26]

אף שלום בארון ובן-ציון דינור, שני ההיסטוריונים המרכזיים באותה עת של ההיסטוריה היהודית, קיבלו את עמדותיו העקרוניות של פולק. בארון הצהיר ש"מכזריה התחילו היהודים להסתנן אל ערבות מזרח אירופה הנרחבות. נדידה זו התנהלה גם בזמן פריחתה של ממלכת כוזר וגם עם שקיעתה".[27] דינור לא היסס לאשר שכזריה הייתה "לאם הגלויות, לאם אחת הגלויות הגדולות, גלות ישראל ברוסיה, ליטא ופולין".[28]

עם זאת, אותן הנחות חדשניות שהציג פולק בספרו ספגו גם ביקורת בחוגים שונים, בשל ההשלכות שעלולות היו להיות להן על זכותם של היהודים על ארץ ישראל. כבר ב-1944 טען אהרן זאב אשכולי: "איני יודע מה אושר וכבוד הוא מוצא לנו בייחוס טורקי מונגולי יותר מאשר במוצאנו היהודי".[29]

הספר "כזריה" יצא בשפה העברית בשלוש מהדורות בלבד – בשנת 1943, בשנת 1944 (עם תיקון טעויות) ובשנת 1951, בתוספת נספח שכתב פולק על מוצאה של שפת היידיש.

עם חלוף השנים, נשכח פרופסור פולק מהתודעה הציבורית וספרו "כזריה" לא יצא שוב לאור בארץ, למרות שמאז פרסומו הוא צוטט כמעט בכל עבודה חשובה שפורסמה בעולם בנושא הכוזרים.[30][31][32][33][34][35][36][37][38] עם זאת טענתו בדבר נפילת הממלכה בידי המונגולים באמצע המאה ה-13 כבר איננה מקובלת ואיננה נתמכת על ידי הראיות ההיסטוריות המוצגות כיום.

תרגום ראשון של הספר לשפה זרה יצא לאור רק בסוף שנת 2015 בשפה הפולנית. לראשונה מופיעה בו הביוגרפיה של פולק וכן רשימה ביבליוגרפית של ספריו ומאמריו.[39]כמו כן הינו החוקר הראשון את התיאוריה כי מבנה כיפת הסלע נבנה כמקדש משותף איסלאמי -יהודי בעת התהוות האסלאם .[40]

ספריו במבט המחקר המודרני

עם התפתחות המחקר המודרני תוארכה נפילת ממלכת הכוזרים בין סוף המאה ה-10 לתחילת המאה ה-11 כלומר סביבות 250 שנה לפני הגעת המונגולים, על ידי ממלכת רוס של קייב ושבטי הנוודים הקומנים. משלב זה הכוזרים תמו מלהיות ממלכה עצמאית ועקבותיהם נעלמו מן ההיסטוריה. ההתייחסויות המועטות שנים בודדות לאחר הכיבוש מדברות על כך שהכוזרים התאסלמו.[41] לאור זאת חלק ניכר מההנחות המחקריות של פולק התולות את נפילת הממלכה, ובעקבותיה (לכאורה) "הגירה המונית" ממנה, בפלישת המונגולים, אינן מקובלות כיום ולמעשה אין אף היסטוריון מודרני המתמחה במחקר ימי הביניים המקבל את ההנחה שישות או זהות כוזרית מכל סוג שהיא עדיין התקיימה בתקופה זו.[דרוש מקור]

כתביו (רשימה חלקית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Feudalism in Egypt, Syria, Palestine, and the Lebanon, 1250-1900, London 1939
  • תולדות היחסים הקרקעיים במצרים, סוריה וארץ ישראל בסוף ימי הביניים ובזמן החדש, ירושלים, 1940
  • כזריה: תולדות ממלכה יהודית באירופה, תל אביב 1943 (מהדורה ב מתוקנת: 1944, מהדורה ג מתוקנת: 1951)
  • גאופוליטיקה של ישראל והמזרח התיכון, תל אביב 1950
  • פוטנציאל ימי של מדינות ערב, חיפה, 1950
  • התנ"ך והתנועות הסוציאליות בעמים, תל אביב 1954
  • בקום מדינת ישראל, תל אביב 1955

מאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Les révoltes populaires en Égypte á l’epoque des mamelouks et leurs causes économiques, "Revue des Études Islamiques" 1934 
    La féodalité islamique, "Revue des Études Islamiques" 1936
  • Some Notes on the Feudal System of the Mamluks, "The Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland” 1937
  • יהודי המזרח התיכון בסוף ימי הביניים (לפי מקורות ערביים), "ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל" 1937
  • Agrarian Problems in the Middle East, "Palestine and Middle East" 1938
  • Classification of Lands in the Islamic Law and Its Technical Terms, "American Journal of Semitic Languages and Literatures" 1940
  • התגיירות הכוזרים, "ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל" 1941
  • The Influence of Chingiz-Khan’s Yasa upon the General Organization of the Mamluk State, "Bulletin of the School of Oriental Studies" 1942
  • The Dead Sea Scrolls: A New Approach, "The Jewish Quarterly Review" 1958

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Poliak, Abraham N., in: Who's Who in Israel, 1961, p. 435
  • Poliak, Abraham N., in: Who's Who in Israel and in the Work for Israel Abroad, 1969, p. 222

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ על מצבתו של פולק ובמסמכים של חברה קדישא מופיע תאריך פטירה עברי - כ"ז אדר א' תש"ל כלומר, משקיעת השמש ב-4 במרץ 1970 ועד לשקיעת השמש ב-5 במרץ 1970. לעומת זאת, במרשם האוכלוסין של משרד הפנים נרשם תאריך הפטירה כ-6 במרץ 1970. לא נמצאו סיבות לאי התאמה זו.
  2. ^ 1 2 כרטיס עולה ע"ש אברהם פוליאק, תיק מס' STC6 בארכיון הסוכנות היהודית, ירושלים.
  3. ^ ארכיון צה"ל - שאלון לקצינים מ-21.05.1953
  4. ^ ארכיון בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים [École Biblique et Archéologique Française de Jérusalem] - מידע שהתקבל ממנהל הארכיון מר פאוול טשופק ב-13.04.2013. 
  5. ^ עיתון "דבר" - חג הסמכה באוניברסיטה העברית - 20.12.1934
  6. ^ א.נ. פולק, הקדמה ל: תולדות היחסים הקרקעים במצרים, סוריה וארץ ישראל בסוף ימי הביניים ובזמן החדש, עבודה לתואר שלישי - אוניברסיטה עברית ירושלים, 1940, עמ' 1
  7. ^ פקולטות לפדגוגיה וחקלאות באוניברסיטה, הַבֹּקֶר, 1 במאי 1940
  8. ^ ארכיון צה"ל - שאלון לקצינים מ-4.08.1955
  9. ^ Abraham Polak, Les révoltes populaires en Égypte á l’epoque des mamelouks et leurs causes économiques, Revue des Études Islamiques
  10. ^ A. N. Poliak, M.A. Ph.D., Feudalism in Egypt, Syria, Palestine, and The Lebanon, 1250-1900, The Royal Asiatic Society, London, 1939
  11. ^ J. Heyworth-Dunne, University of London - 1940, Reviews of Books - Bulletin of the School of Oriental Studies Vol.10, No.2, p.532
  12. ^ "ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל" - יוצא לאור על ידי החברה הא"י להיסטוריה ואתנוגרפיה (בסיוע מוסד ביאליק) - ניסן תש"א עמ' 106-112, תמוז תש"א 160-180.
  13. ^ ד"ר אב. נ. פולק, כזריה תולדות ממלכה יהודית באירופה, הוצאת מוסד ביאליק ע"י "מסדה", תש"ג
  14. ^ חלוקת פרס ביאליק לשנת תש"ג, דבר, 6 בינואר 1944; א. קבק וד"ר א. פולאק חתני פרס ביאליק לשנת תש"ג, משמר, 6 בינואר 1944.
  15. ^ מוזיאון "בית ביאליק", תל אביב - תוכנית טקס חלוקה של פרס ביאליק לשנת תש"ג
  16. ^ ארכיון צה"ל - תיק אישי
  17. ^ פרס קוגל - ניתן לי. כהן ולאב נ. פולאק, דבר, 20 במאי 1955; חולקו פרסים לספרות ומדע מטעם עיריית חולון, על המשמר, 22 במאי 1955.
  18. ^ "דבר" - 2.11.1955 - המכון האוניברסיטאי לתרבות ישראל ולמדעי הרוח בתל אביב
  19. ^ "דבר" - 7.08.1961 - חוג למדעי אפריקה באוניברסיטה
  20. ^ "על המשמר" - 6.01.1944 - האקדמיה הרוסית הזמינה מחקר היסטורי מפרופ' פולק
  21. ^ "מעריב" - 23.01.1964 - מלומד מתל אביב הרצה בכלכותה
  22. ^ חברה קדישא של תל אביב-יפו
  23. ^ "מעריב" - 9.03.1970 - נפטר פרופסור אברהם פולק
  24. ^ "הבוקר" (19.04.1943), "הצופה" (14.05.1943)
  25. ^ "המשקיף" (9.04.1943)
  26. ^ The Palestine Post - 13.05.1943
  27. ^ שלום בארון, היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, כרך IV, רמת גן: מסדה, 1960, עמ' 174–175
  28. ^ בן ציון דינור, ישראל בגולה, כרך I (‏2), תל אביב: דביר, 1961, עמ' 3–5
  29. ^ אהרן זאב אשכולי, סחרחרת של היסטוריה, כרך 6, מאזניים, 1944, עמ' 382
  30. ^ Salo Wittmayer Baron, A Social and Religious History of the Jews, 2nd edition, New York, NY: Columbia University Press, 1958, ISBN 978-0231088381. (באנגלית)
  31. ^ Kevin Alan Brook, The Jews of Khazaria, 2nd edition, Plymouth, UK: Rowman & Littlefield Publishers, 2006, ISBN 9780742549814. (באנגלית)
  32. ^ Dunlop D M, History of the Jewish Khazars, new edition, Princeton, NJ: Schocken, 1968, ISBN 9780805201673. (באנגלית)
  33. ^ Arthur Koestler, The Thirteenth Tribe. The Khazar Empire and Its Heritage, New York, NY: Random House, 1976, ISBN 0394402847. (באנגלית)
  34. ^ Joseph Needham, Science and Civilisation in China, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 1959, ISBN 0521058015. (באנגלית)
  35. ^ Marturano A.C, Mescekh: il paese degli ebrei dimenticati, Milano, Italy, 2004, ISBN 8888730060. (באיטלקית)
  36. ^ Nahon G, Dictionnaire du Judaïsme, Paris, France: Encyclopaedia Universalis, 2019, ISBN 9782852291423. (בצרפתית)
  37. ^ Pinar Özgün, Hazarlar Kayip Kavim, Istanbul, Turkey: Cinius, 2013, ISBN 9786051278100. (בטורקית)
  38. ^ Roth, Andreas, Chasaren. Das vergessene Großreich der Juden, Neu Isenburg, Germany: Melzer, 2006, ISBN 9783937389714. (בגרמנית)
  39. ^ Abraham Nahum Polak, Chazaria Dzieje królestwa źydowskiego w Europie, z hebrajskiego przełoźył oraz przedmową poprzedził Krzysztof Dawid Majus, Południowo-Wschodni Instytut Naukowy w Przemyślu, 2015, ISBN 978-83-60374-20-7
  40. ^ גדעון חרלפ ,אדריכל .'היתכנות היות מבנה כיפת הסלע מקדש יהודי-איסלאמי על פי 'שבחי ירושלים' - פַצַ'אאִ'ל ּבַיִת אל–מַקְדס, מסורות יהודיות והאיקונוגרפיה של המבנה .על היות כיפת הסלע מבנה המשקף את ההדדיות המשותפת ביחסי היהודים עם החליפות האומאיית בעת התהוות האסלאם . הוצאה עצמית .
  41. ^ "Khazar | people". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-09-26.