אגרטל רובין

דוגמה לאגרטל של רובין.

האגרטל של רובין (הידוע לפעמים בשם הפנים של רובין או אשליית אגרטל/פנים) הוא קבוצה מפורסמת של תמונות דו-משמעיות שפותחו בסביבות 1915 על ידי הפסיכולוג הדני אדגר רובין.^[1]

דוגמה נוספת לתמונה דו-משמעית שכלל רובין בספרו בשפה הדנית הייתה הצלב המלטזי.

רובין הציג בעבודת הדוקטורט שלו (1915) תיאור מפורט של יחסי הדמות החזיתית והרקע, פועל יוצא של המחקר שערך על התפיסה החזותית והזיכרון במעבדה של המורה שלו, גיאורג אליאס מולר.^[2] מרכיב אחד במחקרו של רובין ניתן לסיכום בעקרון היסודי הבא: "כאשר לשני שדות יש גבול משותף, והאחד נתפס כדמות והשני כרקע, החוויה התפיסתית המיידית מאופיינת באפקט מעצב היוצא מהגבול המשותף של השדות ואשר פועל רק בשדה אחד או פועל חזק יותר באחד מאשר באחר".

האפקט

האפקט הוויזואלי מציג בדרך כלל לצופה שתי פרשנויות, שכל אחת מהן תואמת את תמונת הרשתית, אך רק אחת מהן יכולה להיתפש ברגע נתון. הסיבה לכך היא שקווי המתאר התוחם ייראו כשייכים לצורת הדמות, הנראית משובצת על רקע חסר צורה. אם הרקע יתפרש במקום זאת כדמות, אזי אותו קו מתאר תוחם ייראה כשייך אליו.

הסבר

תמרור זה מראה פרשנות לא מכוונת של שתי צורות. הצופים עשויים לזהות את הצורה (הלבנה) של מדינת איידהו בארצות הברית, או ראש אנושי באזור החום, תוצאה של צורת הגבול של איידהו עם מונטנה.

סוגים אלה של גירויים מעניינים ושימושיים כאחד מכיוון שהם מספקים הדגמה מצוינת ואינטואיטיבית של ההבחנה בין דמויות לרקע שהמוח עושה במהלך תפיסה חזותית. ההבחנה דמות-רקע של רובין, מכיוון שהיא כללה התאמת דפוסים קוגניטיביים ברמה גבוהה יותר, שבה התמונה הכוללת קובעת את הפרשנות המנטלית שלה, ולא את ההשפעה נטו של החלקים הבודדים, השפיעה על אסכולת פסיכולוגית הגשטאלט, שגילתה דוגמאות דומות דומות רבות בעצמה.

בדרך כלל המוח מסווג תמונות לפי איזה אובייקט מקיף איזה – ובכך יוצר עומק ויחסים בין עצמים. אם עצם אחד מקיף עצם אחר, העצם המוקף נראה כדמות, וככל הנראה העצם הרחוק יותר הוא הרקע, ולהפך. זה הגיוני, שכן אם חתיכת פרי מונחת על האדמה, צריך לשים לב ל"דמות" ולא ל"אדמה".^[3] עם זאת, כאשר קווי המתאר אינם כל כך בלתי מאוזנים, עמימות מתחילה לזחול לתוך אי השוויון הפשוט שהיה בעבר, והמוח חייב להתחיל "לעצב" את מה שהוא רואה; ניתן להראות שעיצוב זה נמצא ברמה גבוהה יותר מתהליכי זיהוי הרכיבים המרכיבים את הפנים ותמונת האגרטל, ומסוגל לבטל אותן. אפשר לחשוב על הרמות הנמוכות כמרכיבות אזורים נפרדים בתמונה (שכל אחד מהם הגיוני בנפרד), אבל כשהמוח מנסה להבין את התמונה בכללותה, נוצרות סתירות, ויש להשליך את אחד המרכיבים שנוצרו.

בניה

פסל הכולל פרופיל הפוך של הלוחם נגד עבדות ויליאם לויד גאריסון באזור הגרניט השחור. עיצוב: ביל טיילור, רוס מילר

ההבחנה מנוצלת על ידי יצירת תמונה מעורפלת, שקווי המתאר שלה תואמים בצורה חלקה את קווי המתאר של תמונה אחרת (לעיתים אותה תמונה; טכניקה שהצייר- אשר השתמש בה לפעמים). התמונה צריכה להיות "שטוחה" ובעלת מרקם מועט (אם בכלל). בדוגמה הסטריאוטיפית יש אגרטל במרכז, ופנים התואמות את קו המתאר שלו (מכיוון שהוא סימטרי, יש פנים תואמות בצד השני).

ראו גם

• פארידוליה

לקריאה נוספת

• A Psychology of Picture Perception, John M. Kennedy. 1974, Jossey-Bass Publishers, ISBN 0-87589-204-3
• The art and science of visual illusions, Nicholas Wade. 1982 Routledge & Kegan Paul Ltd. ISBN 0-7100-0868-6
• Visual Space Perception, William H. Ittelson. 1969, Springer Publishing Company, LOCCCN 60-15818
• "Vase or face? A neural correlates of shape-selective grouping processes in the human brain." Uri Hasson, Talma Hendler, Dafna Ben Bashat, Rafael Malach
• Journal of Cognitive Neuroscience, Vol 13(6), Aug 2001. pp. 744–753. ISSN 0898-929X (Print)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אגרטל רובין בוויקישיתוף

• Rubin has invented nothing The Rubin's vase before Rubin (fr)

הערות שוליים

1. Rubin, E. (1915). Synsoplevede figurer: Studier i psykologisk analyse [Perceived figures: Studies in psychological analysis]. Gyldendal, Nordisk forlag.
2. "Looking back: Figure and ground at 100 | The Psychologist".
3. "Figure/Ground". אורכב מ-המקור ב-2002-12-24.

}