אהרון לופז
 | |
| לידה |
1731 ליסבון, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1782 (בגיל 51 בערך) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
רוד איילנד |
| בן או בת זוג |
Sarah Rivera Lopez |
  | |
אהרון לופז (בפורטוגזית: Aaron Lopez, נולד בשם דוארטה לופז; 1731 – 28 במאי 1782) היה סוחר, סוחר עבדים ופילנתרופ יליד פורטוגל. לופז נולד בליסבון למשפחת אנוסים, הוא עבר לאמריקה הבריטית והתיישב במושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס. באמצעות מיזמים מסחריים מגוונים, הפך לופז לאדם העשיר ביותר בניופורט, רוד איילנד. בשנים 1761 ו-1762, לופז תבע ללא הצלחה את הממשלה הקולוניאלית של רוד איילנד בניסיון להפוך לנתין בריטי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לופז נולד בשנת 1731 בליסבון, פורטוגל. הוא השתייך למשפחה של אנוסים, יהודים פורטוגלים שהמירו את דתם לקתוליות, למרות שהמשפחה המשיכה לשמור על יהדותה בסתר. בשנת 1750 נישא לופז לאישה בשם אנה, ובתוך שנתיים היא ילדה לו בת בשם קתרין. אנה נפטרה ב-14 במאי 1762 בגיל 36. בקיץ 1763, לופז נישא שנית לשרה ריברה, בתו של ג'ייקוב רודריגז ריברה, ילידת ניו יורק. שרה, שהייתה צעירה ממנו ב-16 שנים, ילדה לו עשרה ילדים.[1]
אחיו הבכור של אהרון, חוסה, עזב את פורטוגל כמה שנים לפניו, חזר בגלוי ליהדותו ושינה את שמו הפרטי למשה. הוא התאזרח בשנת 1740, קיבל רישיון מהאסיפה הכללית לייצור אשלג בשנת 1753 והפך לסוחר מצליח בניופורט. בשנת 1752 עברו גם דוארטה ומשפחתו לניופורט, שם גם הם החזירו את זהותם היהודית והפכו לאהרון, אביגיל (אנה) ושרה (קתרין).[1]
לופז תמך במטרות צדקה רבות בניופורט.[2] בין השאר לופז גם סייע בבניית בית הכנסת טורו, וזכה לכבוד להניח את אחת מאבני הפינה שלו.[3][4]
ב-28 במאי 1782, בזמן שחזר עם משפחתו מלסטר, מסצ'וסטס (אנ') לניופורט, הוא טבע בזמן שהשקה את סוסו ונפל לתוך בריכה. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בניופורט.[1]
סחר וסחר עבדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לופז התבסס כבעל חנות בניופורט זמן קצר לאחר הגעתו. עד 1755 הוא קנה ומכר סחורות ברחבי רוד איילנד והתעסק עם סוכנים בבוסטון ובניו יורק. אחד מתחומי העניין העסקיים המוקדמים של לופז היה הסחר בSpermaceti (אנ'), שעווה נחשקת המופקת משמן לווייתן ומשמשת לייצור נרות. לופז בנה מפעל לייצור נרות בניופורט בשנת 1756. עד 1760, שורה של מתחרים הקימו מפעלים דומים בניו אינגלנד. ציידי לווייתנים לא יכלו לספק למפעלים מספיק חומר גלם כדי לענות על הביקוש, ומחיר שמן הלווייתנים עלה. בשנת 1761, לופז הצטרף לשמונה סוחרים אחרים כדי ליצור תאגיד לשליטה על הבעלות וההפצה של שמן לווייתנים.
לופז הרחיב את המסחר שלו מעבר לקו החוף של צפון אמריקה, ועד 1757 היה לו אינטרסים מרכזיים בסחר באזור איי הודו המערבית. הוא גם שלח ספינות לאירופה ולאיים הקנריים. בין 1761 ל-1774, לופז היה מעורב בסחר בעבדים.[5] בתחילת המהפכה האמריקנית, לופז החזיק או שלט ב-30 ספינות, שעסקו בסחר ובציד לווייתנים. ספינותיו של לופז התגייסו לסייע למהפכה ולהעביר מצרכים לצבא הקולוניאלי.[3][6]
בתחילת שנות ה-70, לופז הפך לאדם העשיר ביותר בניופורט; שומת המס שלו הייתה פי שניים מזו של כל תושב אחר. עסקיו היו מגוונים וכללו ייצור נרות, ספינות, חביות, רום ושוקולד. היו לו אינטרסים עסקיים בייצור טקסטיל, בגדים, נעליים, כובעים ובקבוקים. עזרא סטיילס (אנ'), מי שיהיה לימין נשיא מכללת ייל (אנ'), תיאר את לופז כ"סוחר בעל חשיבות ממדרגה ראשונה" וכתב ש"על היקף המסחר [שלו] כנראה לא עלה אף סוחר באמריקה".[3]
באמצע שנות השבעים, עם המתיחות הגוברת בין בריטניה למושבותיה בצפון אמריקה, הונו של לופז החל לרדת והוא נפגע משמעותית מחרם הסחר על בריטניה של האגודה הקונטיננטלית. באוקטובר 1775, כוח של הצי המלכותי הבריטי עגן מחוץ לנמל של ניופורט והאוכלוסייה החלה לפנות את העיר. בתחילת 1776 עבר לופז לפורטסמות', רוד איילנד (אנ'), ולאחר מכן לפרובידנס, משם לבוסטון, ולבסוף ללסטר, מסצ'וסטס (אנ').[4]
פרשת האזרחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1761, לופז פנה לבית המשפט העליון של רוד איילנד כדי להפוך לאזרח מתאזרח. על פי חוק ההתאזרחות של 1740 (אנ'), כל פרוטסטנט זר ששהה במושבות האמריקאיות של בריטניה במשך שבע שנים יכול היה להפוך לנתין בריטי; בעוד שהקתולים לא נכללו בחוק, היו בו הוראות מיוחדות להכרה בדת של הקווייקרים והיהודים כאחד. למרות שלופז עמד בתנאים הקבועים בחוק, בקשתו נדחתה על ידי הממשלה הקולוניאלית של רוד איילנד.
לופז יחד עם יהודי נוסף שבקשת ההתאזרחות שלו נדחתה, פנו לאסיפה הכללית של רוד איילנד (אנ'). הבית התחתון אישר את בקשתם ודרש מהגברים לחזור לבית המשפט העליון כדי להישבע שבועת אמונים, אך קבע גם כי תנאי האזרחות שלהם יהיו מוגבלים: יהודים יכולים להפוך לאזרחים של רוד איילנד, אך הם לא יורשו להצביע או לכהן בתפקידים ציבוריים. בבית העליון הם הצליחו פחות, ונאמר להם כי לבית המחוקקים אין סמכות שיפוט בנושא האזרחות, ועליהם לחזור ולערער לבית המשפט.
בית המשפט העליון דן בערעור של השניים ב-11 במרץ 1762. בקשתם נדחתה בפעם השנייה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שחוק ההתאזרחות נועד להגדיל את אוכלוסיית המושבה, ומאחר שהמושבה צפופה כבר, החוק לא חל עוד. בית המשפט ציין גם כי על פי חוק רוד איילנד משנת 1663, רק נוצרים יכולים להפוך לאזרחים.
נחוש בדעתו להפוך לאזרח, לופז בירר אם הוא יכול להתאזרח במושבה אחרת. באפריל 1762 עבר זמנית לסוונסי, מסצ'וסטס (אנ'). ב-15 באוקטובר 1762 הפך לופז לאזרח מסצ'וסטס ולאחר מכן חזר לניופורט. היסטוריונים מאמינים שלופז היה היהודי הראשון שהתאזרח במסצ'וסטס.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Collection: Aaron Lopez Papers | The Center for Jewish History ArchivesSpace, archives.cjh.org
- ^ The Narragansett Historical Register: A Magazine Devoted to the Antiquities, Genealogy and Historical Matter Illustrating the History of the State of Rhode Island and Providence Plantations ..., Narragansett Historical Publishing Company, 1885. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Jewish Heroes in America, web.archive.org, 2008-05-17
- ^ 1 2 bruno, יהודי פורטוגל בצפון אמריקה, באתר משרד עורכי דין , גולן ושות, 2020-02-20
- ^ Virginia Bever Platt, "And Don't Forget the Guinea Voyage": The Slave Trade of Aaron Lopez of Newport, The William and Mary Quarterly 32, 1975, עמ' 601–618 doi: 10.2307/1919556
- ^ Rhode Island news | projo.com | The Providence Journal | Digital Extra, web.archive.org, 2006-03-15