אוברון (וובר)

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עיצוב, ויקיזציה.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.	עריכה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עיצוב, ויקיזציה.

אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

אוברון
OBERON

מידע כללי
מלחין	קארל מריה פון ובר
לבריתן	James Planché
מבוסס על	תרגום של ויליאם סותבי ל"אוברון" של כריסטוף מרטין וילנד, המבוססת על "הואון מבורדו".
סוגה	אופרה
שפה	אנגלית, גרמנית
מספר מערכות	שלוש מערכות
זמן התרחשות העלילה	תחילת המאה התשיעית
מקום התרחשות העלילה	צרפת, בגדד תוניס.
תפקידים
Amrou Namouna Almanzor Sir Huon of Bordeaux Reiza Sherasmin Fatima Oberon Roshana Haroun al Rachid Abdallah Hamet Charlemagne Babekan Hassan Titania Puck Two mermaids בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו

אוברון, או שבועת מלך השדונים (J. 306) היא אופרה רומנטית בת 3 מערכות עם דיאלוג מדובר, שהולחנה בשנים 1825–1826 על ידי קרל מריה פון ובר. האופרה האנגלית היחידה של ובר, הלברית מאת ג'יימס רובינסון פלנצ'ה, התבססה על השיר הגרמני אוברון מאת כריסטוף מרטין וילנד, שבעצמו התבסס על האפוס הרומנטי "הואון מבורדו" (Huon de Bordeaux), סיפור צרפתי מימי הביניים.^[1] הבכורה הוצגה בלונדון ב-12 באפריל 1826.

בניגוד לעצת רופאו, לקח על עצמו ובר את הפרויקט שהזמין השחקן-אמרגן צ'ארלס קמבל מסיבות כלכליות.^[1] לאחר שהוצע לו לבחור בפאוסט או אוברון כנושא, הוא נסע ללונדון כדי להשלים את המוזיקה, ולמד אנגלית כדי להיות מסוגל לעקוב טוב יותר אחר הליברית, לפני הבכורה של האופרה. עם זאת, הלחץ של חזרות, והלחנת יצירות נוספות, הרסו את בריאותו, וובר מת בלונדון ב-5 ביוני 1826.^[1]

כתב היד החתום של האופרה נתרם על ידי הקיסר אלכסנדר השני לספרייה הלאומית של רוסיה, שם הוא נשמר.

היסטוריית ביצועים

בכורה בקובנט גארדן, לונדון, ב-12 באפריל 1826, עם פאטון בתור רייזה, וסטריס כפאטימה, בראהם בתפקיד הואון, בלנד בתור אוברון והמלחין כמנצח. זו הייתה הצלחה עם הדרנים רבים,^[1] וההפקה זכתה להופעות תדירות.^[2] הליברית תורגמה לגרמנית מאוחר יותר, ב-1826 על ידי תיאודור הל, האופרה מבוצעת לרוב בתרגום הגרמני. ובר לא היה מרוצה ממבנה האופרה כפי שהופקה בלונדון, והתכוון לשנות את היצירה עם שובו לגרמניה, אך הוא מת בלונדון לפני שהחל לעבוד על התיקון. הגיוני להניח שהתרגום הגרמני היה מקבל את אישורו של המלחין (ושהשינויים היו נערכים בשפה זו), אבל הוא שמע אותה רק באנגלית, ולא בגרסה גרמנית. מאז, מלחינים וליבריסטים אחרים שינו את היצירה, ובראשם פראנץ וילנר, גוסטב מאהלר (שהכין גרסה חדשה לביצוע, סידר מחדש חלק מהקטעים והלחין מוזיקה מקשרת על סמך חומרים קיימים). הסופר-מלחין אנתוני ברג'ס, שכתב ליברית חדשה לאוברון ועיבד את הפתיח לרביעיית גיטרה. פרנץ ליסט ערך עיבוד לאוברטורה ב-1846 לפסנתר סולו (S.574).

עד מהרה הועלתה האופרה במקומות נוספים: לייפציג (23 בדצמבר 1826); ב-1827 בדבלין (1 בפברואר), אדינבורו (26 באוגוסט) ווינה (20 במרץ), פראג ב-1828 ובבודפשט ב-1829, עם הופעות רבות אחרות במערב אירופה משנות ה-30 ועד שנות ה-60.^[2]

הבכורה של אוברון באמריקה התקיימה בניו יורק בתיאטרון פארק ב-20 בספטמבר 1826.^[3] הוצגה לראשונה בפריז בשנת 1830 בתיאטרון איטליה (בגרמנית).^[2] הפקה מפוארת הועלתה בצרפתית בתיאטרון ליריקה בפריז ב-27 בפברואר 1857, בניצוח אדולף דלופר, וזכתה לשבחים על ידי ברליוז.^[4]

במאה ה-20, הבכורה של המטרופוליטן אופרה הייתה ב-28 בדצמבר 1918 (העלו 13 הצגות עד 1921) עם רוזה פונסל בתפקיד רייזה, בניצוחו של ארטור בודנצקי, שגם הלחין רצ'יטטיבים במקום דיאלוג מדובר במקור. האופרה הועלתה בפסטיבל זלצבורג ב-1932 וב-1934 בניצוח ולטר, בפסטיבל הולנד. ב-1950 בניצוח מונטה, בפסטיבל פירנצה. ב-1952 בניצוחו של שטידרי, ובאופרה של פריז ב-1953 עם קלויטנס.^[5] למרות שהאופרה הועלתה לסירוגין במאה ה-20, היא הועלתה בהצלחה רבה יותר כקונצרט. ‏Arrangement of the overture, performed by the United States Navy Band's Concert Band^ⓘ‏^Ⓘ‏

תפקידים

תפקיד	קול	צוות הבכורה מנצחː קארל מריה פון ובר
אוברון, מלך האלפים	טנור	צ'ארלס בלנד
פוק, אלף שובב	מצו סופרן	הרייט קוז
טיטניה, אשת אוברון	ללא שירה	סמית
רייזה, בת הח'ליף	סופרן	אן מרי פאטון
פטימה, מלווה של רייזה	מצו סופרן	לוצ'יה אליזבט וטריס
הואון אביר בורדו	טנור	ג'והן ברהם
שרסמין, נושא כליו של הואון	בריטון	ג'והן פוסט
אלמנסור, אמיר תוניס	מדובר	קופר
רושנה, אשת האמיר	קונטראלטו	לייסי
הארון אל ראשיד	מדובר	צ'פמן
בבקאן, נסיך תוניסאי	מדובר	בייקר
מקהלהː פיות, גברות, אבירים, בנות ים, עבדים.

תִזמוּר

האופרה מעובדת ל-2 חלילים, 2 קלרינטים (ב-A), 2 אבובים, 2 בסונים, 4 קרנות (ב-D ו-A), 2 חצוצרות (ב-D), 3 טרומבונים (אלט, טנור ובס), כלי מיתר וטימפני. הכוונון לקלרינט, קרניים וחצוצרות הם מהפתיח. לדוגמה, מערכה 1 נפתחת בקרן ב-D.

תקציר

מערכה 1

פיות שרות סביב אוברון, מלך האלפים הישן. פוק, "הרוח השובבה", נכנס ומספר על המריבה של אוברון עם טיטאניה, מלכתו. אוברון נשבע שלא להתפייס איתה, עד שיימצאו זוג אוהבים אנושים שיהיו נאמנים זה לזה בכל הסכנות והפיתויים. פוק חיפש בכל מקום זוגות כאלה, אך לשווא. בהתעוררו, אוברון מקלל את הנדר הפזיז שנדר. פוק מספר לו שהאביר הואון, שהרג בדו-קרב את הנסיך קרלמן, קיבל הוראה מהקיסר קרל הגדול להגיע לבגדד, להרוג את האיש שהוא יד ימינו של הח'ליף, ולשאת לאשה את בתו של הח'ליף.

אוברון מחליט שהאביר הזה והנסיכה יהיו אלה שיסייעו לו להתפייס עם מלכתו. בחלומו, מראה לו אוברון את רייזה, בת הח'ליף, וגורם לו להתאהב בה. הוא נותן להואון ולנושא כליו שרסמין, קרן קסמים, שתקיעה בה מזעיקה לעזרה את אוברון.

כמו כן, מעניק לו גביע קסום המתמלא מאליו וחושף נסתרות. והוא נעלם. הפיות נקראות לשאת את הואון למשימתו.

בארמון הארון אל ראשיד, רייזה מספרת למלווה שלה שהיא תתחתן רק עם האביר שראתה בחלומה. כשפטימה מכריזה על הגעתו של הואון, שתי הנשים צוהלות בציפייה.

תפאורה של פיליפ צ'פרון לסצנה הראשונה של מערכה 2, שתוכננה להחייאה של האופרה בתיאטרון האופרה-קומיק ב-1887

מערכה 2

בחצר המפוארת של הארון אל ראשיד, מקהלה שרה הלל לשליטם. רייזה מובלת לטקס הנשואין עם הנסיך באבקאן, היושב ליד הח'ליף. הואון ושרסמין מתפרצים פנימה, הורגים את באבקאן ונמלטים עם הנסיכה ופטימה. ספינה אמורה לקחת אותם ליוון.

מערכה 3

בגן ביתו של האמיר בתוניס, פטימה שרה על גורלה כשפחה. היא ושרסמין נשואים כעת, והם שרים על ילדותם. פוק גורם להואון להופיע, ואחרי שפטימה אומרת לו שרייזה נמצאת בהרמון, הם מתכננים את החילוץ שלה.

בהרמון של אלמנסור, רייזה מקוננת על גורלה ומצליחה להעביר הודעה להואון שיוצא לשחרר אותה. אולם במקרה הוא נתקל ברושאנה, אשתו של האמיר, שמנסה לשכנע את הואון להרוג את אלמנסור ולהתחתן איתה. הוא מסרב, והיא מאשימה אותו באוזני בעלה. האמיר דן את הואון למוות על המוקד. רייזה מפצירה באמיר לחון את הואון, האמיר מסרב ומצווה לשרוף את השניים יחד. אוברון זומן על ידי שרסמין הנושף בקרן הקסמים. עבדיו של האמיר מתחילים לרקוד, ולאחר תקיעה שנייה בקרן, אוברון וטיטניה מופיעים. הטוניסאים בורחים, האוהבים מועברים לחצרו של קרל הגדול, והואון זוכה לחנינה.

מוזיקה ואריות מסומנות

בהשוואה בין העלילה והמבנה הלא שגרתיים של אוברון לזה של חליל הקסם, גוסטב קובה טוען ש"אוברון חזק מספיק מבחינה מוזיקלית לעמוד בזכות עצמו".^[5] גרוב מציין שלמרות ה"אימה הבלתי מוגמרת" של הליברית, וובר הצליח לספק אפיון מוזיקלי לדמויות הראשיות, ובו בזמן עורר בצבעוניות את הלך הרוח של הסצנות השונות; השימוש החוזר והקפדני במוטיב קריאת הקרן עוזר ליצור את הרושם של יצירה מהודקת.^[1] קטעי הפיות של האופרה מבוצעים במוזיקה עדינה ומתוזמרת להפליא, שלעיתים קרובות מקדימה את מוזיקת הפיות של מנדלסון.^[1] ואכן, מנדלסון ציטט את נושא הסולם היורד מהגמר של מערכה 2 ("הארק, בנות הים") בפתיחה משלו לחלום ליל קיץ. לא ברור אם מנדלסון תכנן את כל הפתיח שלו כמחווה לוובר.

הקטעים המפורסמים ביותר:

• הפתיח (שקטעים ממנו מצוטט על ידי ברליוז במסכתו על כלי נגינה) המושמע בקביעות באולם הקונצרטים. הוא מבוסס על נושאים מתוך האופרה כולל קריאת קרן הקסם; והאריה של הסופרן "אושן, מפלצת אדירה: ("Ozean, du Ungeheuer")
• מערכה 1: האריה של אוברון "נדר קטלני!" ("Schreckens Schwur!")
• מערכה 1: האריה של הואון "מהנערות מאומנת" ("Von Jugend auf in der Kampf")
• מערכה 1: האריה של הואון "אה! זה מראה מפואר לראות" (שלא נכלל בציטוט הגרמני)
• מערכה 2: תפילת הואון "שליט השעה הנוראה הזו" ("Vater! Hör' mich flehn zu Dir!")
• מערכה 2: האריה של רייזה "אושן, מפלצת אדירה" ("אוזן, דו אונגהייה")
• מערכה 2: האריה של פאטימה "משרתת ערבית בודדה" ("Arabiens einsam Kind")
• מערכה 3: האריה של פאטימה "הו ערבי!" ("ערביין, מיין היימאתלנד!)
• מערכה 3: האריה של רייזה "אבל אתה, לב מסכן" ("Traure mein Herz")
• מערכה 3: האריה של הואון "אני מתענג על תקווה ושמחה" ("Ich jub'le in Glück")

הקלטות

• ההקלטה המסחרית הראשונה הייתה בגרמנית, בניצוח רפאל קובליק, שעל צוות הזמרים שלו נמנו בירגיט נילסון בתור רייזה ופלאסידו דומינגו כהואון מבורדו (דויטשה גרמופון, Cat.# J306, התזמורת הסימפונית של הרדיו הבווארי, Herkulesaal, מינכן, 1970, הקלטת אולפן.)
• היו מספר הקלטות אחרות, כמו אלו של ג'יימס קונלון (הגרסה של מהלר) ב-EMI, מארק ינובסקי עבור RCA, וסר ג'ון אליוט גרדינר (הגרסה האנגלית המקורית על כלים תקופתיים) עבור פיליפס.

לקריאה נוספת

• Brown, Clive (1992). "Oberon". In Stanley Sadie (ed.). The New Grove Dictionary of Opera. Vol. 3. London: Macmillan. pp. 639–642. ISBN 0-333-73432-7. מסת"ב 1-56159-228-5
• Kobbé, Gustav (1976). The Complete Opera Book. New York: G. P. Putnam's Sons.
• Loewenberg, Alfred (1978). Annals of Opera 1597–1940 (third revised ed.). Totowa, New Jersey: Rowman and Littlefield. ISBN 978-0-87471-851-5.
• Walsh, T. J. (1981). Second Empire Opera: The Théâtre Lyrique, Paris, 1851–1870. London: John Calder. ISBN 978-0-7145-3659-0.
• Warrack, John; West, Ewan (1992). The Oxford Dictionary of Opera. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-869164-5.
• Brown, Clive; Warrack, John (2001). "Carl Maria von Weber". In Amanda Holden (ed.). The New Penguin Opera Guide. New York: Penguin Putnam. pp. 1051–1056. ISBN 0-14-029312-4.
• Upton, George (1928). The Standard Opera Guide. New York: Blue Ribbon Books. pp. 461–465.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוברון בוויקישיתוף

• אוברון. חתימתו של ובר בספרייה הלאומית של רוסיה
• Oberon, (וובר
• ליברית באנגלית
• תרגום לגרמנית של הליברית (1826)
• "אוברון, שבועת מלך האלפים" אנציקלופדיה אמריקנה 1920.

הערות שוליים

1. Brown 1992
2. Loewenberg 1978, columns 702–704
3. Warrack & West 1992, p. 514.
4. Walsh 1981, pp. 79–81, 309.
5. Kobbé 1976, pp. 160–168