אוואטיקי

האוואטיקי (בלטינית: Avatici; בגאלית עתיקה: Auaticoi) היה שבט גאלי ששכן בסמוך לאטנג דה בר (אנ'), בין שפך נהר הרון ומסאליה (מרסיי המודרנית), בתקופת האימפריה הרומית.

שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם מוזכרים כ-Au̓atilō͂n (Αὐατιλῶν גם Αὐατικῶν) על ידי תלמי (המאה ה-2 לספירה),[1] וכאופידום Maritima Avaticorum מתועד על ידי פליניוס הזקן (המאה ה-1 לספירה) ועל ידי פומפוניוס מלה (המאה ה-1 לספירה).[2] [3]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט האוואטיקי שכן ליד Étang de Berre, דרומית-מערבית ל-Salvii, ואולי צפונית-מערבית לטריקורס.[4] שטחם השתרע מהחלק המזרחי של שפך נהר הרון מערבית למסאליה, ומהים התיכון ועד הקראו בצפון.[5] [6] לפי ההיסטוריון גאי בארוול (אנ'), הם היו חלק מהקונפדרציה הסלובית.[7] [8]

יישובים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הראשית שלהם הייתה ממוקמת בפרובינקיה גאליה נארבוננסיס, הייתה ידועה בשם Maritima Avaticorum. מיקומו של היישוב אינו מצוין במדויק על ידי המקורות, אך רוב החוקרים ממקמים אותו במרטיגס (אנ') המודרני, אולי באתר תולון, על חוף האטנג דה בר.[9] [10] [6] תלמי, ומאוחר יותר הקוסמוגרפיה של רוונה (אנ'), קורא לזה בשם קולוניה, אבל כנראה בטעות שכן גם מלה וגם פליניוס הזקן (שהשתמשו במקורות מהתקופה האוגוסטנית) התייחסו ליישוב כאופידום במאה ה-1 לספירה.[9] [11] האדמות היו ממוקמות מסביב לאטנג דה בר ניתנו כנראה לארליה (ארל) על ידי הרומאים כאשר הכניעו את מסאליה בשנת 49 לפני הספירה.[11]

אופידום נוסף נמצא ב-Mastromela או Mastramélē (Μαστραμέλη). הוא זוהה באופן מסורתי עם Oppidum de Saint-Blaise, על אף שהדבר זכה לביקורת מאחר שהיישוב נמצא רחוק מדי מה-Etang de Berre (Stagnum Mastromela), שעל שמו הוא נקרא.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN 9780674993648.}

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Barruol, Guy (1969). Les Peuples préromains du Sud-Est de la Gaule: étude de géographie historique. E. de Boccard. OCLC 3279201.
  • Chausserie-Laprée, Jean; Rétif, Michel (2002). "Villa et vicus sur le territoire de Martigues durant le Haut Empire". Revue archéologique de Narbonnaise. 35 (1): 163–194. doi:10.3406/ran.2002.1102.
  • Chausserie-Laprée, Jean (2005). Martigues, terre gauloise : entre Celtique et Méditerranée. Errance. ISBN 2-87772-292-9.
  • Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN 978-0955718236.
  • Gascou, Jacques (2002). "Une inscription de Martigues et le statut de Maritima Avaticorum". Revue archéologique de Narbonnaise. 35 (1): 195–198. doi:10.3406/ran.2002.1103.
  • Leveau, Philippe (1993). "Agglomérations secondaires et territoires en Gaule Narbonnaise". Revue archéologique de Narbonnaise. 26 (1): 277–299. doi:10.3406/ran.1993.1438.
  • Rivet, A. L. F. (1988). Gallia Narbonensis: With a Chapter on Alpes Maritimae : Southern France in Roman Times. Batsford. ISBN 978-0-7134-5860-2.
  • Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN 978-0691031699.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ptolemy. Geōgraphikḕ Hyphḗgēsis, 2:10:5.
  2. ^ Pliny. Naturalis Historia, 3:34; Pomponius Mela. De situ orbis, 2:78.
  3. ^ Falileyev 2010, s.v. Avatici.
  4. ^ Talbert 2000, Map 15: Arelate-Massalia.
  5. ^ Barruol 1969, p. 195.
  6. ^ 1 2 Chausserie-Laprée 2005, p. 7.
  7. ^ Barruol 1969, p. 188.
  8. ^ Rivet 1988, p. 16.
  9. ^ 1 2 Rivet 1988, pp. 202–203.
  10. ^ Leveau 1993, p. 284.
  11. ^ 1 2 Gascou 2002, pp. 196–197.