אווגניוס ווּלגאריס (או בולגריס, ביוונית Εὐγένιος Βούλγαρις או Βούλγαρη; 10 באוגוסט 1716 – 12 ביוני 1806) היה מחנך בולגרי יווני-אורתודוקסי ידוע, והבישוף של חרסון. הוגה דעות בולט של תנועת ההשכלה היוונית, שהיה גם שותף בדיון איזו שפה תאמץ המדינה היוונית, האם את העגה העכשווית (כלומר זו שהייתה מדוברת בתקופתו) או את השפה היוונית הקלאסית (העתיקה). כתב רבות על תאולוגיה, פילוסופיה ומדעים, הפיץ חשיבה מערב-אירופאית בכל העולם הנוצרי היווני והמזרחי, והיה תורם מוביל להשכלה היוונית המודרנית.
וולגריס נולד בשם אלפתריוס וולגאריוס למשפחה בולגרית שגרה באי קורפו, שנשלט באותה תקופה על ידי הרפובליקה של ונציה. הוא למד בקורפו והמשיך את לימודיו בבית הספר ביואנינה שבמערב יוון. בשנת 1737 או 1738 הוא הפך לנזיר וכומר, ואימץ לעצמו את השם אווגניוס. ואחר כך נסע לאוניברסיטת פדובה ללמוד תאולוגיה, פילוסופיה, שפות אירופיות ומדעי טבע.
משנת 1742 כיהן וולגאריס כמנהל בית ספר יוקרתי ביואנינה. משנת 1753 עד 1759 ניהל את אקדמיית אתוניאס (Αθωνιάς Εκκλησιαστική Ακαδημία) בהר אתוס, והתנגד לקתולים ולכנסייה הקתולית המזרחית. למרות שנחשב לאחד מהמורים הדגולים, להיטותו להעביר רעיונות חדשים של עידן הנאורות המערב-אירופאי גרמה לתגובה שלילית בקרב חלק מהמנהיגים הנוצרים-אורתודוקסים בהר אתוס, שראו אותו כרדיקלי מדי. הוא נאלץ לנטוש את בית הספר בתחילת 1759 ועבר לנהל את אקדמיית הפטריארך בקונסטנטינופול (Μεγάλη του Γένους Σχολή) ו ב-1761 הוא החליט לזנוח את הקריירה החינוכית שלו ולהיענות להזמנתה של הקיסרית יקטרינה הגדולה.
ב-1763 נסע לברלין וללייפציג בהזמנתה של הצארית יקטרינה, ושם לימד וכתב את הטקסטים החשובים שלו. הוא תרגם והורה מיצירותיהם של ג'ון לוק, וולטר, וכריסטיאן וולף, והוסיף לתרגומים מבואות ארוכים בהם פרש את משנתו בדבר הצורך בהשכלה ונאורות; למשל, בתרגומו לוולטר הוסיף הקדמה בה הטיף לסובלנות דתית. בשנת 1771 הגיע לסנקט פטרבורג, ובין 1772 ל-1774 עבד כספרן בבית המשפט ותרגם ליוונית את הקודקס המשפטי הצרפתי. בשנת 1775 הוסמך כארכיבישוף, והפך לבישוף הראשון של איפרכיה (דיוקסיה) חדשה שנוצרה במיוחד עבורו, האיפרכיה של סלביאנסק וחרסון כולל אדמות נובורוסיה ואזוב שהועברו זמן קצר קודם לכן מהאימפריה העות'מאנית לרוסיה כחלק מהסכם קוצ'וק קאינרג'ה.
הקיסרית הזמינה רוסים ואוקראינים להתיישב באזור, וכן הזמינה יוונים אורתודוקסים. הממשלה הקיסרית חשבה שיהיה מתאים למנות בישוף דובר יוונית לעמוד בראש האיפרכיה החדשה. מושב הבישוף היה מחוץ לגבולות האיפרכיה, במנזר בפולטבה. ב-1779 החליט לפרוש מתפקידו והמשיך לגור באותו המנזר בפולטבה עד שב-1787 הורשה לעבור לסנקט פטרבורג. משנת 1801 ועד לפטירתו ב-1806 הבישוף בדימוס חי במנזר אלכסנדר נבסקי.