אולימפיאדת השחמט 2024

אולימפיאדת 2024
תאריך התחלה 10 בספטמבר 2024 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סיום 22 בספטמבר 2024 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
קבוצות משתתפות 196 (פתוחה)
184 (נשים)
שיטה שווייצרית
אולימפיאדת השחמט 2026
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולימפיאדת השחמט ה-45 אורגנה על ידי פיד"ה והתקיימה בבודפשט, הונגריה, בין 10 ל־22 בספטמבר 2024. זאת האולימפיאדה הרשמית הראשונה שמתקיימת בהונגריה אחרי שהתקיימה שם האולימפיאדה הלא רשמית השנייה ב־1926.

מבנה התחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות התקיימה ב־11 סיבובים בשיטה השווייצרית. משך המשחק הוא 90 דקות לכל אחד ל־40 המהלכים הראשונים, תוספת של 40 דקות לאחר מכן ובכל מהלך יש תוספת של 30 שניות. כל שחקן יכול להציע תיקו בכל שלב במשחק.

כל נבחרת הייתה מורכבת מ־5 שחמטאים כאשר בכל סיבוב משחקים 4, מהם שנים בלבן ושנים בשחור. תוצאות 4 המשחקים מאוחדים לתוצאת הסיבוב. במקרה של תיקו 2–2 כל נבחרת מקבלת נקודה. במקרה של ניצחון הנבחרת המנצחת מקבלת 2 נקודות והמפסידה 0 נקודות.

נבחרות מתמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות משתתפות מספר שיא של נבחרות. בתחרות הפתוחה יש 196 נבחרות (מ־194 מדינות כאשר הונגריה המארחת שולחת 3 נבחרות), כולל לראשונה נבחרת פליטים[1]. בתחרות הנשים מתמודדות 184 נבחרות (מ־182 מדינות כאשר הונגריה שולחת שתי נבחרות) כולל הופעה ראשונה באולימפיאדת השחמט לנשים של ליכטנשטיין, גרנזי, גרנדה, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט קיטס ונוויס, איי הבתולה של ארצות הברית, סנט לוסיה, נאורו ואיי קיימן[2].

תוצאות התחרות הפתוחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
# מדינה ממוצע מד כושר ניקוד איכות הנקודות שחקנים
1 הודוהודו הודו 2753 21 476.5 גוקש, פראגנאננדה, אריגאיסי, וידיט, האריקרישנה
2 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 2757 17 395 קרואנה, סו, לנייר דומינגס, ארוניאן, רובסון
3 אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן 2690 17 387 נודירבק אבדוסאטורוב, נודירבק יאקובוייב, יאבוקחיר סינדרוב, יאחונגיר ואקחידוב, שמסידין ווקחידוב
4 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין 2724 17 379.5 דינג לירן, ויי יי,יו יאנגי, סנג'י בו, יו ואנג
5 סרביהסרביה סרביה 2649 17 360.5 אלכסנדר פרדקה, אלכסיי סאראנה, אלכסנדר אינדיץ', רוברט מרקוס, ולימיר איביץ'
6 ארמניהארמניה ארמניה 2645 17 335 חאיק מרטירוסיאן, 'אנט סארגסיאן, גבריאל סארגיסיאן, רובטר חובחאניסיאן, קרן גריגוריאן
7 גרמניהגרמניה גרמניה 2667 16 354.5 וינסנט קיימר, דמיטרי קולארס, מטיאס בלובאום, אלכסנדר דונצ'נקו, פרדריק סוואן
8 אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן 2657 16 351.0 איידין סוליימנלי, ניג'אט אבאסוב, ראוף ממדוב, שחריאר ממדיארוב, מחמוד מוראדלי
9 סלובניהסלובניה סלובניה 2576 16 341.5 ולדימיר פדוסייב, אנטון דמצ'נקו, יאן שובל, מתאי שבניק, מטיר לברנצ'יץ'
10 ספרדספרד ספרד 2654 16 339.0 אלכסיי שירוב, אנטון גיחארו, ואלייחו פונס, אלן פיצ'וט, סנטוס לטאסה

מדליות אישיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד מדליות למדינות. בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטקאים. המדליות האישיות מחולקות לפי הלוח שבו השחקן שיחק. בנוסף ל-4 הלוחות, מחולקות מדליות גם לשחקנים מחליפים (לוח עתודה)[3]

זהב כסף ארד
הלוח הראשון גוקש דומרזו (הודו) נודירבק אבדוסאטורוב (אוזבקיסטן) מגנוס קרלסן (נורווגיה)
הלוח השני תאי דאי ון נגוין (אנ')(צ'כיה) טוני לאזוב (אנ') (מקדוניה הצפונית) אדיז גורל (אנ') (טורקיה)
הלוח השלישי ארג'ון אריגאיסי (הודו) יו יאנגי (סין) Le Tuan Minh (וייטנאם)
הלוח הרביעי שאמסידין ווחידוב (אנ') (אוזבקיסטן) לבון ארוניאן (ארצות הברית) אלן פיצ'וט (אנ') (ספרד)
לוח עתודה פרדריק סוון (אנ') (גרמניה) בניאמין גלדורה (אנ') (הונגריה) ולימיר איביץ' (אנ') (סרביה)

נבחרת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל סיימה במקום ה־57 עם 12 נקודות (5+ 2= 4-). ישראל פתחה עם ניצחון על אתיופיה (4–0) במחזור הראשון. במחזורים השני והשלישי היא סיימה בתיקו נגד אירלנד ומונגוליה. במחזור הרביעי והחמישי שתי ניצחונות על אלבניה (4–0) וקולומביה (2.5–1.5). במחזור השישי היא הפסידה לראשונה לנבחרת אוזבקיסטן (1.5–2.5). במחזור השביעי היא ניצחה את איסלנד (3–1) במחזור השמיני והתשיעי הפסידה לקובה (1.5–2.5) ומולדובה (1.5–2.5). במחזור העשירי ניצחה את בנגלדש (3–1) והיא סיימה עם הפסד 1.5–2.5 לנבחרת טורקמניסטן[4]

המשתתפים הישראלים הגיעו לתוצאות הבאות:

תוצאות התחרות לנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
# מדינה ממוצע מד כושר ניקוד איכות הנקודות שחקנים
1 הודוהודו הודו 2467 19 432
3 קזחסטןקזחסטן קזחסטן 2373 18 371
4 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 2387 17 418
2 ספרדספרד ספרד 2375 17 402
5 ארמניהארמניה ארמניה 2363 17 391
6 גאורגיהגאורגיה גאורגיה 2462 17 388
7–12 6 מדינות 16
13–21 9 מדינות 15

מדליות אישיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד מדליות למדינות. בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטאיות. המדליות האישיות מחולקות לפי הלוח שבו השחמטאית שיחקה. בנוסף ל-4 הלוחות, מחולקות מדליות גם לשחמטאים המחליפים (לוח עתודה)[3]

זהב כסף ארד
הלוח הראשון זו זינר (אנ') (סין) שרשדאט קאדמלשאריאה (אנ') (ספרד) ננה דזאגנידזה (גאורגיה)
הלוח השני קאריסה ייף (אנ') (ארצות הברית) אליזבת פאץ (אנ') (גרמניה) סונג יושין (אנ') (סין)
הלוח השלישי דיווייה דסמוק (אנ') (הודו) סאברינה וגה גוטיארס (אנ') (ספרד) אלינה דניאליאן (ארמניה)
הלוח הרביעי ואנטיקה אגראוואל (אנ') (הודו) אליס לי (שחמטאית) (אנ') (ארצות הברית) אנה סרקסיאן (אנ') (הודו)
לוח עתודה דנה כוכבי (ישראל) נודירה נאדיריאנובה (אנ') (אוזבקיסטן) לו מיאויי (אנ') (סין)

נבחרת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל סיימה במקום ה־13 עם 15 נקודות (7+ 1= 3-). ישראל פתחה עם שני נצחנות על סורינאם (3.5–0.5) ואלבניה (4–0). במחזור השלישי היא הפסידה לאוקראינה (1–3), תיקו מול מונקו ולאחריו ניצחון על סקוטלנד (3–1). במחזור השישי היא הפסידה לאוסטרליה (1.5–2.5). במחזור השביעי – התשיעי ניצחה שלוש נבחרות: איחוד האמירויות הערביות (3.5–0.5), קולומביה (3–1) ומקסיקו (4–0). במחזור העשירי היא הפסידה לבולגריה (1.5–2.5). במחזור ה־11 היא הייתה אמורה לפגוש את נבחרת איראן אולם הנבחרת האיראנית לא התייצבה ונבחרת ישראל זכתה בניצחון טכני (4–0)[5]

המשתתפות הישראליות הגיעו לתוצאות הבאות:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הודעה על השתתפות נבחרת פליטים באולימפיאדת השחמט
  2. ^ הודעה על הנבחרות שנרשמו
  3. ^ 1 2 רשימת הזוכים, מאתר התחרות הרשמי
  4. ^ תוצאות נבחרת ישראל בתחרות הפתוחה מאתר chess-results
  5. ^ תוצאות נבחרת ישראל בתחרות לנשים מאתר chess-results