תאריך התחלה | 10 בספטמבר 2024 |
---|---|
תאריך סיום | 22 בספטמבר 2024 |
עיר | בודפשט |
קבוצות משתתפות |
196 (פתוחה) 184 (נשים) |
שיטה | שווייצרית |
אולימפיאדת השחמט 2026 ←
| |
אולימפיאדת השחמט ה-45 אורגנה על ידי פיד"ה והתקיימה בבודפשט, הונגריה, בין 10 ל־22 בספטמבר 2024. זאת האולימפיאדה הרשמית הראשונה שמתקיימת בהונגריה אחרי שהתקיימה שם האולימפיאדה הלא רשמית השנייה ב־1926.
התחרות התקיימה ב־11 סיבובים בשיטה השווייצרית. משך המשחק הוא 90 דקות לכל אחד ל־40 המהלכים הראשונים, תוספת של 40 דקות לאחר מכן ובכל מהלך יש תוספת של 30 שניות. כל שחקן יכול להציע תיקו בכל שלב במשחק.
כל נבחרת הייתה מורכבת מ־5 שחמטאים כאשר בכל סיבוב משחקים 4, מהם שנים בלבן ושנים בשחור. תוצאות 4 המשחקים מאוחדים לתוצאת הסיבוב. במקרה של תיקו 2–2 כל נבחרת מקבלת נקודה. במקרה של ניצחון הנבחרת המנצחת מקבלת 2 נקודות והמפסידה 0 נקודות.
בתחרות משתתפות מספר שיא של נבחרות. בתחרות הפתוחה יש 196 נבחרות (מ־194 מדינות כאשר הונגריה המארחת שולחת 3 נבחרות), כולל לראשונה נבחרת פליטים[1]. בתחרות הנשים מתמודדות 184 נבחרות (מ־182 מדינות כאשר הונגריה שולחת שתי נבחרות) כולל הופעה ראשונה באולימפיאדת השחמט לנשים של ליכטנשטיין, גרנזי, גרנדה, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט קיטס ונוויס, איי הבתולה של ארצות הברית, סנט לוסיה, נאורו ואיי קיימן[2].
# | מדינה | ממוצע מד כושר | ניקוד | איכות הנקודות | שחקנים |
---|---|---|---|---|---|
1 | הודו | 2753 | 21 | 476.5 | גוקש, פראגנאננדה, אריגאיסי, וידיט, האריקרישנה |
2 | ארצות הברית | 2757 | 17 | 395 | קרואנה, סו, לנייר דומינגס, ארוניאן, רובסון |
3 | אוזבקיסטן | 2690 | 17 | 387 | נודירבק אבדוסאטורוב, נודירבק יאקובוייב, יאבוקחיר סינדרוב, יאחונגיר ואקחידוב, שמסידין ווקחידוב |
4 | סין | 2724 | 17 | 379.5 | דינג לירן, ויי יי,יו יאנגי, סנג'י בו, יו ואנג |
5 | סרביה | 2649 | 17 | 360.5 | אלכסנדר פרדקה, אלכסיי סאראנה, אלכסנדר אינדיץ', רוברט מרקוס, ולימיר איביץ' |
6 | ארמניה | 2645 | 17 | 335 | חאיק מרטירוסיאן, 'אנט סארגסיאן, גבריאל סארגיסיאן, רובטר חובחאניסיאן, קרן גריגוריאן |
7 | גרמניה | 2667 | 16 | 354.5 | וינסנט קיימר, דמיטרי קולארס, מטיאס בלובאום, אלכסנדר דונצ'נקו, פרדריק סוואן |
8 | אזרבייג'ן | 2657 | 16 | 351.0 | איידין סוליימנלי, ניג'אט אבאסוב, ראוף ממדוב, שחריאר ממדיארוב, מחמוד מוראדלי |
9 | סלובניה | 2576 | 16 | 341.5 | ולדימיר פדוסייב, אנטון דמצ'נקו, יאן שובל, מתאי שבניק, מטיר לברנצ'יץ' |
10 | ספרד | 2654 | 16 | 339.0 | אלכסיי שירוב, אנטון גיחארו, ואלייחו פונס, אלן פיצ'וט, סנטוס לטאסה |
מלבד מדליות למדינות. בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטקאים. המדליות האישיות מחולקות לפי הלוח שבו השחקן שיחק. בנוסף ל-4 הלוחות, מחולקות מדליות גם לשחקנים מחליפים (לוח עתודה)[3]
זהב | כסף | ארד | |
---|---|---|---|
הלוח הראשון | גוקש דומרזו (הודו) | נודירבק אבדוסאטורוב (אוזבקיסטן) | מגנוס קרלסן (נורווגיה) |
הלוח השני | תאי דאי ון נגוין (אנ')(צ'כיה) | טוני לאזוב (אנ') (מקדוניה הצפונית) | אדיז גורל (אנ') (טורקיה) |
הלוח השלישי | ארג'ון אריגאיסי (הודו) | יו יאנגי (סין) | Le Tuan Minh (וייטנאם) |
הלוח הרביעי | שאמסידין ווחידוב (אנ') (אוזבקיסטן) | לבון ארוניאן (ארצות הברית) | אלן פיצ'וט (אנ') (ספרד) |
לוח עתודה | פרדריק סוון (אנ') (גרמניה) | בניאמין גלדורה (אנ') (הונגריה) | ולימיר איביץ' (אנ') (סרביה) |
נבחרת ישראל סיימה במקום ה־57 עם 12 נקודות (5+ 2= 4-). ישראל פתחה עם ניצחון על אתיופיה (4–0) במחזור הראשון. במחזורים השני והשלישי היא סיימה בתיקו נגד אירלנד ומונגוליה. במחזור הרביעי והחמישי שתי ניצחונות על אלבניה (4–0) וקולומביה (2.5–1.5). במחזור השישי היא הפסידה לראשונה לנבחרת אוזבקיסטן (1.5–2.5). במחזור השביעי היא ניצחה את איסלנד (3–1) במחזור השמיני והתשיעי הפסידה לקובה (1.5–2.5) ומולדובה (1.5–2.5). במחזור העשירי ניצחה את בנגלדש (3–1) והיא סיימה עם הפסד 1.5–2.5 לנבחרת טורקמניסטן[4]
המשתתפים הישראלים הגיעו לתוצאות הבאות:
# | מדינה | ממוצע מד כושר | ניקוד | איכות הנקודות | שחקנים |
---|---|---|---|---|---|
1 | הודו | 2467 | 19 | 432 | |
3 | קזחסטן | 2373 | 18 | 371 | |
4 | ארצות הברית | 2387 | 17 | 418 | |
2 | ספרד | 2375 | 17 | 402 | |
5 | ארמניה | 2363 | 17 | 391 | |
6 | גאורגיה | 2462 | 17 | 388 | |
7–12 | 6 מדינות | 16 | |||
13–21 | 9 מדינות | 15 |
מלבד מדליות למדינות. בתחרות חולקו גם מדליות אישיות לפי ביצועי השחמטאיות. המדליות האישיות מחולקות לפי הלוח שבו השחמטאית שיחקה. בנוסף ל-4 הלוחות, מחולקות מדליות גם לשחמטאים המחליפים (לוח עתודה)[3]
זהב | כסף | ארד | |
---|---|---|---|
הלוח הראשון | זו זינר (אנ') (סין) | שרשדאט קאדמלשאריאה (אנ') (ספרד) | ננה דזאגנידזה (גאורגיה) |
הלוח השני | קאריסה ייף (אנ') (ארצות הברית) | אליזבת פאץ (אנ') (גרמניה) | סונג יושין (אנ') (סין) |
הלוח השלישי | דיווייה דסמוק (אנ') (הודו) | סאברינה וגה גוטיארס (אנ') (ספרד) | אלינה דניאליאן (ארמניה) |
הלוח הרביעי | ואנטיקה אגראוואל (אנ') (הודו) | אליס לי (שחמטאית) (אנ') (ארצות הברית) | אנה סרקסיאן (אנ') (הודו) |
לוח עתודה | דנה כוכבי (ישראל) | נודירה נאדיריאנובה (אנ') (אוזבקיסטן) | לו מיאויי (אנ') (סין) |
נבחרת ישראל סיימה במקום ה־13 עם 15 נקודות (7+ 1= 3-). ישראל פתחה עם שני נצחנות על סורינאם (3.5–0.5) ואלבניה (4–0). במחזור השלישי היא הפסידה לאוקראינה (1–3), תיקו מול מונקו ולאחריו ניצחון על סקוטלנד (3–1). במחזור השישי היא הפסידה לאוסטרליה (1.5–2.5). במחזור השביעי – התשיעי ניצחה שלוש נבחרות: איחוד האמירויות הערביות (3.5–0.5), קולומביה (3–1) ומקסיקו (4–0). במחזור העשירי היא הפסידה לבולגריה (1.5–2.5). במחזור ה־11 היא הייתה אמורה לפגוש את נבחרת איראן אולם הנבחרת האיראנית לא התייצבה ונבחרת ישראל זכתה בניצחון טכני (4–0)[5]
המשתתפות הישראליות הגיעו לתוצאות הבאות:
אולימפיאדות השחמט | ||
---|---|---|
לא רשמיות | 1924 • 1926 • 1936 | |
רשמיות | 1927 • 1928 • 1930 • 1931 • 1933 • 1935 • 1937 • 1939 • 1950 • 1952 • 1954 • 1956 • 1958 • 1960 • 1962 • 1964 • 1966 • 1968 • 1970 • 1972 • 1974 • 1976 • 1978 • 1980 • 1982 • 1984 • 1986 • 1988 • 1990 • 1992 • 1994 • 1996 • 1998 • 2000 • 2002 • 2004 • 2006 • 2008 • 2010 • 2012 • 2014 • 2016 • 2018 • 2022 • 2024 | |
מקוונות | 2020 • 2021 |