אופוזיציה

אוֹפּוֹזִיצְיָה (בעברית: נֶגְדָּה^[1]) במובנה הרחב היא כלל העמדות, הארגונים והתנועות המתנגדים פוליטית או אידאולוגית לממשל או לעמדתו. בהקשר הפרלמנטרי-מדיני, אופוזיציה היא כלל המפלגות שאינן חברות בקואליציה (בעברית: יַחְדָּה^[1]), כלומר שלא התאגדו עם מפלגת השלטון והמפלגות שתומכות בה (אשר נציגיהן חברים בממשלה) לשיתוף פעולה ברשות המבצעת.

מטרת האופוזיציה היא לייצג בפרלמנט את דעות המיעוט שלא זכו לייצוג בממשלה, לבקר את הממשל, להציג חלופה לדרכו ולנסות להדיחו בהתאם לחוק. במשטר פרלמנטרי-יחסי כמקובל בישראל, חברי האופוזיציה מהווים מיעוט בקרב חברי הרשות המחוקקת, מכיוון שחברותם של רוב חברי הפרלמנט בקואליציה הכרחית ליציבותה. לעיתים נקבע בחוק או בנוהג שנציג של האופוזיציה יהיה נוכח תמיד בוועדות, על מנת לתת יצוג למיעוט.

בישראל, בממלכה המאוחדת ובמשטרים פרלמנטריים דומים, מקובל שראש האופוזיציה הוא יושב ראש המפלגה הגדולה מבין המפלגות החברות באופוזיציה.

בישראל

בכנסת, כבכל גוף פרלמנטרי, מתקיימת אופוזיציה (נֶגְדָּה) שמונה את סיעות הכנסת שבחרו שלא להשתתף בקואליציה. נהוג להעניק לסיעות האופוזיציה את ראשות מספר ועדות הכנסת, מספר שהשתנה בין כנסות שונות,^[2] וב־2008 נקבע בתקנון הכנסת כי ראשות הוועדה לענייני ביקורת המדינה תמסר רק לאופוזיציה.^[3]

בישראל לא הוגדר מעמד רשמי לראש האופוזיציה עד לשנת 2000, שבה נחקק תיקון לחוק שהסדיר את מעמדו, סמכויותיו, שכרו וכדומה. בין היתר חויב ראש הממשלה למסור לו עדכונים בענייני המדינה. כמו כן נחשב ראש האופוזיציה כ"סמל מדינה" וזכאי לאבטחה.

ברשויות המקומיות בישראל קיימת אופוזיציה גם כן, ונקבע בחוק שברשויות המקומיות יינתן לאופוזיציה ייצוג בכל אחת מוועדות החובה של הרשות המקומית.^[4]

הממשלה	הוקמה בכנסת חדשה	בכנסת	הערות
הממשלה הזמנית	כן	קואליציה: 30 (81.1%)   אופוזיציה: 7 (18.9%)	מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת וגודלה 37.
הממשלה הראשונה	כן	קואליציה: 73 (60.8%)   אופוזיציה: 47 (39.2%)
הממשלה השנייה	לא
הממשלה השלישית	כן	קואליציה: 65 (54.2%)   אופוזיציה: 55 (45.8%)
הממשלה הרביעית	לא	קואליציה: 87 (72.5%)   אופוזיציה: 33 (27.5%)
הממשלה החמישית	לא	קואליציה: 89 (74.2%)   אופוזיציה: 31 (25.8%)
הממשלה השישית	לא	קואליציה: 66 (55.0%)   אופוזיציה: 54 (45.0%)
הממשלה השביעית	כן	קואליציה: 80 (66.7%)   אופוזיציה: 40 (33.3%)
הממשלה השמינית	לא
הממשלה התשיעית	כן	קואליציה: 86 (71.7%)   אופוזיציה: 34 (28.3%)
הממשלה העשירית	כן	קואליציה: 68 (56.7%)   אופוזיציה: 52 (43.3%)
הממשלה האחת עשרה	לא
הממשלה השתים עשרה	לא	קואליציה: 67 (55.8%)   אופוזיציה: 53 (44.2%)
הממשלה השלוש עשרה	כן	קואליציה: 72 (60.0%)   אופוזיציה: 48 (40.0%)	הקאליציה הורחבה ל-111 בעת הקמת ממשלת הליכוד הלאומי והפכה לרחבה ביותר שקמה בישראל. בהתאמה, האופוזיציה צומצמה ל-9 בעת הקמת ממשלת הליכוד הלאומי והפכה לקטנה ביותר שהייתה בישראל
הממשלה הארבע עשרה	לא	קואליציה: 104 (86.7%)   אופוזיציה: 16 (13.3%)	ממשלת הליכוד הלאומי
הממשלה החמש עשרה	כן	קואליציה: 102 (85.0%)   אופוזיציה: 18 (15.0%)	הקואליציה קטנה ל-72 לאחר פירוק ממשלת הליכוד הלאומי. האופוזיציה גדלה ל-48
הממשלה השש עשרה	כן	קואליציה: 68 (56.7%)   אופוזיציה: 52 (43.3%)
הממשלה השבע עשרה	לא	קואליציה: 61 (50.8%)   אופוזיציה: 59 (49.2%)
הממשלה השמונה עשרה	כן	קואליציה: 62 (51.7%)   אופוזיציה: 58 (48.3%)	בפעם הראשונה, הליכוד היה מפלגת השלטון ומפא"י הייתה באופוזיציה.
הממשלה התשע עשרה	כן	קואליציה: 61 (50.8%)   אופוזיציה: 59 (49.2%)
הממשלה העשרים	לא
הממשלה העשרים ואחת	כן	קואליציה: 97 (80.8%)   אופוזיציה: 23 (19.2%)	ממשלת אחדות לאומית
הממשלה העשרים ושתיים	לא	קואליציה: 96 (80.0%)   אופוזיציה: 24 (20.0%)	ממשלת אחדות לאומית
הממשלה העשרים ושלוש	כן	קואליציה: 97 (80.8%)   אופוזיציה: 23 (19.2%)	ממשלת אחדות לאומית
הממשלה העשרים וארבע	לא	קואליציה: 59 (49.2%)   אופוזיציה: 61 (50.8%)	החלה כקואליציית מיעוט עם תמיכה מבחוץ של מולדת. כלומר, רוב חברי הכנסת לא היו חלק מהקואליציה. בהמשך מולדת הצטרפה לקואליציה ונוצר רוב של חברי כנסת שישבו בקואליציה.
הממשלה העשרים וחמש	כן	קואליציה: 62 (51.7%)   אופוזיציה: 58 (48.3%)	הפכה בהמשך לקואליציית מיעוט עם תמיכה מבחוץ של חד"ש ומד"ע. כלומר, רוב חברי הכנסת לא היו חלק מהקואלציה
הממשלה העשרים ושש	לא	קואליציה: 59 (49.2%)   אופוזיציה: 61 (50.8%)	קואליציית מיעוט עם תמיכה מבחוץ של חד"ש ומד"ע. כלומר, רוב חברי הכנסת לא היו חלק מהקואלציה. בהמשך הורחבה ל-60.
הממשלה העשרים ושבע	כן	קואליציה: 66 (55.0%)   אופוזיציה: 54 (45.0%)
הממשלה העשרים ושמונה	כן	קואליציה: 75 (62.5%)   אופוזיציה: 45 (37.5%)
הממשלה העשרים ותשע	לא	קואליציה: 80 (66.7%)   אופוזיציה: 40 (33.3%)	ממשלת אחדות לאומית
הממשלה השלושים	כן	קואליציה: 68 (56.7%)   אופוזיציה: 52 (43.3%)
הממשלה השלושים ואחת	כן	קואליציה: 67 (55.8%)   אופוזיציה: 53 (44.2%)	בפעם הראשונה, מפלגת השלטון הייתה מפלגת קדימה
הממשלה השלושים ושתיים	כן	קואליציה: 74 (61.7%)   אופוזיציה: 46 (38.3%)	בשלהי הקואליציה הוקמה ממשלת אחדות לאומית עם קדימה, שהתפרקה אחרי חודשיים.
הממשלה השלושים ושלוש	כן	קואליציה: 68 (56.7%)   אופוזיציה: 52 (43.3%)
הממשלה השלושים וארבע	כן	קואליציה: 61 (50.8%)   אופוזיציה: 59 (49.2%)	במהלך המשבר הפוליטי בישראל (2019–2022), איבדה את הרוב. לא הוגדרה "רשמית" אופוזיציה או קואליציה כי לא הוקמה ממשלה חדשה ולא מונו יו"ר קואליציה וראש אופוזיציה.
הממשלה השלושים וחמש	כן	קואליציה: 73 (60.8%)   אופוזיציה: 47 (39.2%)	ממשלת החילופים, הוגדרה כממשלת אחדות לאומית. הוקמה אחרי פירוק כחול לבן וסיעות אחרות. בתוכה, היו שני גושים וגודלם היה 54 ו-19.
הממשלה השלושים ושש	כן	קואליציה: 61 (50.8%)   אופוזיציה: 59 (49.2%)	ממשלת החילופים, הוגדרה כממשלת אחדות לאומית. בתוכה, היו שני גושים וגודלם היה 45 ו-12. 4 לא היו חלק מהגושים.
הממשלה השלושים ושבע	כן	קואליציה: 64 (53.3%)   אופוזיציה: 56 (46.7%)

לקריאה נוספת

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: נגדה
ערך מילוני בוויקימילון: אופוזיציה

• יגאל מרזל, ‏המעמד החוקתי של אופוזיציה פרלמנטרית, משפטים ‏לח 217, 2009

הערות שוליים

1. תחדיש במילון שימוש כללי (תשס"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
2. האם רוב הקואליציות השאירו לאופוזיציה רק שתי ועדות כנסת?, באתר גלובס, 11 במאי 2020
3. אוריאנה אלמסי ואהוד בקר, ‏השתייכות יושבי-ראש הוועדות הקבועות של הכנסת לקואליציה ולאופוזיציה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 6 במאי 2020
4. סעיף 150א לפקודת העיריות