אורניום-תוריום

אורניום-תוריום (מכונה גם "תוריום-230") היא שיטת תיארוך רדיומטרי, המשמשת למציאת גילם של חומרים מבוססי סידן פחמתי (כגון: אלמוגים, ומשקעי מערות כנטיפים וזקיפים). השיטה יכולה לשמש לתיארוך סלעים עתיקים בהרבה מסלעים אותם מתארכים בשיטת פחמן-14, כיוון שזמן מחצית החיים של האיזוטופ תוריום 230 נמשך כ-75,000 שנים, בעוד שזמן מחצית החיים של האיזוטופ פחמן 14 נמשך כ-5700 שנים "בלבד". השיטה מבוססת על מדידת התפרקויות האיזוטופ תוריום 230 הנוצר מהתפרקות אורניום 234. המסיסות של תוריום במים אפסית ולעומתו אורניום מסיס במידת מה כך שחומר שמקורו בשיקוע יונים מומסים במי ים מכיל כמות מסוימת (כמה חלקים למיליארד עד כמה חלקים למיליון) של אורניום אך אינו מכיל תוריום. התוריום אותו מוצאים באבן גיר או באלמוג הוא, לכן, תוצר התפרקות של האורניום שהושקע עם היווצרות המוצק וכך יכול לשמש לתיארוך זמן ההיווצרות.

ראו גם

• מערת אבשלום
• מערת אל קסטיו

קישורים חיצוניים

• מאמר באתר מכון ויצמן על שימוש בשיטת אורניום-תוריום במערת שורק ("מערת הנטיפים").
• מאמר באתר רשות הטבע והגנים על פעילות חוקרים מהמכון הגאולוגי בנושאים הקשורים למערת שורק.(הקישור אינו פעיל)

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה ובנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.