אחיה השילוני

אחיה השילוני
	נבואת אחיה לירבעם 1728
אב	ירחמאל
צאצאים	בעשא
עיסוק	נביא

אֲחִיָּה הַשִּּׁילֹנִי היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל. הוא גר בעיר שילה ונקרא על שמה. הוא מילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה בכך שתמך בירבעם מלך ישראל בתחילת מלכותו. לפי מסורת חז"ל היה לו חלק בהעברת התורה שבעל פה. לפי המדרש הוא היה בן שבט לוי,^[1]^[2] והוא נהרג על ידי המלך אביה.^[3] על פי תורת החסידות, הוא היה המגיד של הבעל שם טוב, אשר לימד אותו דברי תורה.

נבואותיו

בתנ"ך מובאות שתי נבואות שנאמרו על ידי אחיה השילוני.

הנבואה הראשונה^[4] נמסרה לאחר שירבעם בן נבט מרד במלך שלמה. ירבעם שימש אז כגובה המסים מטעם המלך מאת שבטי בני ישראל. לא ברור מה הייתה הסיבה למרידה שלו, ייתכן שבגלל שהמיסים שהוטלו על שבטי ישראל היו גבוהים מאוד, או ייתכן ששלמה שסתם פתחים בחומות ירושלים כדי לבנות בית לבת פרעה ובכך הקשה את המעבר של עולי הרגל לתוך העיר או מכיוון שהעביד את העם בפרך בבניית המילוא וארמון בת פרעה שעמד עליו. אחיה מצא את ירבעם בדרך ביציאתו מחוץ לירושלים, וגילה לו בנבואה שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים, הטענה של אחיה הייתה שהמלך שלמה חטא לה' ועבד לאלוהים אחרים והעונש יהיה שהמלוכה על שבטי ישראל תלקח ממנו ומצאצאיו אך לא לעולם.^[5] אחיה לקח את השמלה^[6] החדשה בה היה לבוש, קרע אותה לשנים עשר חלקים, לציון שנים עשר השבטים, ונתן לירבעם עשרה חלקים. הוא הבטיח לו שאם ילך ירבעם בדרכי ה' מלכותו תיכון לאורך ימים [אך לא לעד]. ירבעם לא מימש את האפשרות הזאת. הוא ביטל את העלייה לרגל לירושלים, וקבע את מועדו של החג בחודש חשון (במקום תשרי), חודש לאחר החג המקורי שנחוג ביהודה, ואותו חגגו בעלייה לרגל אל שני עגלי הזהב שהקים בדן ובבית אל. המדרש מספר שמזימתו של שלמה להוציא את ירבעם להורג, שבשלה ברח ירבעם למצרים,^[7] הייתה לאחר ששלמה שמע על נבואתו של אחיה.^[8]

הנבואה השנייה^[9] נמסרה כאשר חלה בנו הבכור של ירבעם. ירבעם שלח את אשתו לאחיה כדי לשאול אותו מה יעלה בגורל בנו. אשת ירבעם התחפשה כדי שאחיה לא יזהה אותה, אך אחיה קיבל נבואה שהיא עומדת לבוא אליו, ומיד בהיכנסה ניבא לה כי המלכות לא תהיה עוד ביד שושלת ירבעם וכל זָכָר במשפחתו ייכחד, מה שאכן קרה כאשר מרד בעשא בנדב בן ירבעם והרג את כל צאצאי המלוכה.

כחוליה בשלשלת הקבלה

הגמרא^[2] מונה את אחיה השילוני כדמות אגדית שחייתה גם בימי עמרם אביו של משה וגם בימי אליהו הנביא. הרמב"ם לא השמיט אגדה זו מהקדמתו ל"משנה תורה", הואיל ובלעדיו חסרה חוליה בשרשרת. הראב"ד (על אתר) השיג על דברי הרמב"ם וכתב כי אחיה היה בימי דוד ואחראי למסירת התורה רק בתקופה זו. הרב מנחם קרקובסקי בספרו "עבודת המלך", מסייג את השגתו של הראב"ד, לאור סתירתו את דברי חז"ל, ואומר שכוונתו שאכן אחיה היה בימי עמרם אך אז לא נחשב חלק משרשרת הקבלה, רק כשהגיע אחיה לימי דורו של דוד המלך אז הוא התחיל להיחשב כחלק חשוב של מסורת התורה שבעל פה.^[10]

אישיותו

על פי אגדות המדרש, אחיה צדיק כה גדול שזכותו כה גדולה עד כדי כך שיחד עם רבי שמעון בר יוחאי שניהם יכולים לזכות את ישראל ולמלטם מצרות עד דורו של משיח למרות עוונותיהם של ישראל^[11]. אחיה וירבעם מתוארים בגמרא^[12] כאנשים "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, וכל טעמי תורה מגולין לפניהם כשדה", כך ששניהם יכלו לחדש חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. על אחיה נאמר^[13] כי "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע".

עם זאת,אחיה לא נמלט מאחריות חלקית על העגלים שהקים ירבעם.^[2] על פי הגמרא,^[12] אחד מיועצי ירבעם שכנע את אחיה לחתום לירבעם על אישור שישראל יעשו ככל אשר יורה אותם ירבעם, גם אם הדבר יהיה כרוך בעבודה זרה. תחילה סירב אחיה לחתום, אך לבסוף השתכנע כי אין סיכוי ממשי שירבעם ינצל את האישור כדי להדיח את ישראל לעבוד עבודה זרה בפועל, אלא רק לנסות את נאמנותו למלך. הגמרא מוסיפה שהשפעת חתימת אחיה הגיעה עד ימי יהוא, שעל אף שביער את העבודה הזרה מהארץ, עדיין "לא סר מעל חטאות ירבעם"^[14] משום שראה את חותמו של אחיה וחשב כי יש היתר לעבודה זרה זו. על הפסוק המתאר את עוורונו של אחיה לעת זקנתו,^[15] אומר המדרש^[16] כי הדבר בא עליו כעונש על שהעמיד תלמיד רשע כירבעם.

דמותו בחסידות

בתורת החסידות ובסיפורי חסידים, מוזכר אחיה השילוני פעמים רבות כמי שהיה רבו של הבעל שם טוב בדרך של מגיד. לפי המסורת החב"דית המספרת על התקופה שלפני התגלות הבעל שם טוב,^[17] בשנים ה'תפ"ד עד ה'תצ"ד לימד אחיה השילוני את הבעל שם טוב את כל חמישה חומשי תורה עם פירוש של תורת הקבלה וסודות התורה, וכשסיים ללמדו בשנת תצ"ד, דרש מהבעל שם טוב להתגלות.

ספרו

אחיה השילוני כתב, כנראה, את נבואותיו על ספר,^[18] אך ספר זה אבד במשך השנים ואינו קיים עוד. בימי הביניים היו קיימות עדויות אצל בני קוצ'ין על קיומו של ספר בשם זה אצלם.^[19]

בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד א' נאמר: ”אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר "בצר אל יורה"”. הציטוט ”בצר אל יורה“ אינו מופיע בכל התנ"ך ואף לא בספר בן סירא^[20]. על־פי עדות מאוחרת, בפאס נמצא "ספר אחיה השילוני" שבו מופיע הציטוט,^[21]^[19] אך ככל הנראה, מדובר בזיוף.^[22]

לקריאה נוספת

בן-ציון דינור, במפנה הדורות, עמ' 154.
גדליה נגאל, מורו ורבו של רבי ישראל בעל שם טוב, סיני עא, עמ' קנא–קס.
הנ"ל, דמות הבעש"ט והגותו, סיני קכ, עמ' קנ–קס.
יונתן מאיר, 'אחיה השילוני כמורו הרוחני של הבעל שם טוב', משלב ל (תשנ"ז), עמ' 33–49.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אחיה השילוני בוויקישיתוף

אחיה השילוני, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"

הערות שוליים

^ מדרש הגדול, במדבר כו, סג; דברי הימים א', פרק כ"ו פסוק כ' (ע"פ דברי רשב"ם במסכת בבא בתרא שם).
^ ¹ ² ³ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד ב'
^ מדרש אגדה במדבר, ל, טו
^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל"ט
^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים ל"ג–ל"ד
^ השמלה המוזכרת במקרא היא בד פשוט בעל ארבע כנפות שמתעטפים בו (כעין טלית). השמלה בת ימינו נקראת במקרא כתונת.
^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק מ'.
^ תרגום שיר השירים, ח, יב
^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוקים ה'–ט"ז
^ רפאל וסרטיל, תשובה בעניין אחיה השילוני, באתר "ישיבה"
^ בראשית רבה, פרשה ל"ה
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד א'
^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"א
^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ד'
^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י'
^ מוזכר בקצרה בספר לוח היום יום ביום י"ח באלול, ובכתב העת התמים שיצא לפני מלחמת העולם השנייה, בחלק א' מופיע אחד ממכתבי 'הגניזה החרסונית' (השנויה במחלוקת), שלפי תוכנו הוא מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל ה'תולדות'), מיום ג' מקץ תקי"ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו. הבעש"ט כותב שם: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"
^ ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"ט
^ ¹ ² מאיר-בר אילן, ‏ספרים מקוצ'ין, פעמים 52 (קיץ תשנ"ב), עמ' 81–82.
^ לפעמים מצוטטים פסוקים בגמרא ומקורם בבן סירא, וזאת כנראה משום שלעומת תורה שבעל פה שנמסרה בעל פה בלבד, בן סירא היה כתוב על קלף בדומה לספרי המקרא.
^ עדותו של ר׳ שמואל הלוי אבן יולי, בתוך: משה בירדוגו, ראש משבי״ר, ליוורנו ת״ר, דף לו ע״א.
^ משה הלל, מגילות קוצ׳ין, ירושלים תשע״ח, עמ׳ 32-33, הערה 15.

[1] מדרש הגדול, במדבר כו, סג; דברי הימים א', פרק כ"ו פסוק כ' (ע"פ דברי רשב"ם במסכת בבא בתרא שם).

[הערה6-2] ¹ ² ³ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד ב'

[3] מדרש אגדה במדבר, ל, טו

[4] ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל"ט

[5] ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים ל"ג–ל"ד

[6] השמלה המוזכרת במקרא היא בד פשוט בעל ארבע כנפות שמתעטפים בו (כעין טלית). השמלה בת ימינו נקראת במקרא כתונת.

[7] ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק מ'.

[8] תרגום שיר השירים, ח, יב

[9] ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוקים ה'–ט"ז

[10] רפאל וסרטיל, תשובה בעניין אחיה השילוני, באתר "ישיבה"

[11] בראשית רבה, פרשה ל"ה

[סנהדרין-קב-א-12] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד א'

[13] תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד א'

[14] ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"א

[15] ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ד'

[16] בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה י'

[17] מוזכר בקצרה בספר לוח היום יום ביום י"ח באלול, ובכתב העת התמים שיצא לפני מלחמת העולם השנייה, בחלק א' מופיע אחד ממכתבי 'הגניזה החרסונית' (השנויה במחלוקת), שלפי תוכנו הוא מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל ה'תולדות'), מיום ג' מקץ תקי"ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו. הבעש"ט כותב שם: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"

[18] ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"ט

[קוצ'ין-19] ¹ ² מאיר-בר אילן, ‏ספרים מקוצ'ין, פעמים 52 (קיץ תשנ"ב), עמ' 81–82.

[20] לפעמים מצוטטים פסוקים בגמרא ומקורם בבן סירא, וזאת כנראה משום שלעומת תורה שבעל פה שנמסרה בעל פה בלבד, בן סירא היה כתוב על קלף בדומה לספרי המקרא.

[21] עדותו של ר׳ שמואל הלוי אבן יולי, בתוך: משה בירדוגו, ראש משבי״ר, ליוורנו ת״ר, דף לו ע״א.

[22] משה הלל, מגילות קוצ׳ין, ירושלים תשע״ח, עמ׳ 32-33, הערה 15.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]