אי-נראות
אי-נראות היא המצב בו נמצא גוף שלא ניתן לראותו, או שמתבוננים מסוימים לא יכולים לראותו. לרוב משמש המונח בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני, כאשר גופים מסוימים הופכים בלתי נראים באמצעות קסם או אמצעי טכנולוגיה. עם זאת, מושג זה קיים גם בפיזיקה, בפסיכולוגיה של התפיסה ובפסיכולוגיה של האישיות.
הצורה הטבעית ביותר של אי-נראות (בדיונית ומציאותית) היא בחפצים שלא מחזירים או בולעים אור, כלומר – מאפשרים לו לעבור דרכם. בטבע, מוכר המצב הזה כשקיפות, ומאפיין חומרים שונים, אך החומרים השקופים המוכרים אינם שקופים במאת האחוזים.
הנראות תלויה גם בעיניו של המתבונן ובחפצים בהם נעשה שימוש. לכן עצמים מסוימים עשויים להיות בלתי נראים בעיניהם של חיות או בני אדם מסוימים, אך לא בעיני אחרים. לעיתים מתייחסים אל תכונת האי-נראות כאל מעין צורה מתקדמת של הסוואה, משום שגם בה העצם כנטמע חזותית בשטח.
טכנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להיעזר בטכנולוגיה על מנת להפוך עצמים ממשיים לבלתי נראים:
- באמצעות הצגת תמונות בזמן אמת על גבי מסך נלבש, אפשר ליצור אפקט הדומה לאי-נראות. סוג זה של היעלמות ידוע כהסוואה אקטיבית.
- טכנולוגיית החמקנות מטרתה הפיכת עצמים לבלתי נראים מול מכ"ם, אך כל הטכנולוגיות שנחשפו רשמית עד היום יכולות רק להקטין או לטשטש את קליטת העצם.
- במספר סיפורי מדע בדיוני מופיעה מערכת היפותטית שמשמשת להפיכת עצמים לבלתי נראים. ב-19 באוקטובר 2006 קבוצה של מדענים מארצות הברית ובריטניה הכריזה על ניסיון יצירת מערכת כזו במציאות, אך הטכנולוגיה עדיין בפיתוח.
היעדרות באמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצייר סלברטורה גאראו שמביע התנגדות לאומנות NFT והשפעתה על הסביבה, פיתח את הקונספט של "מחשבת ההיעדרויות". גישה זו שואפת לשחזר את החשיבות של ערכי קרבה חברתית, אינטגרציה ויצירתיות, שהיום לעיתים קרובות מוצפים בדיגיטל. סלברטורה גאראו טוען שהאמנות זקוקה לחללי ריקות, פרטיות והרהור כדי להיוולד מחדש בצורה אותנטית. בשנת 2021, נוצרה סדרת יצירות בלתי נראות של סלברטורה גאראו, אשר עוררו עניין עולמי ומציעות התבוננויות מעמיקות על היסטוריה של האמנות.
סלברטורה גאראו הפך את החתימה האישית שלו ליצירת אמנות, והניח למכירה פומבית דף A4 שחתם עליו בעצמו. במהלך מכירה פומבית של Art-Rite במילאנו בשנת 2021, נמכר דף נייר חתום של סלברטורה גאראו בשם Davanti a te (2021) במחיר של 27,120 יורו, בתוספת עמלות המכירה.[1]
אי-נראות ביצירות בדיוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירות בדיוניות, נעשה לעיתים שימוש בקסם על מנת להפוך דמויות וחפצים לבלתי נראים. למשל:
- באמצעות לבישת או ענידת חפצים קסומים: טבעת, גלימות, קמעות וכדומה.
- בעקבות שתיית שיקוי, מה שמבטיח לרוב אי-נראות זמנית בלבד.
- לאחר הטלת לחש או כישוף.
- מספר יצורים מיתיים מסוגלים להפוך בלתי נראים ונראים לפי רצונם, למשל הלפרקון בכמה גרסאות, וכן מספר דרקונים סיניים שמתכווצים עד שעין האדם לא מסוגלת להבחין בהם.
בחלק מהיצירות אי-נראות קסומה תלויה בהשפעה פסיכולוגית: הדמות נראית בצורה נורמלית לכל מי שמבחין בה, אבל הקסם מסיח את דעתם של כל הצופים הפוטנציאליים. צורה כזו של היעלמות נפגמת לפעמים בהשפעת מראות או חפצים משקפים אחרים.
בעיה מסוימת עולה בחלק מהמקרים של אי-נראות – האם בגדי הדמות הבלתי נראית וחפציה נראים גם בעיני האחרים? ברוב המקרים, גם החפצים והביגוד נעלמים כאשר הדמות נעלמת, אבל יש דוגמאות בהן הם נשארים, ואז יש צורך להסירם כדי לקבל את אפקט ההיעלמות המלא.
אמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר, האדם ייחס אי-נראות לעצמים מיתיים, דתיים ועל טבעיים, כדי להסביר את העובדה שלא ניתן לראות אותם. בימי הביניים, למשל, זרעי השרכאים נחשבו בלתי נראים משום שלצמחים מהמחלקה הזו אין זרע – ואפילו רווחה האמונה שבכוחם להעניק אי-נראות. באסטרונומיה של אותה תקופה, השמש, הירח והכוכבים הוחזקו בספירה בלתי נראית, והיו יצורים, גובלינים למשל, שנחשבו בלתי נראים או בעלי יכולת להפוך בלתי נראים.
גם כיום, מספר רב של ישויות ותופעות שקיומן מוטל בספק (רוחות רפאים, שדים, צ'י ועוד) מתוארים כבלתי נראים. כך גם בדתות השונות – אלים, אלות ומלאכים נחשבים בלתי נראים, לפחות בחלק מהזמן. האדס מהמיתולוגיה היוונית, למשל, מחזיק ברשותו קסדה מכושפת שהופכת את חובשיה לבלתי נראים.
ראייה בזמן אי-נראות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי חוקי הפיזיקה, אדם בלתי נראה לגמרי יהפוך בהכרח לעיוור, בלי כל קשר לדרך בה השיג את התכונה. על מנת לראות, הרשתית מוכרחה לקלוט אור. כל עוד האדם בלתי נראה, הוא לא קולט או משקף אור.
לחלופין, הרבה מאוד יצירות מציגות את האי-נראות כתוצר של קסם. משום שקסם ועל טבעיות שוברים תדיר את חוקי הפיזיקה, ניתן לתאר בהן מצב בו האדם יוכל לראות את סביבתו בעודו בלתי נראה. אי-נראות מופיעה בהרבה יצירות של מדע בדיוני ופנטזיה, שאליהן יש לגשת עם מידה רבה של השעיית הספק בכל מקרה.
בקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיכתם של עצמים בלתי נראים לנראים ולהפך, וכן אינטראקציה בין עצמים בלתי נראים והעולם הנראה דורשת התערבות של אפקטים מיוחדים, במיוחד במקרים בהם אנשים בלתי נראים לבושים בבגדים נראים. בסדרות טלוויזיה וסרטים ישנים נעשה שימוש בבובות וחבלים על מנת להמחיש את נוכחותה של דמות בלתי נראית, יחד עם סצינות מסוימות בהן חוברו שתי תמונות כדי למחוק פרטים מסוימים. מאוחר יותר, עם כניסת ה-CGI והשימוש במסכים ירוקים, נוצר מבחר רחב יותר של אפקטים – למשל, טיפות גשם שנוחתות על הדמות הראשית בסרט "מרדף שקוף" (Memoirs of an Invisible Man) משנת 1992.
יצירות המשלבות אי-נראות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן דוגמאות מהספרות ומהקולנוע ליצירות בהן משולב יסוד האי-נראות:
ספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרי שר הטבעות, ג'.ר.ר. טולקין
- האיש הבלתי נראה, ה.ג'. ולס
- הבלש הבלתי נראה, ג'סטין ריצ'רדס
- לדהות, רוברט קורמיאר
- ספרי הארי פוטר, ג'יי קיי רולינג
- דנידין הרואה ואינו נראה, שרגא גפני
- מארוול קומיקס – האישה הבלתי-נראית, ויז'ן, הברדס, אונסלוט ועוד
- DC קומיקס – הצייד ממאדים, אלן סקוט, דדמן, הספקטר ועוד
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האיש הבלתי נראה (1933)
- האיש הבלתי נראה חוזר (1940)
- Invisible Agent (סוכן בלתי נראה) (1942)
- Abbott And Costello Meet The Invisible Man (1951)
- The Amazing Transparent Man (1960)
- חברי הדרקון אליוט (1977)
- The Man Who Wasn't There (1983)
- טורף (1987)
- Wee Sing in Sillyville (1989)
- רוח רפאים (1990)
- טורף 2 (1990)
- מרדף שקוף (1992)
- Invisible Mom (1996)
- Invisible Dad (1997)
- בלתי נראה (Hollow Man) (2000)
- הארי פוטר ואבן החכמים (2001) והמשכיו
- סרטי שר הטבעות (2001, 2002, 2003)
- למות ביום אחר (2002)
- משפחת סופר-על (2004)
- ארבעת המופלאים (2005)
- בלתי נראה 2 (2006)
- ארבעת המופלאים: עלייתו של הגולש הכסוף (2007)
- אני מספר ארבע (2011)
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסיכולוגיה של האישיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסיכולוגיה של האישיות, המושג אי-נראות מתאר חוויה שבה הצורך של אדם בנראות אינו מתמלא. מספר תאורטיקנים בפסיכולוגיה של האישיות (כגון היינץ קוהוט, דונלד ויניקוט וג'ון בולבי) טענו שלאדם, בעיקר בשלבי חייו הראשונים, יש צורך בחוויה של נראות, בה הוא חווה את עצמו – גופנית ונפשית – בתור נראה על ידי סביבתו, בעיקר הדמויות המטפלות בו, מה שמאפשר או עוזר לו להאמין שהוא קיים ושהוא ישות עצמאית, ולגבש את זהותו מתוך האופן בו סביבתו רואה אותו (השתקפויות). אם סביבתו (ובעיקר הוריו) מתעלמת מנוכחותו הפיזית או מעולמו הפנימי (מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו) או מזניחה אותם, הילד מפתח חסך בנראות, וחווה את עצמו כבלתי נראה או בלתי קיים, חוויה רוויית-חרדה, הפוגעת בהתפתחותו הנפשית ומשפיעה על תפקודו ועל אישיותו הבוגרת. פסיכותרפיסטים שמטפלים בגישות של תאורטיקנים אלה או דומות להן, מנסים מחד לספק למטופל חוויות של נראות, ומאידך להפחית את התלות שלו בחוויות כאלה, על ידי פיתוח יכולתו לראות ולתקף את עצמו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Art-Rite, "אומנות עכשווית" לוט 52, 12 באוקטובר 2021. נצפה ב-15 ביוני 2022