איגרות הרועה או איגרות הרועים הן שלוש איגרות המהוות חלק מאיגרות פאולוס ומספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות.
איגרות אלה הן:
יש המשייכים לאיגרות אלה גם את האיגרת אל פילמון.
האיגרות הן שלושה מכתבים שנכתבו על ידי פאולוס השליח אל תלמידיו טימותיוס וטיטוס.
האיגרות נקראות בכינוי זה מאחר שמדובר באיגרות הנשלחות אל תלמידיו של פאולוס שהיו ראשי הקהילה ("רועים") ולא אל הקהילות עצמן.
איגרת זו כוללת בעיקר עצות לטימותיוס בדבר ניהול התפילה בכנסיות וארגון מבנה הכנסייה, וכן בחובות החלות על חברי הכנסייה - הבישופים והכמרים (דיאקונים).
באיגרת זו מבקש פאולוס מטימותיוס לשוב אליו לפני החורף ולהביא עמו את מרקוס כי מותו קרב. כמו כן האיגרת מעודדת את טימותיוס להאבק בתורות השקר ולקבל בסבלנות את הרדיפות הצפויות לו.
איגרת קצרה זו ממוענת את טיטוס - שליח ששהה בכרתים. האיגרת מפרטת את תכונות האופי הנדרשות מראשי הכנסייה (פרק א'), את מבנה הכנסייה וההיררכיה בה (פרק ב'), ומתארת את אורך החיים הטוב והמוסרי הנדרש מהקהילה הנוצרית על מנת שזו תוכל לקבל את חסד האל (פרק ג').
אף שהמסורת הנוצרית מקבלת את פאולוס כמחבר האיגרות, וגורסת כי ההבדלים בין האיגרות (הבדלים באוצר המילים ובביטויים) כהבדלים מכוונים בשל העובדה שהאיגרת ממוענת לנמענים שונים.
מאידך, כבר בעת העתיקה הועלתה שאלת כתיבת האיגרות על ידי פאולוס, והיו קבוצות נוצריות אשר לא קיבלו איגרות אלה לתוך כתבי הקודש.
המחקרים המודרניים מראים שאוצר המילים של איגרותאלה שונה מייתר איגרות פאולוס ומייתר ספרי הברית החדשה. מרבית החוקרים המודרניים סבורים כי האיגרות נכתבו זמן מה לאחר מותו של פאולוס.
ככל הנראה נכתבו האיגרות בשלהי המאה השנייה או באמצעיתה, לאור הדעות האנטי גנוסטיות המצויות בהן. מרקיון אינו מזכיר את האיגרות בכתביו (משנת 140 לערך) אולם אירנאיוס מצטט אותן (בשנת 170 לערך) ועל כן, ככל הנראה האגרות נכתבו בין תקופות אלה.
על פי ריימונד בראון האיגרת נכתבה בין השנים 80–100 מתוך בחינה של האמור בטקסט לאור מצב הקהילות הנוצריות (אחת האיגרות מתייחסת לדור שלישי של נוצרים - דבר אפשרי רק החל משנים אלה).
האיגרות מסודרות בברית החדשה לפי אורכן. מרבית החוקרים סבורים שאין קשר בין סידורן בברית החדשה למועד כתיבתן, וישנו קונצנזוס לפיו האיגרת השנייה אל טימותיוס נכתבה לפני האיגרת הראשונה אל טימותיוס.