איזבלה אנדריני
 | |
| דיוקן משנת 1588 | |
| לידה |
1562 פדובה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1604 (בגיל 42 בערך) ליון, ליונה, ממלכת צרפת |
| שם לידה |
Isabella Canali |
| בן או בת זוג |
פרנצ'סקו אנדריני (1578–?) |
| צאצאים |
Giambattista Andreini |
| מספר צאצאים |
8 |
  | |
איזבלה אנדריני (באיטלקית: Isabella Andreini; 1562 – 10 ביוני 1604) הייתה שחקנית, משוררת ומחזאית קומדיה דל'ארטה. השחקנית המפורסמת ביותר של זמנה ואחת הדמויות המשפיעות על הסוגה. היא פיתחה את דמות האהובה הצעירה, שלאחר מותה קרא אותה המחזאי ומנהל הלהקה פלמיניו סקאלה על שמה "איזבלה". כחברה בלהקת התיאטרון ג'לוזי, אותה ניהל בעלה, פרנצ'סקו אנדריני, הופיעה בחצרות אצילי איטליה וצרפת. חיברה סונטות ומחזות.
תולדות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בפאדובה וזכתה לחינוך קלאסי וידיעת מספר שפות. חינוך זה משתקף בשירים ובמחזה שחיברה ובתיעוד הופעותיה על הבמה. בגיל ארבע-עשרה הצטרפת לאחת הלהקות החשובות והמפורסמות של הקומדיה דל'ארטה, הג'לוזי (Compagnia dei Comici Gelosi), עמה הופיעה עד מותה. הלהקה פעלה בצפון איטליה וזכתה לפטרונותם של דוכסי מנטובה מבית גונזגה. אנרי השלישי, מלך צרפת אף הזמין את הלהקה להופיע בחצר המלוכה בפריז.
אנדריני הופיעה בתפקיד האהובה הצעירה (prima donna innamorata), יצקה לתוכה תכנים שפיתחה והפכה את הדמות הסטריאוטיפית הפאסיבית לדמות אקטיבית, שובבה, בעלת מענה-לשון חד והתפרצויות יצרים. ב-1578, בהיותר בת 16, התחתנה עם מנהל הלהקה והשחקן בתפקיד הקפיטנו, פרנצ'סקו אנדריני. בני הזוג הפכו למעשה למנהלי הלהקה בצוותא, בתקופת השיא של הלהקה ושל הסוגה. נוסף לדמות האהובה, שיחקה איזבלה גם את דמותו של פאבריציו, דמות של בן-לוויה ממוצא אצילי שהוא אשה המחופשת לגבר ודמויות נוספות, כולל ביצוע מספר תפקידי נשים וגברים באותה הצגה.
במהלך מסעי ההופעות הבלתי פוסקים ילדה אנדריני שבעה ילדים, שלושה בנים וארבע בנות. בנה הבכור ג'מבטיסטה, נדד עם הלהקה ושני הבנים האחרים גודלו בחצר גונזגה במנטובה.
ב-1589 הופיעה בפירנצה בחתונתם של פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה וכריסטינה מלורן, בהצגה "שגעונה של איזבלה" (La Pazzia d'Isabella). להצגה נותר תיעוד מפורט המתאר את סגולותיה של איזבלה, בהן אלתור שוטף במספר שפות והופעה רבת חן ועידון לצד התפרצויות שיגעון וסערת יצרים.[1] ב-1599 הופיעה בחצר אנרי הרביעי, מלך צרפת ואשתו, מארי דה מדיצ'י. בתקופה זו כבר הייתה אנדריני הכוכבת המובהקת ומארי דה מדיצ'י מתייחסת ללהקה, במכתב לאחותה, כ"איזבלה אנדריני ולהקתה".[2] ב-1603 הופיעה אנדריני שוב בפני מלך ומלכת צרפת בטירת פונטנבלו.
מותה ואחריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מסע שובה לאיטליה, נפטרה ליד ליון במהלך לידת בנה השמיני. לאנדריני נערכה הלווייה רשמית ולזכרה הוטבעו מטבעות שתיארו אותה כאלת התהילה הרומית (Fema) עם המילים aeterna fama ("תהילת נצח") בצד אחד ו- Isabella Andreini, Comici Gelosi בצד השני.[3]
בעלה, פרנצ'סקו אנדריני, פיזר את להקת הג'לוזי מיד לאחר מותה. פלמיניו סקאלה הוציא ב-1611 קובץ ובו חמישים סצנרי (תקצירי מחזות), בהם כינה את דמות האוהבת על שמה "איזבלה", קונבנציה שהשתרשה מאז. בנה הבכור, ג'מבטיסטה אנדריני, ארגן להקת תיאטרון בשם פידלי ("הנאמנים") שהופיעה עם חומרים ששימשו את להקת ג'לוזי.
יצירותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסף סונטות מ-1587
- Mirtilla - יצירה דרמטית
- Rime - אוסף של 359 פואמות. ראה אור ב-1601 באיטלקית וב-1603 בתרגום לצרפתית
- Rime..., Parte seconda - אוסף שירים נוסף שראה אור ב-1605 לאחר מותה
- Fragmenti de alcune scritture - אוסף מונולוגים ודיאלוגים מאולתרים שהועלו על הכתב על ידי בעלה וראו אור ב-1617 לאחר מותה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצירות פרי עטה
- ביוגרפיה, באתר ביוגרפיות של נשים כותבות איטלקיות
- דמות איזבלה
- איזבלה אנדריני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Anne-Marie Sorrenti, Mad-Hot Madrigals: Selections from the Rime (1601) of Late Sixteenth-Century Diva Isabella Andreini (1562–1604)
- Kathleen McGill, "Women and Performance: The Development of Improvisation by the Sixteenth-Century Commedia dell'Arte", Theatre Journal Vol. 43, No. 1 (Mar., 1991), pp. 59-69
- Rosalind Kerr, "The Fame Monster: Diva Worship from Isabella Andreini to Lady Gaga", Italian Studies Volume 70, 2015 - Issue 3, pp. 402-415
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Divine Madness of Isabella Andreini
- ^ Kathleen McGill, "Women and Performance: The Development of Improvisation by the Sixteenth-Century Commedia dell'Arte", Theatre Journal Vol. 43, No. 1 (Mar., 1991), p. 68
- ^ Important Renaissance Medals and Plaquettes from the Estate of John R. Gaines Part II פריט #36