איך לקרוא ספר
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
איך לקרוא ספר (באנגלית: How to Read a Book) הוא ספר שכתב מורטימר ג'. אדלר ויצא לאור לראשונה ב-1940. הוא כתב את הספר מחדש ביחד עם צ'ארלס ואן דורן (Charles Van Doren), והספר ראה אור במהדורה המתוקנת ב-1972.
"איך לקרוא ספר" מציע קווים מנחים לקריאה ביקורתית של ספרי מופת מכל סוג, אולם נמנע מלהמליץ על ספר כלשהו מחוץ למסורת המערבית; מהדורת 1972 בוחנת לראשונה סוגות שונות כמו שירה, היסטוריה, מדע, ספרות בדיונית.
סקירה כללית של המהדורה האחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "איך לקרוא ספר" מחולק לארבעה חלקים, בכל אחד מהם מספר פרקים.
חלק 1: ממדי הקריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדלר פותח בהסבר כי ספר זה מיועד לאדם המעוניין לקרוא על מנת להרחיב את הבנתו. אדלר מציין כי ישנם שני סוגי קריאה, האחת למטרת השגת מידע והשנייה להשגת הבנה. ספר זה עוסק בקריאה למטרת הרחבת ההבנה. הוא חוזר בתחילת הספר על הסיבות שבגללן החליט לכתוב ספר זה - העובדה שאנשים כיום איבדו את מיומנות הקריאה למטרת הבנה. הוא תולה את האשמה במערכת החינוך ובמיוחד באוניברסיטאות, אשר נכשלו בהכשרת הבוגרים למשימה זו. בכך מתייחס אדלר בעיקר לקריאה של היצירות הספרותיות הגדולות.
אדלר מונה ארבע רמות של קריאה: בסיסית (העוסקת בהבנת המשפטים ומשמעותם), ביקורתית (ניתן לכנות זאת גם קריאה מרפרפת, קריאה תחומה בזמן אשר העוסקת במענה על שאלות בסיסיות כמו במה עוסק הספר), אנליטית (קריאה עמוקה ומקיפה של הספר, ראה חלק 2) וקריאה סינופטית (קריאה השוואתית).
חלק 2: השלב השלישי של הקריאה: קריאה אנליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאן אדלר מציג את שיטתו לקריאת ספרות לא-בדויה על מנת להגיע להבנתה. הוא טוען שיש לנקוט בשלוש גישות נפרדות של קריאה על מנת להוציא את המיטב מספר, אבל אין הכוונה שלצורך ביצוע שלוש רמות אלו של קריאה יש לקרוא אותו הספר שלוש פעמים, מכיוון שהקורא המנוסה יהיה מסוגל לבצע את כל השלוש במהלך קריאה בודדת של הספר. אדלר מכנה את סוגי הקריאות, "מבנית", "פרשנית" ו"ביקורתית".
השלב הראשון של הרמה השלישית של הקריאה הוא הבנת המבנה והמטרה של הספר. הוא פותח בקביעת הנושא הבסיסי וסוג הספר שנקרא, זאת על מנת לחזות טוב יותר את התכנים ולהבין את הספר מראשיתו. אדלר כותב שהקורא חייב להבחין בין הספרים המעשיים לספרים התאורטיים, כמו גם לקבוע את תחום המחקר שהספר משתמש בו. כמו כן, אדלר כותב שהקורא צריך לציין כל חלוקה שקיימת בספר ושהללו אינן מוגבלות לחלוקה לפרקים. לבסוף, על הקורא למצוא אילו בעיות מנסה המחבר לפתור.
בשלב השני של הרמה השלישית של הקריאה, מנחה אדלר את הקורא כיצד לקרוא את הספר קריאה ביקורתית. הוא טוען שכעת כשהקורא מבין את מטרותיו וטיעוניו של המחבר, הקורא הועלה לדרגת הבנה של הספר, וכעת הוא מסוגל (וחייב) לשפוט את מעלותיו ודיוקו של הספר. אדלר סבור שהדרך שבה יש לשפוט את הספר היא באמצעות בדיקת תקפות הטיעונים שלו. הקורא יכול למצוא כשלים בדרך הסקת המסקנות, הדיוק בעובדות, ביסוס ההנחות, אם כי הוא חופשי לאהוב את הספר או לא לאהוב אותו בכל מקרה.
השיטה המוצגת מכונה לעיתים שיטת מבנה-תוכנית-הערכה (Structure-Proposition-Evaluation (SPE) method), אם כי אין משתמשים במונח בספר.
חלק 3: גישות לסוגים שונים של קריאת החומר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר דן בקצרה בגישות לקריאת ספרות בדויה ושירה, ומציע ספרים נוספים להיעזר בהם. הוא מסביר את השיטה של קריאת ספרים גדולים – יש לקרוא את הספר שהשפיע על הסופר לפני שקוראים את עבודותיו של הסופר – ונותן מספר דוגמאות לשיטה זו.
חלק 4: המטרות העליונות של הקריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק זה של הספר דן במיומנות הקריאה הסינופטית: קריאה השוואתית של מספר ספרים בנושא מסוים על מנת להרחיב את ההבנה בתחום מסוים. דוגמאות לתחום הקריאה יכולים להיות אהבה, מלחמה ואף פיזיקת חלקיקים. הספר מסתיים בהסבר על חשיבות הקריאה כאמצעי להרחבת התודעה. על פי אדלר, ישנו מספר קטן של ספרים אשר יכולים לגרום להרחבת תודעתו של הקורא. קריאתם מלווה בקושי אך קושי זה שווה את התועלת. אדלר בעיקר מתייחס ליצירות הספרותיות הגדולות המקובלות בעולם המערבי.
רשימת קריאה (מהדורת 1972)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
