איכות המזון מתארת את כלל התכונות שהופכות מזון למתקבל על ידי הצרכנים, ובכלל זה מדדים סובייקטיביים כמו מראה המזון (גודל, צורה, צבע, ברק ואחידות), מרקם וטעם; ומדדי איכות מדויקים יותר - כימיים, פיזיים ומיקרוביולוגיים.
איכות המזון חשובה הן בשל הסכנה שבהרעלת מזון, והן בשל דרישות אותן יצרן המזון אמור לקיים על מנת למלא את דרישות הצרכן: אם בשל צו דתי (אוכל כשר) או מצפוני (אוכל טבעוני, ביצי חופש); ואם מסיבות רפואיות (אלרגיה למזון, מזון ללא סוכר, תכולת ויטמינים ומינרלים, סיבים תזונתיים וכו').
איכות המזון מבוססת על ציפיות, תפיסות וקבלה של הצרכנים.[1] צרכנים רבים מסתמכים גם על תקני ייצור ועיבוד במיוחד כדאי לדעת אילו מרכיבים קיימים עקב דרישות תזונתיות כגון: כשרות, צמחוני, טבעוני וכו'. בנוסף במצבים רפואיים, כגון: סוכרת, אלרגיות וכו'.
בישראל האחריות הממשלתית לתחום איכות המזון היא במשרד הבריאות.[2]
מטרתה של רפורמת סימון המזון היא הנגשה בולטת על ערכים תזונתיים במוצרי מזון הנמכרים בישראל.
סוגי הסימון:[3]
לפי מכון התקנים הישראלי, היצרנים בישראל שרוצים להבטיח שיפור ובטיחות במזון שהם מייצרים נדרשים לפעול לפי תקן ISO 22000 שמטרתו להבטיח את בטיחות ואיכות מוצרי המזון.[4]