אישה בנקודת האפס

אישה בנקודת האפס
امرأة عند نقطة الصفر

מידע כללי
מאת	נואל אל סעדאוי
שפת המקור	ערבית
סוגה	רומן
נושא	יתמות
מקום התרחשות	מצרים
הוצאה
תאריך הוצאה	1975
הוצאה בעברית
תאריך	2002
תרגום	לאה גלזמן
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-1-84277-872-2

אישה בנקודת האפס (בערבית: امرأة عند نقطة الصفر) הוא רומן מאת נוואל א-סעדאווי שיצא לאור בערבית בשנת 1975. הרומן מבוסס על המפגש של סעדאווי עם אסירה בכלא "קנאטיר", ומספר בגוף ראשון את סיפורה של פירדאוס, רוצחת אשר מסכימה לספר את סיפור חייה לפני שהיא הוצאה להורג. הרומן בוחן את הבעיות של דיכוי נשים, השחתת איבר המין הנשי, ואת היעדר החופש של נשים בחברה פטריארכלית. הספר נחשב לקלסיקה של ספרות פמיניסטית.^[1]

רקע

בסוף 1972 סעדאווי הוסרה מתפקידה כמנהלת חינוך בריאותי, וכעורכת הראשי של המגזין המצרי "בריאות" לאחר פרסום ספרה "נשים וסקס". היא החלה לחקור נוירוזה בקרב נשים מצריות, ובמהלך מחקרה פגשה רופאה בכלא קנאטיר שסיפרה לה על האסירות, כולל אסירה אחת שהרגה אדם ונגזרה להיתלות. סעדאווי רצתה לפגוש את האישה, ובעזרת עמיתה, ארגנה לערוך מחקר בבית הכלא בסתיו 1974. סעדאווי ביקרה נשים רבות באגף וגם במרפאה הפסיכיאטרית, והצליחה לערוך 21 מקרי בוחן מעמיקים עבור הפרסום שלה ב-1976, "נשים ונוירוזה במצרים". אך פירדאוס הייתה מקרה נפרד עבורה.^[2] פירדאוס הוצאה להורג ב-1974, אבל היא השאירה רושם מתמשך על סעדאווי, שאמרה שלא תוכל לנוח עד שלא תכתוב את סיפורה של פירדאוס, וכשישבה לכתוב, סיימה את הרומן תוך שבוע,^[3] סעדאווי מתארת את פירדאוס כקדושה מעונה, ואומרת שהיא מעריצה אותה כי, "כמה אנשים מוכנים לעמוד אל מול המוות עבור עיקרון."^[4] מאוחר יותר, כאשר סעדאווי עצמה הייתה כלואה בקנאטיר ב-1981 כאסירה פוליטית, היא הייתה מוצאת את עצמה מחפשת את פירדאוס בקרב אוכלוסיית בית הכלא, כי לא הייתה מסוגלת להאמין שהאישה שנתנה לה השראה כה רבה מתה באמת.^[2]

פרסום הספר

בתחילה, מו"לים מצריים דחו את הספר. המהדורה הראשונה פורסמה בלבנון ב-1975.^[5] הוא תורגם מאז ל-22 שפות לפחות.^[6] הוא פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1983, והגרסה בעברית יצאה בשנת 2002, בהוצאת גוונים.

תקציר עלילה

"כל גבר שאי פעם למדתי להכיר מילא אותי ברצון אחד בלבד: להרים ידי ולהנחית אותה על פרצופו."

פירדאוס

הרומן נפתח עם פסיכיאטרית אשר מנהלת מחקר על אסירות בבית כלא לנשים. רופאת הכלא מספר לה על אישה, פירדאוס, ששונה מהרוצחות האחרות בכלא: היא בקושי אוכלת, או ישנה, היא לא מדברת, היא אף פעם לא מקבלת מבקרים. היא מרגישה בטוחה שהאישה אינה מסוגלת לרצוח, אבל היא מסרבת לחתום על כל העררים בשמה. הפסיכיאטרית עושה מספר ניסיונות לדבר איתה, ובתחילה פירדאוס מסרבת. כשהיא לבסוף מסכימה, היא מספרת לפסיכיאטרית שעומדים להוציאה להורג, ולפני שזה קורה היא רוצה לספר את סיפור חייה.

פירדאות מתאר ילדות של עוני בקהילה חקלאית. אביה - הדתי - היה מכה את אמה, ולפעמים גם אותה. אך אותם ימים היו יחסית ימים מאושרים, משום שנהנתה לעבוד במרעה עם העיזים. היא הייתה משחקת עם ילד מהכפר בשל מוחמדיאן, והם היו משחקים ב"חתן וכלה", והיא נהנתה מהניסויים הראשונים האלה בגירוי מיני. יום אחד, אמה מבצעת בה כריתת דגדגן, והיא כבר לא מורשית לעבוד מחוץ לבית או לשחק עם בנים. היא גם מפסיקה להרגיש את העונג המיני שחוותה. כשהוריה מתים, היא נשלחת לגור עם דוד. הוא נוגע בה באותם האופנים שהייתה משחקת עם מוחמדיאן, והיא נתקעת בין הרגשות לגבי ההתייחסות שלו אליה, לבין תחושת האובדן של הרגש המיני.

הדוד שולח אותה ללמוד בבית הספר, והיא אוהבת מאוד את הלימודים. העניין המיני של הדוד בה נמשך. אחרי שהיא מסיימת בית ספר יסודי (כיתה ח') הדוד נישא, ואשתו החדשה לא אוהבת את פירדאוס. היא נשלחת ללמוד בפנימייה. שם, פירדאוס מתאהבת במורה בשם גברת איקבל, עמה היא מרגישה חיבור הדדי, אך איקבל שומרת על מרחק, ולא מאפשרת לה להתקרב. לאחר סיום הלימודים, הדוד משכנע את פירדאוס להינשא לשייח' מחמוד, איש "מוסרי" שצריך אישה צייתנית. פירדאוס שוקלת לברוח, אבל בסופו של דבר נכנעת ללחץ להתחתן. מחמוד מגעיל אותה—הוא מבוגר ממנה בארבעים שנה ויש לו פצע על הסנטר שנוטף מוגלה. הוא נשאר בבית כל היום, שולט בכל פעולה הכי קטנה של פירדאוס, ואז גם מתחיל להתעלל בה פיזית.

פירדאוס בורחת אך אין לה לאן, והיא משוטטת ברחובות ללא מטרה, עד שהיא עוצרת לנוח בבית קפה. הבעלים, באיומי, מציע לה תה, וכשמבין את מצבה, מציע לה מקום להישאר עד שהיא תמצא עבודה. פירדאוס מסכימה. לאחר מספר חודשים, פירדאוס מודיעה לו שהיא רוצה למצוא עבודה ומקום משלה לגור בו. באיומי מיד הופך אלים ומכה אותה באכזריות. הוא מתחיל לנעול אותה במהלך היום ומרשה לחברים שלו לגדף, להעליב, ולאנוס אותה. בסופו של דבר, פירדאוס מצליחה לברוח בעזרת אחת השכנות.

בזמן מנוסתה, פירדאוס פוגשת את מאדאם שאריפה צלאח א-דין, שלוקחת אותה לחדר בבית בושת יוקרתי שהיא מנהלת. היא אומרת לפירדאוס שכל הגברים הם אותו הדבר, ושעליה להיות קשה יותר מהחיים עצמם אם היא רוצה לחיות. בתמורה לעבודתה בביתה של שאריפה, פירדאוס זוכה לבגדים יפים ואוכל טעים, אבל אין לה שום תענוג בחיים. ערב אחד היא שומעת ויכוח בין שאריפה לבין הסרסור שלה, פאוזי, שרוצה לקחת את פירדאוס כשלו. הם רבים, ופאוזי גובר על שאריפה ואונס אותה. פירדאוס מבינה שאפילו לשאריפה אין כוח אמיתי והיא בורחת. משוטטת בחשיכה ובגשם, ונאספת על ידי אדם זר שלוקח אותה לביתו. הוא שוכב איתה, אבל הוא לא מגעיל כמו שאר האנשים עמם התמודדה במקצוע שלה, ואחרי שהוא מסיימם הוא נותן לה שטר של 10 לירות. זהו רגע של התעוררות עבור פירדאוס. היא מבינה שהיא יכולה להפעיל את הכוח שלה על גברים על ידי דחייתם, והוא יכול להכניע אותם לרצונה על ידי קביעת מחיר משלה; הביטחון העצמי שלה גובר, ועד מהרה היא הופכת לזונה עשירה ומבוקשת, בעלת קשרים עם בעלי השפעה. אך כשחברתה דיאה אומרת לה שהיא אינה מכובדת, הדבר נוגע בפירדאוס במקום עמוק, והיא מבינה שאינה יכולה להמשיך לעבוד בזנות. היא מוצאת עבודה במשרד, שם מציעים לה העלאות שכר וקידומים בתמורה לסקס, והיא מסרבת. היא חשבה שהמהלך הזה יביא לה כבוד, אך היא מרוויחה מעט וחיה בתנאים קשים. וגם העבודה "מן השורה" שלה לא מאפשרת לה הרבה חופש ואוטונומיה, אשר חשובים לה מאוד. בסופו של דבר, היא מתאהבת באיברהים, עמית לעבודה ומנהיג בארגון מהפכני, שאיתו היא מפתחת קשר רגשי עמוק. אך כאשר איברהים מודיע על אירוסיו לבתו של יו"ר הארגון, אשר באופן ברור מיועד לסייע בקידום הקריירה שלו, פירדאוס מבינה שהוא לא באמת אוהב אותה כמו שהיא אוהבת אותו, ורק ניצל אותה לסקס.

"ידעתי כי הזנות המצאה של גברים היא, ושגברים שולטים בשני העולמות שלנו - זה שבארץ וזה שבשמיים. שגברים כופים על נשים למכור את גופן במחיר, ומי שמקבלת את המחיר הנמוך ביותר היא האישה הנשואה. כל הנשים הן זונות מסוג זה או אחר."

פירדאוס

מפוכחת ומאוכזבת, פירדאוס חוזרת לזנות, ושוב צוברת עושר רב והשפעה. ההצלחה שלה מושכת את תשומת הלב של הסרסור מרזוק, שהוא בעל קשרים פוליטיים רבים, והוא מאיים עליה בפעולה משטרתית. הוא מכה את פירדאוס, וגוזל ממנה נתח גדול מהכנסתה. כשפירדאוס מחליטה לעזוב ולקחת עוד עבודה, מרזוק חוסם לה את הדרך, ואומר לה שהיא לעולם לא תוכל לעזוב. כאשר הוא שולף סכין, פירדאוס תופסת אותו, ודוקרת אותו למוות.

פירדאוס מרחפת מתחושת החופש החדשה, והולכת ברחובות עד שהיא פוגשת נסיך ערבי, עמו היא מסרבת לשכב עד שהוא מסכים לשלם לה מחיר של 3,000 לירות. כשהעסקה מסתיימת, היא מספרת לו שהיא הרגה אדם. הוא לא מאמין לה, אבל היא משכנעת אותו. הנסיך מביא למעצרה, והיא נידונה למוות. פירדאוס אומרת שהם דנו אותה למוות כי הם מפחדים לתת לה לחיות. "המשמעות של החיים שלי היא המוות שלהם. המוות שלי משמעותה החיים שלהם. הם רוצים לחיות." כשהיא מסיימת את הסיפור שלה, מגיעים שוטרים חמושים, והפסיכיאטרית יושבת, המומה, כשפירדאוס נלקחת לתלייה, היא מבינה שלפירדאוס יש יותר אומץ מאשר לה.

ביקורת

לרוב, המבקרים שיבחו את ספרה של סעדאווי. חלק מהמבקרים שיבחו אותה על חשיפת דיכוי הנשים במזרח התיכון, אך ון-צ'ינג אויאנג מציינת שהפופולריות של הספר במדינות המערב מתקבלת בחשדנות על ידי מבקרים ערבים, אשר טוענים שסעדאווי מנציחה במערב סטריאוטיפים שליליים על החברה הערבית-אסלאמית לגבי אלימות גברית ודיכוי נשים, וכי אלמלא כך, עבודתה הייתה מוזנחת בשל חסרונות ספרותיים.^[7]

ואולם, כשיצאה גרסה מחודשת לספר באנגלית בשנת 2015, החדשות התקבלו בהתרגשות במעגלים פמיניסטיים, וכן גם במרחבים אחרים, כגון לימודי אפריקה והמזרח התיכון, העוסקים בפוסט-קולוניאליזם, ואחרים. המבקרת מינא סלאמי, המתמחית בפמיניזם אפריקאי וגלובלי, כתבה שעל אף בספר של אחת ההוגות המשפיעות ביותר בעולם הערבי, הספר זכה להתעלמות בקאנון הפמיניסטי כי הוא נכתב בידי אישה לא-לבנה ולא-מערבית, ומהקאנון הפוסט-קולוניאלי כי לא נכתב על ידי גבר.

היא מציינת שהספר הוא לא רק על אלימות של גברים כלפי נשים, אלא שהוא עוסק בנושאים שבליבה של הפמיניזם. לדוגמה, נושא הבחירה החופשית. סעדאווי נוקטת בנקודת מבט המבהירה שעצם בחירה במשהו לא אומר שהדבר הוא פמיניסטי, וגם בחירה לכאורה חופשית חייבת להיות מנותחת ומובנת במסגרת של יחסי הכוח המופעלים על הפרט בכל מצב.^[8]

קישורים חיצוניים

• Podcast of Nawal El Saadawi discussing Woman at Point Zero on the BBC's World Book Club
• Woman at Point Zero Literary Dialogues at www.wmich.edu
• אישה בנקודת האפס, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים

1. Jane Housham, Woman at Point Zero by Nawal El Saadawi review – classic feminist novel, The Guardian, ‏6 Nov 2015
2. Saadawi, "Author's Preface," Woman at Point Zero, September 1983
3. Saadawi, Nawal El, and Angela Johnson. "Speaking at Point Zero: [off our backs] Talks with Nawal El Saadawi." Off Our Backs 22.3 (Mar. 1992): 1. Rpt. in Contemporary Literary Criticism. Ed. Jeffrey W. Hunter. Vol. 196. Detroit: Gale, 2005. Literature Resource Center. Web. July 17, 2011.
4. Saadawi, Nawal El, and George Lerner. "Nawal El Saadawi: 'To Us, Women's Liberation Is the Unveiling of the Mind'." Progressive 56.4 (Apr. 1992): 32–35. Rpt. in Contemporary Literary Criticism. Ed. Jeffrey W. Hunter. Vol. 196. Detroit: Gale, 2005. Literature Resource Center. Web. July 17, 2011.
5. Saadawi, Nawal El, and Jennifer Cohen. "'But Have Some Art with You': An Interview with Nawal El Saadawi." Literature and Medicine 14.1 (1995): 60–71. Rpt. in Contemporary Literary Criticism. Ed. Jeffrey W. Hunter. Vol. 284. Detroit: Gale, 2010. Literature Resource Center. Web. July 17, 2011.
6. Saadawi, Nawal El, Peter Hitchcock, and Sherif Hetata. "Living the Struggle: Nawal El Saadawi Talks about Writing and Resistance with Sherif Hetata and Peter Hitchcock." Transition 61 (1993): 170–179. Rpt. in Contemporary Literary Criticism. Ed. Jeffrey W. Hunter. Vol. 284. Detroit: Gale, 2010. Literature Resource Center. Web. July 17, 2011.
7. "Nawal El Saadawi." Contemporary Literary Criticism. Ed. Jeffrey W. Hunter. Vol. 284. Detroit: Gale, 2010. Literature Resource Center. Web. July 17, 2011.
8. Minna Salami, What choices do women have? – A review of Woman At Point Zero, AfroPolitan, ‏OCTOBER 10, 2015