טריטוריה |
![]() |
---|---|
נפה | רמאללה ואל-בירה |
גובה | 700 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 2,872 (2017) |
קואורדינטות | 32°01′10″N 35°20′46″E / 32.019444444444°N 35.346111111111°E |
אזור זמן | UTC +2 |
אל-מוּעַַ'יֶּיר (בערבית: المغيّر, תעתיק מנוקד: אל-מֻעַ֫'יֶּר, הגייה נפוצה: לֶמְעַ֫'יֶּר) הוא כפר פלסטיני בשומרון, המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה של הרשות הפלסטינית. הכפר נמצא בשומרון, על יד כביש אלון, מזרחית לח'ירבת אבו פלאח ותורמוס עיא, בגובה של כ- 700 מ' מעל פני הים.
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (PCBS), הכפר מנתה 2,872 תושבים בשנת 2017.[1]
הפירוש המילולי של המילה אל-מֻעַ֫'יֶּר הוא "המחליף", והכפר כנראה נקרא כך עקב השינויים החריפים באקלים עקב מיקומו. הכפר ממוקם באזור הררי המשקיף על עמק הירדן, ואקלימו מושפע בקיץ מטמפרטורות גבוהות בעמק, ובחורף הטמפרטורות נמוכות באזור ההר.[2]
הסבר אלטרנטיבי הן המערות הרבות בסביבת הכפר (בערבית, מערות הן: مغاور – מַעַ֫'אוֶר).
לפי עדויות ארכאולוגיות אזור הכפר היה מיושב החל מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל.
ברשומות המס של האימפריה העות'מאנית, בשנת 1596 נרשם שבכפר היו 7 משקי בית וכן 9 רווקים, כולם מוסלמים. הם שילמו מס על הכנסות מחקלאות, בשיעור של 4,500 אקצ'ה.[2]
בשנת 1838 ביקר בכפר החוקר אדוארד רובינסון ורשם שמצא כפר בגודל ניכר, בנוי באבן, וציין שהתושבים היו "מיושבים למדי" ("quite civil") וענו על כל השאלות.[3]
בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן באזור ותיעד את אל-מוע'ייר, אִסתוּנא וח'ירבת כולס'ון. גרן כתב: ”בשעה ארבע וחמש עשרה דקות הגענו לכפר אסתונא. על גבעה לא גבוהה, שמדרונה המערבי תלול יחסית וטרשי ואילו מדרוניה האחרים נוחים הרבה יותר לגישה, פזורים עיי כפר ערבי. קבר שעודנו עומד על תלו, הקרוי על שם שיח' מחמד, חוסה בצל אלה זקנה. הוא נבנה בחלקו הגדול מאבנים עתיקות יפות. על המשקוף של פתחו עוצבו משולש, מעגל וריבוע. בכפר הזה היו בתי מגורים קטנים שקמרון תקרתם עגול או מחודד כלשהו, והם גובבו במתחמו של מבצר שקדם להם, ושעכשיו קשה לעמוד היטב על היקפו. הוא עצמו נבנה מאבני גזית גדולות. שרדו ממנו קווי הקירות של אולם מלבני, שאורכו שלושים ושמונה צעד ורוחבו שישה. עובי הכתלים היה מטר. פה ושם רואים בין החורבות בורות מים חצובים בסלע וכמה נציבי עמודים פזורים על הארץ”.[4]
בשנת 1882 בסקר של ה-PEF תואר הכפר כ"קטן" בנוי אבן, יושב על רכס, עם מטעי זיתים וגידולי תירס.[5]
המשפחות העיקריות בכפר הן נעסאן, אבו עליא, אל-חאג' מוחמד, אבו נעים ועסּאף.[6]
במפקד אוכלוסין 1922 של א"י שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, גרו בכפר 179 נפש, כולם מוסלמים.[7]
במפקד 1931 נמנו בכפר 41 בתים מאוכלסים בהם התגוררו 204 תושבים, כולם מוסלמים.[8]
בסקר הכפרים של המנדט הבריטי, בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 290 מוסלמים.[9]
המפקד הירדני של 1961 נמצאו בכפר 365 תושבים.[10]
הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים, שהעיקרי בהם הוא "אִסתוּנא", כקילומטר מצפון מערב לכפר. האתר כולל ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. האתר ממוקם בראש גבעה מוקפת אורנים בקצה הדרום מזרחי של עמק שילה. עד תחילת המאה ה-20 המקום היה מיושב והיה נקודת ההתיישבות המרכזית באזור עמק שילה, ומכאן שמו הערבי של העמק "סהל כפר אִסתוּנא". במקום שרידי בריכות חצובות, בורות מים, חורבות מבנים מהתקופה הרומית והביזנטית, עמודים, כותרות ומשקופים מעוטרים. המבנה המרכזי בנוי מאבני גזית ונקרא "אל חבס". מממדיו ומגודל אבניו נראה שהוא נועד להגן על המבוא המזרחי של העמק. בסמוך נמצא גם מקאם "שייח' מוחמד".
בסקר הכפרים בשנת 1945 נמצא ששטח הכפר היה 33,903 דונם, שמתוכם הוקצו 361 לחקלאות שלחין, ו-6,908 לגידולי דגנים.[11]
בשנת 1976 הוקם צפונית לכפר, על בסיס צו תפיסה של אדמות לצרכים צבאיים, בסיס צה"ל מבוא שילה.[12]
בעקבות הסכם אוסלו ב' בשנת 1995, חולקו אדמות הכפר אל-מוע'ייר. כ-1,934 דונם המהווים כ-5.9% מכלל אדמות הכפר, סווגו כשטח B (שבו לרש"פ יש שליטה מלאה בעניינים אזרחיים, וישראל אחראית על הביטחון). בשטח זה מתגוררת רוב אוכלוסיית הכפר. שאר אדמות הכפר, 31,121 דונם המהווים כ- 94.1% מכלל השטח, סווגו כשטח C (שבו יש לישראל שליטה מלאה, הן ברמה האזרחית והן ברמה הביטחונית).[13]
ב-1998 הוקם המאחז עדי עד מצפון לכפר, בסמוך לאדמות השייכות לתושביו או מעובדות על ידם (בהסכם עם בעליהן מכפרים סמוכים). במהלך השנים פרצו מספר תקריות וחיכוכים בין תושבי הכפר לתושבי המאחז, כאשר תושבי הכפר מאשימים את תושבי המאחז בכריתת עצי זית השייכים לתושבי הכפר, או השחתתם באמצעות שימוש בכימיקלים, וכן פגיעה בכלי רכב בכפר, כל זאת במסגרת תג מחיר ולעיתים עם ריסוס כתובות המצהירות על מטרה זו.[14][15] מנגד, מספר תושבים מהכפר ומכפרים נוספים בסביבה תועדו מיידים אבנים לעבר מכוניות ישראליות הנוסעות בכביש אלון[16][17].
ביולי 2023 נעצרו שישה מבני הכפר בחשד לירי לעבר כוחות צה"ל.[18][19]
באפריל 2024 הוטמן מטען חבלה בסמוך לדגל פלסטין בפאתי הכפר והופעל כאשר חייל מילואים בחופשה ניגש כדי להסיר אותו. זמן קצר לאחר מכן נעצר אחד מתושבי הכפר שייצר והטמין את המטען במקום.[20]
ב-12 באפריל בזמן החיפושים אחר בנימין אחימאיר הקיפו מתנחלים את הכפר וכ-500 מהם (להערכת ראש מועצת הכפר) פרצו אליו, שרפו בתים וכלי רכב, כולל כבאית שהוזעקה לטפל בשריפות, ותקפו תושבים בירי ובאבנים[21]. תושב הכפר, ג'יהאד אבו עליה בן 26 נהרג ו־25 תושבים נפצעו[22]. על פי עדי ראייה כוחות צבא הגיעו למקום אך לא ניסו לבלום את המתקפה. למחרת הותקף הכפר שוב ושלושה מתושביו נפצעו, מהם אחד קשה[23]. באותו יום תקפו מתנחלים רעולי פנים את צלם ynet, שאול גולן, בן 74, ושרפו את ציוד הצילום שלו[24].
![]() | ||
---|---|---|
ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה | ![]() |
מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
נפות הרשות הפלסטינית |