לידה |
14 במרץ 1825 ורשה, פולין |
---|---|
פטירה |
18 בינואר 1921 (בגיל 95) ברוק גרין, האמרסמית', לונדון |
שם לידה | אליזבת אן מקאול |
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
לאום | בריטית |
עיסוק | סופרת |
שפות היצירה | גרמנית |
תקופת הפעילות | 1846–1920 (כ־74 שנים) |
בן זוג | ג'יימס פין |
צאצאים | אלכסנדר גיא פוקס (1847), קונסטנס פין (1851), ארתור הנרי פין (1854) |
אתר רשמי | |
אליזבת אן פין (באנגלית: Elizabeth Anne Finn; 14 במרץ 1825–18 בינואר 1921) הייתה סופרת בריטית שעסקה גם בפעילות קהילתית בארץ ישראל כאשתו של ג'יימס פין ששימש קונסול בריטי בפלשתינה העות'מאנית בשנים 1846–1863.[1] פין ובתה ייסדו במשותף את אגודת הסיוע לגברים במצוקה (D.G.A.A) וכן את מוסד הצדקה "אליזבת פין קר", ששמו הוסב במאי 2015 ל-Turn2us.
אליזבת מקאול (לימים פין) נולדה ב-14 במרץ 1825 בוורשה, פולין. אביה, הכומר אלכסנדר מקאול, היה חוקר עברית ידוע ועבד באגודה המיסיונרית "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים".
מילדותה שילבה תשוקה לידע עם אהבה לעבודות הבית. היא שלטה בשפות זרות רבות ללא השכלה פורמלית, ומגיל צעיר נחשבה לרב-לשונית. מתנצר בשם רב אברהם לימד אותה עברית. בגיל ארבע ידעה לקרוא בכוחות עצמה וקיבלה ספר תנ"ך משלה באנגלית. ביום הולדתה החמישי קיבלה תנ"ך בגרמנית וכבר שלטה בשפת היידיש. זמן קצר לאחר מכן קראה את יצירות שייקספיר בתרגום גרמני. בגיל שתים-עשרה תרגמה בשכר את "Maxims" מאת לווטר מהמקור בגרמנית.
לאחר נישואיה מונה פין לקונסול, והם עברו לירושלים. כאשת דיפלומט בירושלים, למדה פין ערבית מהדְרָגוֹמֵן שלה.
בנובמבר 1849 סייעה פין בייסוד "החברה הספרותית הירושלמית" לחקר הטבע והיסטוריה העתיקה של האזור. במהלך שליחותם הדיפלומטית הקימו בני הזוג פין ספרייה שכללה אלף ספרים ומוזיאון קטן. בשבתות נהגו לחפש עתיקות, ואף גילו תגליות יקרות ערך.
תיירים ידועים רבים נכחו בישיבות של "החברה הספרותית הירושלמית", שהשמועות עליה הסבו את תשומת ליבם של אלברט נסיך סקסה-קובורג-גותה, ג'ורג' המילטון-גורדון, הרל ה-4 מאברדין והארכיבישוף מקנטרברי. במהלך אותן השנים הייתה פין מהמבקרים האירופאים המודרניים הראשונים שהורשו לבקר בהר הבית ובכיפת הסלע.
כחלוצה בתחום הצילום סייעה פין לקדם את הנושא, וגם תמכה בצלמים מקומיים כמו מנדל ג'ון דינס. אלבום תצלומים מוקדמים של משפחתה ומכריה מארץ ישראל שמור ביד יצחק בן-צבי בירושלים.[2]
כציירת התמקדה בציור נופים תנכיים והיסטוריים שונים. עבודותיה מאופיינות בתשומת לב דקדקנית לאופן שבו הנוף משתנה בהתאם לשינויי האור במהלך היום.
הצייר ויליאם הולמן האנט, שביקר באזור ב-1854, כתב לרגל פרסום אוסף הרישומים פרי עבודתה של פין כי "אלה מחקרים מקומיים טופוגרפיים מצוינים, עשויים עם אפקטים מקוריים ולא מוגזמים שההרים, השמיים והמישורים של סוריה מתהדרים בהם".[3]
במהלך שהותה בירושלים אירחה פין את הנסיך אלפרד ואת הנסיך מוויילס (לימים אדוארד השביעי) ויצרה קשר עם החסות המלכותית שמאוחר יותר סייעה להקמת אגודה לסיוע לגברים במצוקה. בירושלים ארגנה פין את הכשרתם והעסקתם של גברים ונשים כנגרים, פועלים חקלאים ותופרות. כמו כן גייסה תרומות כדי להילחם בתת-תזונה בקרב תושבים. היא גם גייסה כספים לרכישת כרם אברהם, חווה מחוץ לירושלים ופיקחה על חפירת בורות מים נרחבים בתחומה, כדי לתגבר את אספקת המים הלקויה של ירושלים. בינואר 1854 ייסדה פין את "אגודת בנות שרה", שסיפקה מזון למשפחות דלות אמצעים והכשרה מקצועית.
ב-1863 עזבו בני הזוג פין לאנגליה. בשנת 1875 ביקש הארכיבישוף מקנטרברי מפין לשמש כמתורגמנית עבור הפטריארך של הכנסייה הסורית העתיקה. השליחות שלה התארכה לשבעה חודשים בהם התנהל דיון במחלוקת דתית לשביעות רצונם של בכירי הכנסייה, פוליטיקאים כמו ויליאם גלאדסטון ולורד סולסברי, והמלכה ויקטוריה. בשנים 1908 ו-1909 חזרה פין על שליחותה כמתורגמנית עבור הבישוף של סוריה. כן נתבקשה לתרגם את ההתכתבות בערבית בין מוחמד אחמד אבן סייד עבדאללה לבין הגנרל צ'ארלס גורדון מחרטום. באנגליה הרצתה פין על נושאים תנכיים בחדר האשורי של המוזיאון הבריטי, וסיפרה על חוויותיה בירושלים במטרה לתמוך בקרן לחקר ארץ ישראל לחיזוק מורשת "החברה הספרותית הירושלמית".
בשנת 1882 הקימה פין את האגודה לסיוע ליהודים מרוסיה שסבלו מרדיפות ומפוגרומים אלימים.
ב-5 במאי 1897 יסדה פין ביחד עם בתה קונסטנס אגודה לסיוע לנזקקים. האגודה העניקה סיוע מידי באמצעות מענקים לקשישים ולתשושים, וסייעה לנזקקים לשוב לתפקוד תקין. הסיוע ניתן בתמיכה ממוקדת, ובהלוואות בסכומים קטנים. ב-1901 סיימה פין את תפקידה באגודה, אבל המשיכה לסייע לה עד לישיבת הוועדה ב-5 בנובמבר 1920.
ב-18 בינואר 1921 מתה פין בביתה שבברוק גרין, האמרסמית', לונדון.[4] היא נקברה לצד בעלה בווימבלדון.