אלימות כלפי יולדות (באנגלית: Obstetric violence) היא כינוי לפעולות רפואיות במסגרת תהליך הלידה שלדעת השוללים אותן נעשות ללא הצדקה רפואית, ולעיתים חרף רצון היולדת. כן כולל כינוי זה יחס לא מכבד ליולדת, כגון התעללות פיזית, השפלה, אלימות מילולית, הליכים רפואיים כפויים או ללא הסכמה (בהם עיקור כפוי), הפרת סודיות, סירוב לתת תרופות נגד כאבים, פגיעה גסה בפרטיות, סירוב לקבל יולדת והזנחת יולדת באופן המסכן חיים.[1]
במאה ה-18 חלו התפתחויות בתחום המיילדות, ובפרט הבנת הפיזיולוגיה של ההיריון והלידה. בסוף המאה ה-18 השיגו רופאים הבנה במבנה הרחם ובשינויים שהוא עובר במהלך הלידה. בעקבות כך נוסדו בתי יולדות שחיזקו את אחיזתם של רופאים בתחום זה, שקודם לכן התאפיין בלידת בית בסיוע מיילדת.
בשלהי המאה ה-19 החלה להתפתח התפיסה המודרנית של מיילדות, ונוכחות של רופא בלידה הפכה למקובלת. ברבות ממדינות אירופה הונהג רישוי של העיסוק במיילדות. התפתחות ההרדמה סללה את הדרך לשימוש בניתוח קיסרי.
מעורבות רפואית בתהליך הלידה הביאה לירידה דרמטית בשיעור תמותת תינוקות, בלידה או תוך זמן קצר אחריה.[2] גם בתמותת נשים במהלך ההיריון או הלידה חלה ירידה דרמטית.[3]
המושג "אלימות מיילדותית" מוזכר לראשונה בחוק האורגני בדבר זכותן של נשים לחיים חופשיים מאלימות (בספרדית: Ley Orgánica sobre el Derecho de las mujeres a una vida libre de violencia)[4] שנחקק בוונצואלה בשנת 2006. החוק מפרט 19 סוגים של אלימות נגד נשים. אלימות מיילדותית מוגדרת בסעיף 13 של החוק כ"ניכוס הגוף ותהליכי הרבייה של נשים על ידי אנשי הבריאות, המתבטא בדה-הומניזציה, בניצול לרעה של רפואה ובפתולוגיזציה של תהליכים טבעיים, ומביא לאובדן האוטונומיה והיכולת של נשים להחליט באופן חופשי על גופן ומיניותן, תוך השפעה שלילית על איכות חייהן."[5]
ברוב המדינות המפותחות וברוב המדינות המתפתחות, לידה מתרחשת בסביבה רפואית תחת מספר רב של התערבויות כירורגיות. לידה רפואית והתערבויות כגון ניתוח קיסרי, אפיזיוטומיה[6] והשראת לידה הורמונלית, שבדרך כלל אמורות להיות מוגבלות למיעוט המקרים שבהם הסיכונים לאם ולעובר ברורים, מתרחשים במהלך לידות שהיו יכולות להתקיים באופן טבעי.[דרוש מקור] מספר ארגונים וחוקרים[דרושה הבהרה] רואים בכך פעולה אלימה נגד נשים וילדיהן.[7][דרושה הבהרה]
המונח אלימות מיילדותית מתייחס גם לשימוש לא מוצדק במניפולציות ומכשור שהוכרו כמסוכנים לבריאותם של האם והילוד, או שהיתרונות והסיכונים שבצדם לא נבדקו מספיק[דרושה הבהרה](למשל שימוש במלקחיים, מניפולציית קריסטלר,[8] חילוץ בוואקום[9]). ארגון הבריאות העולמי הזהיר כי "הקפיצה במספר הניתוחים המיותרים מסכנת את בריאות האישה", כי ניתוחים קיסריים הגיעו "לממדים של מגפה" במדינות רבות (46% בסין, 32.9% בארצות הברית, 25% ומעלה בהרבה מדינות מזרח הרחוק, אירופה ודרום אמריקה[דרושה הבהרה]), וכי תמריצים כספיים לרופאים ולבתי חולים עשויים להשפיע.[10][11][12][דרושה הבהרה]
על פי ארגון הבריאות העולמי אפיזיוטומיה "נושאת סיכון גבוה יותר לזיהום, ויכולה להוביל לאובדן דם רב יותר מאשר במקרה של קרעים (טבעיים)", וכי "הגבלת השימוש באפיזיוטומיה למקרים של אינדיקציות קפדניות יש מספר יתרונות: פחות טראומה של רצפת האגן האחורית, צורך מופחת בתפירה ופחות סיבוכים".[13][דרושה הבהרה] שירות הבריאות הלאומי הבריטי ציין כי אפיזיוטומיה גורמת לכאב ואי נוחות עבור נשים במשך חודשים רבים אחרי הלידה[14][דרושה הבהרה] והקונגרס האמריקאי למיילדות ולרפואת נשים המליץ להגביל את השימוש בהם.[15][דרושה הבהרה][דרושה הבהרה]
מחקרים מסוימים[דרוש מקור] מתייחסים למיילדות ולרופאי נשים בצפון אמריקה, בעיקר בשנים 1950–1980, שביצעו מה שכונה "תפר הבעל": תפר מיותר בתוך הנרתיק של האישה לאחר אפיזיוטומיה או קרעים טבעיים, כביכול כדי להגדיל את ההנאה המינית העתידית של הבעל, ולעיתים קרובות תפר זה גרם לכאב ולאי נוחות לטווח ארוך אצל האישה. אין כל הוכחה כי פעולה זו הייתה נפוצה בצפון אמריקה[דרושה הבהרה][16][17] אך פעולה זו מופיעה לעיתים קרובות במחקרים על אפיזיוטומיה, גם במדינות אמריקה אחרות כגון ברזיל.[18]
חוקרים שונים[דרושה הבהרה] ניתחו את הקשר בין דחק פוסט טראומטי לאחר הלידה לבין אלימות מיילדותית.[19][20] נטען כי טראומות אלו נגרמו בעקבות "גורמים כמו אובדן שליטה, אובדן כבוד, יחס עוין או קשוח של האנשים הסובבים, תחושה שלא שומעים את האישה או חוסר הסכמה מודעת להליך רפואי".[21][דרושה הבהרה]
עם העלייה בלידות רפואיות וניתוחיות, החלו ארגונים רבים[דרושה הבהרה] להציע לידה טבעית ולא רפואית.[22][דרושה הבהרה]. חוק פדרלי שנחקק במקסיקו בשנת 2006 מחייב את הממשלה להכיר בשיטות רפואה מסורתיות. לדברי ד"ר גרסיה-רמירז, סגן מנהל בית ספר להכשרת מיילדות במקסיקו, חוק שהועבר במדינת וראקרוס שבמקסיקו מיועד לאפשר לנשים חיים ללא "אלימות מיילדותית" כגון ניתוחים קיסריים ללא צורך.[23]
קבוצת המידע על רבייה מתוכננת (GIRE) במקסיקו פרסמה דו"ח שבו צוין כי "נורמליזציה של אלימות מיילדותית", כמו גם התעללות פיזית ונפשית על ידי הצוות המטפל, נפוצות במהלך הלידה. עוד צוין שעיקור כפוי היא צורה של אלימות קיצונית נגד נשים, וכי היא עלולה להשפיע באופן לא פרופורציונלי על נשים ילידות אמריקה.[24]
בישראל פועלת עמותת "נשים קוראות ללדת" למען חופש בחירה בלידה ולמען קידום והגנה על זכויות נשים סביב הריון ולידה. העמותה לקחה על עצמה לטפל באלימות מיילדותית.[25] כדי לפעול על מנת שאף אשה לא תחווה יותר יחס משפיל בזמן הלידה, ולשם כך הקימה קו חם במטרה לתת מענה לנשים שנפגעו או שזכויותיהן הופרו בלידה.[26] את פעילותה בתחום זה מבססת העמותה על חוק זכויות החולה.[25]
מאמרי דעות בעניין הדרך הנכונה לניהול הלידה בישראל: