אליעזר שמאלי
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1901 רוז'ישץ', ווהלין, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1985 (בגיל 83) רעננה, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה |
קריית טבעון |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל לספרות ילדים (תשי"ז) פרס מוסד ביאליק לספרות ילדים |
  | |
אליעזר שׂמֹאלי (ט"ו באב תרס"א, 15 באוגוסט 1901 – ח' בניסן תשמ"ה, 30 במרץ 1985) היה מחנך וסופר ילדים נודע בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. חתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת תשי"ז.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליעזר שמאלי נולד בשנת 1901 בעיירה רוז'ישץ' בפלך ווהלין שבאימפריה הרוסית (בתחומי אוקראינה של ימינו). בגיל 11 התחיל לכתוב שירים וסיפורים, ובגיל 16 יצא ללמוד בישיבת אודסה שמיסודו של הרב שמחה אסף. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ מראשוני העלייה השלישית. שמאלי שאף לעסוק בהוראה וחינוך, ופנה ללימודי הוראה בבית המדרש למורים העברי בירושלים שהקים וניהל דוד ילין, אותו הוא מכנה בספריו "רבנו דוד ילין". בספריו (במיוחד "זהב בירושלים") הוא מרבה להתייחס לתקופת לימודיו בבית המדרש למורים, ומצייר דמויות צבעוניות של מוריו הגדולים מאותם ימים: דוד ילין, נציג אותנטי של רעיון "קיבוץ הגלויות" בהיותו בן למשפחה "מעורבת", שלימד לשון עברית ופדגוגיה ושימש דוגמה חיה לשמירת מסורת ישראל בד בבד עם השכלה ומודרנה, יהושע אביזוהר חוקר הטבע הארץ ישראלי, אברהם מלניקוב (הפסל שהתפרסם באנדרטת 'האריה השואג' לחללי תל חי) שלימד אומנות לצד 'תרבות הגוף' - כלומר התעמלות ועוד.
בתקופת לימודיו בירושלים התגורר בביתה של משפחה מיוצאי תימן עליה הוא מספר- בכינויים שונים- בכמה מסיפוריו. הערכתו הרבה ל'אחינו התימנים' מתבטאת בהמשך בעשרות סיפורים שפרסם לאורך השנים, בהם מאופיינים בני העדה ברגש ציוני עז, באמונה דתית בלתי מעורערת, בנכונות לעמל, בהסתפקות במועט, ובתערובת של תמימות ופשטות עם חריפות וחכמת חיים. חיבה זו לבני העדה הוא תולה במספר מקומות ב"אימוצו" על ידי המשפחה שבביתה התגורר בשנות לימודיו בירושלים.
מספר מקומות בארץ היו משמעותיים בחייו ובכתיבתו של אליעזר שמאלי. הראשון הוא כפר גלעדי, שאליו הגיע ישר מהסמינר בירושלים ב-1923. בתקופתו שם, עלה מדי פעם לחרמון ללקט צמחים, ולן אצל הדרוזים במג'דל שאמס ובחצביה. כמה מסיפוריו עוסקים במקומות אלה. בכפר גלעדי גם פגש לראשונה את אלכסנדר זייד, ונוצרה ביניהם חברות עמוקה. על בסיס הכרות זו כתב שמאלי את ספרו 'חיי ראשונים' וכמובן את 'אנשי בראשית', הידוע. החברות עם משפחת זייד נמשכה גם לאחר הירצחו של זייד בשנות ה-30.
מקום נוסף שהשפיע משמעותית על חייו ועל כתיבתו הוא נשר על יד חיפה, לשם עבר באמצע שנות ה-20. שם חינך את ילדי היישוב, וכדרכו, נקלע לסכסוך אידאולוגי. הוא התעקש ללמד את הילדים בטבע, וכמה מאנשי היישוב חשבו שככה הילדים לא לומדים. בסכסוך הזה הוא קיבל את תמיכתו של רופא היישוב ד"ר זלמן צייטלין, ונוצרה ביניהם חברות עמוקה. צייטלין היה רוויזיוניסט אדוק ושמאלי – מפא"יניק. הם היו יושבים וצועקים אחד על השני וצוחקים. כך עשרות שנים. בסוף שנות העשרים לימד שמאלי בכפר יחזקאל, ושם נולדה ב-1930 בתו הבכורה, שולמית שמאלי-ויתקון.
מנשר, שמאלי ורעייתו שושנה עברו להתגורר בתל אביב, ושמאלי החל ללמד בבית החינוך לילדי עובדים. בית ספר זה נוסד על ידי ההסתדרות הכללית ב-1924, להורי ילדים עובדים. בבית החינוך לימד את הכיתה המפורסמת של יצחק רבין, שהפכה להיות כיתת בני היורה. מכאן אפשר להבין שהספר נכתב בהשראת כיתה זו.
יצחק רבין, שהיה תלמידו של שמאלי, כתב עליו לימים:
הבית השני שלי היה, דומני, בית־החינוך. בעיקר השפיעה עלי דמותו של אותו מורה ומחנך, שלימד אותי מכיתה ד׳ ועד כיתה ז׳, הלוא הוא אליעזר שמאלי, שהצליח להטביע בי את התחושה לנוף הארץ, לטבע, לחיי חקלאות ולחיי חברה.
— יצחק רבין, בית אבי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ד, עמ' 39
בשנת 1936 פרסם שמאלי את ספרו "בני היורה", הכתוב כיומנה של תמר, תלמידה בכיתה בה למד רבין ומתאר שנה בחיי כיתה זאת בבית החינוך. לימים נוסף לספר ערך נוסף, כספר שתיאר את רקע גידולם של הנערים שהפכו בתש"ח ללוחמי מלחמת העצמאות. הספר זכה להדפסות חוזרות ונשנות גם אחרי קום המדינה, בתוספת פרקי מסגרת שמסופרים מפי בתה של תמר, המספרת כיצד הגיעו לידיה יומני בית הספר של אמה המספרים על אותם ימים שחלפו. בנוסף, במהדורות האחרונות של הספר נוסף גם מבוא מאת רב-אלוף יצחק רבין- חבר הכיתה.
התחנה הבאה בחייהם של אליעזר ושושנה שמאלי בשנים 1934–1936 היא ברלין, לשם הגיעו לאחר שכתב מאמר בדבר נגד בן-גוריון, ונשלח לחו"ל, על ידי תנועת העבודה, להירגע. בברלין, שמאלי עסק בהכשרתם החקלאית של צעירים יהודים יוצאי גרמניה שהתכוננו לעלות לארץ, ולמד מדעי הטבע באוניברסיטת ברלין, אצל דמות שהפכה להיות משמעותית מאד בחייו, פרופסור הרינג. הרינג היה אנטי נאצי, ומאוחר יותר נרצח על ידי הנאצים. שמאלי הזכיר את שמו עד סוף ימיו. כשחזר לארץ החל לעסוק בטיבוע עופות, תחום שלמד בברלין, והיה הראשון שעסק בזה בארץ ישראל. לשמאלי גם ספר שלם בנושא ציפורים.
מברלין משפחת שמאלי עברה לכפר ילדים בגבעת המורה על יד עפולה. שם היה בית הספר של המושבים בלפוריה ומרחביה. החיים בגבעת המורה לא היו קלים. לכל דבר היו צריכים לנסוע לעפולה. למרות זאת, זו הייתה תקופת פריחה לשמאלי ולשושנה רעייתו, שאהבו מאוד את אנשי העמק והחיים בעמק.
לרמתיים, שמאלי ומשפחתו הגיעו בשנת 1942. בשנת 1943 נולדה בת הזקונים, תמר שמאלי-בן יוסף. שמאלי ניהל את בית הספר של זרם העובדים בכפר מל"ל והטביע את חותמו על בית הספר. הוא עזב בסוף שנת 1949, כאשר בתו תמר נכנסה לכיתה א', אז התמנה למפקח על בתי הספר באזור השרון, והתמיד בכך עד לפרישתו לפנסיה בסוף שנת 1963.
שמאלי החל בכתיבה לילדים בסוף שנות ה-20 ועסק בכך עד שנותיו האחרונות. כתב שירים וסיפורים והיה משתתף קבוע ב"דבר לילדים" החל מיום היווסדו בשנת 1931. לרוב פרסם שמאלי סיפורים קצרים שנועדו לילדים. סיפוריו עוסקים במגוון נושאים: תולדות עם ישראל וארץ ישראל, החי והצומח, חברת הילדים, דמויות ורגעים מן ההווה הציוני אותו חי ומן המורשת היהודית אותה ביקש להנחיל לדורות הבאים. הסיפורים נדפסו לראשונה בדבר לילדים ובהמשך כונסו לכרכים שהודפסו ונמכרו בפני עצמם. בין ספריו הנודעים היה סיפור חייו של השומר אלכסנדר זייד, שהפך למיתוס, בספרו "אנשי בראשית" שראה אור בשנת 1933. על זייד כתב גם את הביוגרפיה לילדים 'שומר בישראל'. מיתוס ציוני נוסף שלהפצתו היה שותף הוא סיפור תל חי ודמותו של יוסף טרומפלדור אליהם התייחס במספר רב של סיפורים.
בינואר 1936 זכה שמאלי בפרס מוסד ביאליק לספרות ילדים על "אנשי בראשית".[1] לאחר הקמת המדינה מונה למפקח על בתי הספר בשרון. בין השנים 1942 עד 1969, שמאלי ומשפחתו גר ברמתיים
ביום העצמאות תשי"ז-1957 הוענק לשמאלי פרס ישראל לספרות ילדים. בנימוקי ועדת הפרס נאמר: "אליעזר שמאלי כיוון כמעט את כל יצירתו אל הקורא הצעיר. עשרות שנים הוא מהלך בדרכי הארץ ושביליה, כמורה ומחנך ביישובים החקלאיים, והוא מביט בנויה, מתבונן בנופה ומסתכל בתושביה; וכל מה שהוא רואה בעין טובה הוא רואה, עין אמן, ובלשון יפה וברורה, נמלצת מעט ועם זאת נמרצת, הוא מוסר לקורא הצעיר ממראה עיניו ומספר לו על הנעשה בארץ בזמן הזה ועל שנתרחש בעבר הקרוב."[2]
בשנת תשמ"ג הוענק לו פרס אקו"ם על מפעל חיים בספרות ילדים.
לפני פטירתו שמאלי גר בדיור מוגן ברעננה, לפני כן בתל אביב. אליעזר שמאלי נפטר בשנת 1985 ונקבר בבית הקברות של "אגודת השומרים" בקריית טבעון.
בנותיו הן שולמית ויתקון ז"ל ותמר בן יוסף, כלכלנית ועיתונאית.[3][4]
לאליעזר שמאלי נולדו ארבעה נכדים, יעל וגדעון ילדיה של שולמית, ודפנה ונועה, בנותיה של תמר.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדם ובהמה, ירושלים : הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל (מולדתנו י"א), 1933.
- עביבים: סיפורי ילדים, תל אביב : ספרות, 1933.
- אנשי בראשית, תל אביב: א"י שטיבל, 1933; תל אביב: מסדה, 1947
- בני היורה, תל אביב : השכלה לעם, 1937; ירושלים: קרית ספר, 1947
- אור בגליל, תל אביב: א"י שטיבל, 1939.
- בזכות המנצח קלבריני : אם ובנותיה, תל אביב: יבנה, (1940s).
- רוזה כהן, תל אביב: תל אביב : המרכז לחנוך / מועצת פועלי תל אביב ויפו, 1940.
- חיי ראשונים : מיומני אלכסנדר זייד, תל אביב: עם עובד, 1942.
- צפרים בארץ : שוכני החצר והמטע, תל אביב: מסדה, 1943.
- צפרי החרף בארץ : מסעיהן וחייהן, תל אביב: מסדה, 1945.
- בין זריחה לשקיעה : ספורים, תל אביב: יבנה, (1946).
- מחזור הצומח והחי בארץ ישראל, תל אביב: מסדה, 1953-1948, 2 כרכים.
- יפה את, ארצנו : ספורים על החי והצומח, תל אביב: יבנה, 1948.
- לילה במשלט, תל אביב: יבנה, 1950.
- עולם החיות, תל אביב: יבנה, 1952.
- בדרך לבית החינוך : מיומנו של מורה, תל אביב: אורים המרכז לחינוך (ספריה פדגוגית קטנה כ'), 1953.
- בצל אילן : ספורים, תל אביב: יבנה, 1957.
- חג הסוכות : לגננות ולמורים במוסדות חינוך ממלכתיים, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1957.
- ימים נוראים : לגננות ולמורים במוסדות חינוך ממלכתיים, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1957.
- צפרים בישראל : חרפיות, יציבות וקיציות, תל אביב: מסדה, 1959.
- חג השבועות : לגננות ולמורים במוסדות חינוך ממלכתיים, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1959.
- חג הפסח : לגננות ולמורים במוסדות חינוך ממלכתיים, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1960s
- סיפורים: מחיי העולים, תל אביב: מוציא לאור לא ידוע, 1960.
- בקצה הזרת : קובץ סיפורים, תל אביב: מסדה, 1961
- אל המבוע : סיפורים, תל אביב: עמיחי, 1962.
- כיסופי גאולה, תל אביב: עמיחי, 1962.
- בין חרמון וגלבוע: ספורים ואגדות, תל אביב: יבנה, 1968.
- על חוט של חסד : ספורים, רמת גן: מסדה, 1970.
- שומר בישראל : אגדת אלכסנדר זייד, רמת גן: מסדה, 1970.
- אלכסנדר זייד: דמות ותקופה, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, 1971.
- החלוצים : חוקרי הטבע של ארץ-ישראל, תל אביב: עם עובד, 1972.
- ויהי המבול על הארץ : גילוי יומן תיבת נח, רמת גן: מסדה, 1972.
- צפרים בישראל: צפרי מסע חרפיות, צפרי מסע חורפיות, רמת גן: מסדה, 1973.
- הרועה הנאמן : מבחר סיפורים, תל אביב: עם עובד, 1976.
- בשכנות טובה / אליעזר שמאלי, תל אביב: ספרית פועלים, 1979.
- אבטיחים : הנער אמיץ הלב, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, המרכז לתוכניות לימודים, 1979.
- סיפורים וציפורים, תל אביב: עם עובד, 1980.
- זהב בירושלים, תל אביב: זמורה ביתן מודן, 1980
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אליעזר שמאלי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי אליעזר שמאלי בפרויקט בן-יהודה
- רשימת מאמרים על אליעזר שמאלי באתר רמב"י
- אליעזר שמאלי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- אליעזר שמאלי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של אליעזר שמאלי, באתר "סימניה"
- ש. גן, במחיצתם של סופרים וחוקרים: חתני פרס-ישראל לשנת תשי"ז: אליעזר שמאלי, דבר, 17 במאי 1957
- מנחם רגב, הרועה הנאמן של ספרות הילדים הישראלית, דבר, 20 באוגוסט 1971
- ש. שפרה, לא"י – מתוך הכרה וחלום: ריאיון עם אליעזר שמאלי, דבר, 6 בפברואר 1976 (במלאת לו 75)
- תוכנית רדיו מוקלטת (פודקאסט) על אליעזר שמאלי ומורים נוספים לטבע מלפני קום המדינה. מתוך הפודקאסט: פה ושם בארץ ישראל, מאת יפתח מזור
ריאיון עם שמאלי והמחזה חלקית של אנשי בראשית, סרטון באתר יוטיוב- אליעזר שמאלי וימיה הראשונים של הצפרות בישראל, סרטון באתר יוטיוב
- מתן חרמוני, לחזור בזמן לימי אלכסנדר זייד, באתר הארץ, 28 בפברואר 2013
דוד גדג', "אם אכזרייה": סיפור על סחר בתינוקות בישראל הצעירה, באתר הארץ, 6 בינואר 2017- דוד גדג', דימוי העולים מארצות האסלאם בסיפוריו של אליעזר שמאלי לאחר הקמת המדינה, עיונים: כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל 35 (2021), עמ' 91–115
נסים זוהר קורא פרק מהספר "כסופי גאולה" מאת אליעזר שמאלי, בערוץ החינוכית, 1978- טמירה ארבל, ״עלינו להתחיל תמיד מבראשית״ : דמות החלוץ באנשי בראשית לאליעזר שמאלי, עולם קטן 1, ינואר 2000, עמ' 140–150
- אליעזר שמאלי, דף שער בספרייה הלאומית
- אליעזר שמאלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מכּתביו:
- אליעזר שמאלי, גֵרוש העכברים, דבר, 2 באוקטובר 1931
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הפרסים של מוסד ביאליק, דבר, 10 בינואר 1936
- ^ דבר לילדים, 15 במאי 1957
- ^ 100 שנה לעלייתו של אבי לארץ בבלוג עידן השוק החופשי של תמר בן יוסף
- ^ הסופרת תמר בן-יוסף, באתר simania.co.il