יוסטון בשנת 2010 | ||||||||||||||
לידה |
20 באפריל 1971 (בן 53) לואיוויל שבקנטקי | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | קלע | |||||||||||||
גובה | 1.98 מטר | |||||||||||||
מכללה | אוניברסיטת טנסי | |||||||||||||
דראפט |
בחירה מספר 11, 1993 דטרויט פיסטונס | |||||||||||||
קבוצות כשחקן | ||||||||||||||
1993 - 1996 1996 - 2005 |
דטרויט פיסטונס ניו יורק ניקס | |||||||||||||
הישגים כשחקן | ||||||||||||||
2 בחירות למשחק האולסטאר (2000, 2001) | ||||||||||||||
|
אלן וייד יוסטון (באנגלית: Allan Wade Houston; נולד ב-20 באפריל 1971) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת הקלע בליגת ה-NBA.
יוסטון עמד לבחירה בדראפט ה-NBA לשנת 1993 ונבחר במקום ה-11 על ידי דטרויט פיסטונס. בעונת הרוקי עלה יוסטון מהספסל, כמחליפו של ג'ו דיומרס. הוא פתח בחמישייה ב-20 משחקים לאורך העונה ותרם 8.5 נקודות בממוצע, אולם דטרויט סיימה את העונה במאזן הגרוע ביותר במזרח, עם 20 ניצחונות בלבד מול 62 הפסדים.
בעונתו השנייה בליגה, 1994/1995, כבר תרם 14.5 נקודות למשחק ובעונתו השלישית כבר היה לשחקן חמישייה קבוע ועם 19.5 נקודות למשחק היה שני בקבוצתו רק לגרנט היל.[1] הוא סייע לקבוצתו לסיים את העונה במאזן של 46 ניצחונות מול 36 הפסדים ולהעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה זה ארבע שנים.
עם תום סיום חוזהו הראשון בליגה, חתם יוסטון כשחקן חופשי בניו יורק ניקס. מיד עם הגעתו לניקס היה יוסטון לשחקן חמישייה, על חשבון מקומו בחמישייה של ג'ון סטארקס והפך במהרה לקלעי מוביל בקבוצה.
בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף בשנת 1999 פגשה הניקס את מיאמי היט שסיימה את העונה עם המאזן הטוב במזרח והייתה בעלת יתרון הביתיות בסדרה. במשחק החמישי והמכריע בסדרה,[2] קלע יוסטון סל ניצחון בג'אמפ שוט 0.8 שניות לסיום שהעניק לניקס יתרון 77-78, וניצחון בסדרה. סל שנבחר על ידי ליגת ה-NBA לאחד מרגעי הפלייאוף הגדולים בתולדות הליגה.[3] בסיבוב השני ניצחה הקבוצה בסוויפ של 0-4 את אטלנטה הוקס ובגמר המזרח עברה בשישה משחקים את אינדיאנה פייסרס והעפילה לגמר ה-NBA. בגמר מול סן אנטוניו ספרס, בו שיחקה הניקס ללא הסנטר פטריק יואינג הפצוע, תרם יוסטון 21.6 נקודות והיה לקלעי השני בטיבו בקבוצתו אחרי לטרל ספריוול אולם ידה של הספרס הייתה על העליונה בחמישה משחקים.[4]
בעונת 1999/2000 שותף יוסטון בכל 82 משחקי העונה הסדירה, שותף בשיא קריירה של 38.6 דקות, ותרם 19.7 נקודות בשיאי קריירה באחוזי קליעה עם 48.3% מהשדה ו-43.6% מעבר לקשת השלוש. הוא היה לקלעי המוביל של קבוצתו,[5] וסייע לניקס לסיים את העונה במאזן של ניצחונות מול 32 הפסדים ובמקום השלישי במזרח. במשחקי הפלייאוף העפילה הקבוצה שוב ופגשה את הפייסרס בגמר המזרח, אולם הפעם הייתה ידה של אינדיאנה על העליונה בשישה משחקים.
בסיום העונה זומן יוסטון לשחק במדיה של נבחר ארצות הברית בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת סידני (2000). הוא תרם בטורניר 8 נקודות, 1.9 ריבאונדים ואסיסט למשחק, וסייע לנבחרתו לזכות במדליית הזהב.[6]
בשנת 2001 חתם אלן על חוזה חדש בקבוצה תמורת 100 מיליון דולר לשש שנים, אולם פציעות חוזרות בברכיו מנעו ממנו לשוב לשחק בשנים הבאות בצורה סדירה, והובילו לפרישתו ממשחק בשנת 2005. בשנת 2007, לאחר שלא שיחק במשך שלוש שנים, ניסה יוסטון לשוב למגרשים וחתם בניו יורק ניקס על חוזה לעונה אחת תמורת 1.26 מיליון דולר,[7] אולם הוא לא שב לשחק בפועל ופרש שנית.
עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1993/1994 | דטרויט | 79 | 20 | 19.2 | 0.405 | 0.299 | 0.824 | 1.5 | 1.3 | 0.4 | 0.2 | 8.5 |
1994/1995 | דטרויט | 76 | 39 | 26.3 | 0.463 | 0.424 | 0.860 | 2.2 | 2.2 | 0.8 | 0.2 | 14.5 |
1995/1996 | דטרויט | 82 | 75 | 37.5 | 0.453 | 0.427 | 0.823 | 3.7 | 3.0 | 0.7 | 0.2 | 19.7 |
1996/1997 | ניו יורק | 81 | 81 | 33.1 | 0.423 | 0.385 | 0.803 | 3.0 | 2.2 | 0.5 | 0.2 | 14.8 |
1997/1998 | ניו יורק | 82 | 82 | 34.7 | 0.447 | 0.385 | 0.851 | 3.3 | 2.6 | 0.8 | 0.3 | 18.4 |
1998/1999 | ניו יורק | 50 | 50 | 36.3 | 0.418 | 0.407 | 0.862 | 3.0 | 2.7 | 0.7 | 0.2 | 16.3 |
1999/2000 | ניו יורק | 82 | 82 | 38.6 | 0.483 | 0.436 | 0.838 | 3.3 | 2.7 | 0.8 | 0.2 | 19.7 |
2000/2001 | ניו יורק | 78 | 78 | 36.6 | 0.449 | 0.381 | 0.909 | 3.6 | 2.2 | 0.7 | 0.1 | 19.7 |
2001/2002 | ניו יורק | 77 | 77 | 37.8 | 0.437 | 0.393 | 0.870 | 3.3 | 2.5 | 0.7 | 0.1 | 20.4 |
2002/2003 | ניו יורק | 82 | 82 | 37.9 | 0.445 | 0.396 | 0.919 | 2.8 | 2.7 | 0.7 | 0.1 | 22.5 |
2003/2004 | ניו יורק | 50 | 50 | 36.0 | 0.435 | 0.431 | 0.913 | 2.4 | 2.0 | 0.8 | 0.0 | 18.5 |
2004/2005 | ניו יורק | 20 | 11 | 26.6 | 0.415 | 0.388 | 0.837 | 1.2 | 2.1 | 0.4 | 0.1 | 11.9 |
קריירה | 839 | 727 | 33.7 | 0.444 | 0.402 | 0.863 | 2.9 | 2.4 | 0.7 | 0.2 | 17.3 |
עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1995/1996 | דטרויט | 3 | 3 | 45.3 | 0.431 | 0.333 | 0.900 | 2.7 | 2.0 | 0.0 | 0.3 | 25.0 |
1996/1997 | ניו יורק | 9 | 9 | 40.0 | 0.436 | 0.500 | 0.886 | 2.6 | 2.3 | 0.7 | 0.3 | 19.2 |
1997/1998 | ניו יורק | 10 | 10 | 40.3 | 0.434 | 0.391 | 0.862 | 3.8 | 2.8 | 0.5 | 0.1 | 21.1 |
1998/1999 | ניו יורק | 20 | 20 | 39.2 | 0.443 | 0.250 | 0.883 | 2.7 | 2.6 | 0.4 | 0.1 | 18.5 |
1999/2000 | ניו יורק | 16 | 16 | 40.9 | 0.438 | 0.500 | 0.862 | 3.3 | 1.6 | 1.2 | 0.2 | 17.6 |
2000/2001 | ניו יורק | 5 | 5 | 37.8 | 0.594 | 0.545 | 1.000 | 1.8 | 1.4 | 1.0 | 0.2 | 20.8 |
קריירה | 63 | 63 | 40.1 | 0.448 | 0.420 | 0.884 | 2.9 | 2.2 | 0.7 | 0.2 | 19.3 |
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - סידני (2000) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 סטיב סמית' • 5 ג'ייסון קיד • 6 אלן יוסטון • 7 אלונזו מורנינג • 8 טים הארדוויי • 9 וינס קרטר • 10 קווין גארנט • 11 וין בייקר • 12 ריי אלן • 13 אנטוניו מקדייס • 14 גארי פייטון • 15 שריף עבדור-רחים • מאמן: רודי טומג'נוביץ' |