לידה |
31 בדצמבר 1864 Amantea, איטליה |
---|---|
פטירה |
3 בנובמבר 1945 (בגיל 80) נאפולי, איטליה |
מוקד פעילות | ממלכת איטליה |
שפה מועדפת | איטלקית |
כלי נגינה | פסנתר |
אלסנדרו לונגו (באיטלקית: Alessandro Longo; 31 בדצמבר 1864 - 3 בנובמבר 1945) היה מלחין, פסנתרן ומוזיקולוג איטלקי.
לונגו נולד באמנטיאה. הוא החל לנגן בהדרכת אביו, הפסנתרן והמלחין אכילה לונגו ומשנת 1878 עד 1885 למד בקונסרבטוריון של נאפולי, פסנתר אצל בנימינו צ'זי, הלחנה אצל פאולו סראו ועוגב. בשנת 1887 התחיל ללמד פסנתר באלמה מאטר שלו, כעוזרו של צ'זי ותפס את מקומו כפרופסור לפסנתר בשנת 1897. בשנת 1934 פרש מעבודתו בקונסרבטוריון אך חזר ב-1944 כמנהל לתקופת ביניים.[1] כפסנתרן, הרבה לונגו לנגן בהרכב קאמרי עם רביעיית פרני ועם רביעיית נפוליאון. הוא ייסד מוסדות מוזיקה שונים בנאפולי וקנה לו מוניטין נכבדים כפסנתרן קונצרטים. ב-1914 החל לערוך את כתב העת L'Arte Pianistica ("אמנות הפסנתרנות"), שנקרא בהמשך Vita musicale italiana ("חיי המוזיקה באיטליה"). כתב העת פעל עד שנת 1926.
כיום לונגו זכור בעיקר כמי שהתקין וערך קטלוג כמעט מלא של יצירות המקלדת של דומניקו סקרלטי. במשך שנים רבות היה מקובל לזהות את הסונאטות לכלי מקלדת של סקרלטי באמצעות מספרי לונגו, אך במשך הזמן תפסו את מקומם מספרי הקטלוג של ראלף קירקפטריק. מקור הקטלוג של לונגו בפרסום המלא של יצירות סקרלטי ב-11 כרכים, ציון דרך חשוב, שבו אורגנו הסונאטות בהקבצות שרירותיות על פי סולמות. עבודתו זו, Domenico Scarlatti: Opere complete per clavicembalo, (מילאנו, 1906-10) הכילה 544 סונאטות ויצירות מקלדת אחרות של סקרלטי ובמשך זמן רב הייתה המקיפה ביותר בנושא ועוררה עניין מחודש במלחין.[2] המחקר קירקפטריק לסקרלטי משנת 1953 ארגן וערך מחדש הקבצות אלה באופן שונה לחלוטין. נוסף לקטלוג יצירותיו של סקרלטי, נתן לונגו ביטוי לעניינו במלחין בייסוד "אגודת דומניקו סקרלטי" בנאפולי בסביבות 1893. כן חיבר את Domenico Scarlatti e la sua figura nella storia della musica (נאפולי,1913). לונגו ערך גם יצירות משל דומניקו גאלו.
יצירותיו של לונגו כוללות, בין השאר, שתי יצירות לפסנתר בארבע ידיים, סרנדה וסוויטה; סוויטות לפסנתר ובסון, פסנתר ואבוב, פסנתר וחליל ופסנתר וקלרינט. סגנונן האינסטרומנטלי מתואר כגרמני עם מאפיינים ווקאליים איטלקיים.
לונגו היה חבר ב"אקדמיה פונטאניאנה" וב"אגודה לארכאולוגיה, ספרות ואמנויות יפות".[2] הוא מת בנאפולי.