לידה |
28 באפריל 1924 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
---|---|
פטירה |
23 בדצמבר 2018 (בגיל 94) מילווקי, ארצות הברית |
מדינה | קנדה, ארצות הברית |
השכלה |
|
תקופת הפעילות | 1934–2014 (כ־80 שנה) |
בן או בת זוג | |
פרסים והוקרה | |
אלפרד רוברט באדר (באנגלית: Alfred Robert Bader; 28 באפריל 1924 - 23 בדצמבר 2018) היה איש עסקים קנדי ופליט יהודי, שברח בילדותו מווינה הכבושה בידי הנאצים, הפך לאיש עסקים ותרם למטרות יהודיות. היה פילנתרופ ואספן אמנות, במקצועו היה כימאי אשר הקים חברת כימיקלים שהפכה לקונצרן עולמי ושיש לה חברה בת גם בישראל.[1][2]
אלפרד באדר נולד בווינה לאב יהודי, הנקרא גם אלפרד באדר, ואליזבת סרני, בתו של אריסטוקרט הונגרי. משפחת באדר הייתה משפחה יהודית משגשגת, סבו היה אחד המהנדסים שתכננו את תעלת סואץ, ומשפחת סרני הייתה משפחה קתולית אדוקה.
לאחר מות אביו, כשהיה בן שבועיים, הוא אומץ על ידי אחותו של אביו, גיסאלה רייך, וגדל כיהודי. מאוחר יותר הוא התגייר (לפי כתב העת "ג'ורנל סנטינל").
עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה במרס 1938, החריף מצבם של היהודים באוסטריה והוטלו עליהם הגבלות רבות. על אלפרד נאסר ללכת לבית הספר. על מנת להצילו, דודתו שלחה אותו לאנגליה, כחלק מהקינדר-טרנספורט (סדרה של מאמצי הצלה שהביאו אלפי ילדים יהודים פליטים לבריטניה הגדולה מגרמניה הנאצית בין השנים 1938-1940).[3]
עם פרוץ המלחמה, רבים מהניצולים בקינדר-טרנספורט הפכו ל"חיילי אויב" בעיני הבריטים. אלפרד הגיע לגיל 16 כאשר הממשלה הבריטית עצרה את כל הגרמנים והאוסטרים בגילאי 16 ומעלה ושלחה אותם למחנות, תחילה באי מאן, ולאחר מכן לאוסטרליה ולקנדה. אלפרד הוחזק במחנה בקוויבק שבקנדה, שם השומר הטריד אותו מינית (על פי האוטוביוגרפיה שלו). הצעירים במחנה הורשו להיבחן בבחינות בגרות, ואלפרד עבר אותן בהצלחה. זמן קצר לאחר מכן שוחרר באדר. מרטין וולף, מהנדס רכבות והיסטוריון יהודי ממונטריאול קיבל אותו למשפחתו, מימן אותו ואף ועודד אותו להשלים את לימודיו.
באדר התקבל לאוניברסיטת קווינס וזכה בתארים בכימיה ובהיסטוריה. ב־1950 סיים באדר את הדוקטורט בכימיה אורגנית בהרווארד.[4]
ב-1949 הפליג באדר באונייה פרנקוניה מקוויבק סיטי לליברפול שבאנגליה. באונייה הוא פגש את איזבל אוברטון הקנדית וכעבור תשעה ימים הציע לה נישואין, אך היא סירבה. ב-1954 התחתן עם הלן אן דניאלס, המכונה דני, פרוטסטנטית אמריקנית שהתגיירה. נולדו להם שני בנים, דוד ודניאל. באדר ואשתו הראשונה התגרשו ב-1981 והוא ואיזבל אוברטון התחתנו זמן קצר לאחר מכן.[5][4][6][2][1]
ב-1951 ד"ר באדר פתח עסק כימי זעיר במוסך במילווקי במטרה לעבוד עבור חברת PPG) Pittsburgh Plate Glass)
ב-1954, ד"ר באדר החל לעבוד במשרה מלאה בחברת Aldrich. החברה נסחרה בבורסה ובהמשך התמזגה עם חברה אחרת. ב-1991, עזב באדר את החברה כשהוא בעל הון רב. דבר האפשר לו לתרום למוסדות וארגונים רבים כגון אוניברסיטת קווינס.[4][6][2]
ב־2009 החל באדר לתמוך כלכלית בארגוני מחקר ישראליים העוסקים בסוגיית ההזדקנות, תוך התמקדות באוכלוסייה המגוונת של מדינה ישראל (על פי אתר הפילנתרופיה).
בנוסף למיזמים היזמיים שלו, הוא ואשתו איזבל העניקו מיליוני דולרים לתמיכה בפרויקט SEM Project של האגודה האמריקאית לכימיה, המספק מלגות לתלמידי תיכון חלשים מבחינה כלכלית כדי לערוך מחקר מעשי.
החל משנת 2011 תרמו הזוג באדר -1.6 מיליון דולר למחקר באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי (UWM).
משפחת באדר מימנה גם את הקמת מרכז איזבל באדר לאמנויות הבמה באונטריו שבקנדה, ותרמה טירה מהמאה ה-15 באנגליה לאוניברסיטת קווין. טירה זו משמשת כמרכז הלמידה הבינלאומי של בית הספר.
הפדרציה היהודית של מילווקי מפקחת על קרן מלגת 'הלן באדר', המספקת 500 אלף דולר בשנה למשפחות לשם הרחבת הנגישות לילדים בבתי הספר באזור (על פי אתר הפילנתרופיה של באדר)
משפחת באדר הקימו גם מספר מלגות:
לכבוד תרומותיו הרבות, ב-2004 שינתה המלכה את שמה של דרך הקמפוס מ"מלכת הסהר "ל"באדר ליין".
היקף הפילנתרופיה של באדר משקף את מגוון תחומי העניין שלו במדע, בהיסטוריה ובאמנות. במשך עשרות שנים תרמו משפחת באדר מאות יצירות אמנות, כולל אוסף פרטי של אמנות הולנדית ופלמית למרכז אגנס אטרינגטון לאמנות באוניברסיטת קווינס.[4][6][7][2]