תמונה של האי מהאוויר. ניתן לראות את מבנה הכלא, את ביתני השמירה ואת מגורי העובדים ובני משפחותיהם | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | United States Penitentiaries, מוזיאון |
מיקום | סן פרנסיסקו |
מדינה | ארצות הברית |
מפעיל | לשכת בתי הכלא הפדרלית |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ? – 11 באוגוסט 1934 |
תאריך פתיחה רשמי | 11 באוגוסט 1934 |
קואורדינטות | 37°49′37″N 122°25′23″W / 37.8269°N 122.423°W |
www | |
(למפת קליפורניה רגילה) | |
כלא אלקטרז (באנגלית: Alcatraz), המכונה גם הסלע, היה בית סוהר אמריקאי ברמת "בית סוהר שמור" (Supermax prison) לעבריינים שהוגדרו כמסוכנים ביותר, על אי במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה; האי זכה להיכלל בספר השיאים של גינס בתור "הכלא השמור ביותר בעולם". ב-1963 נסגר הכלא בשל העלויות הגבוהות הכרוכות באחזקתו.
האי אלקטרז היה במקור בסיס צבאי ובהמשך שימש כמתקן כליאה של צבא ארצות הברית, בין 1850–1933, זאת בשל היותו מבודד ומבודל בכניסה למפרץ סן פרנסיסקו. מיקומו האסטרטגי אפשר שליטה על התנועה הימית באזור. עם השנים הפך האי למעמסה כלכלית על צבא ארצות הברית, ולכן הועבר ב-1934 לידי הממשל הפדרלי, שהחליט להפכו לכלא פדרלי אזרחי. ב-1963 הוחלט על סגירת הכלא בשל עלויות האחזקה הגבוהות שנבעו מניתוקו של האי מהיבשה ובגלל הזיהום שגרמה הזרמת שפכיו אל מי המפרץ. אז הוחלט שעדיפה בניית כלא חדש, יעיל ונוח יותר, על פני המשך אחזקת המבנה הנוכחי. ואכן, כלא יבשתי חדש הוקם באילינוי בשנת סגירת מתקן אלקטרז, שנועד לשמש כתחליף.
ב-29 שנות תפקודו הוחזקו בכלא אסירים רבים, מהמפורסמים שבהם: אל קפונה, רוברט פרנקלין סטראוד "איש הציפורים", וכן אלווין קרפיס, שהיה האסיר ששהה בכלא זמן רב יותר מכל אחד אחר.
כדי למנוע כל ניסיון בריחה של האסירים לא הייתה כל גישה לאי, גם הסוהרים ובני משפחותיהם שהו וגרו בסמוך לכלא.
עם סגירת הכלא התעוררה מחלוקת ביחס לעתיד האי והועלו הצעות רבות, העיקרית שבהן הייתה הפיכת האי לאתר תיירות וקזינו. בזמן שחלף עד לקבלת ההחלטה על עתידו של האי ניצלה קבוצת ילידים אינדיאנים משבטים שונים את המצב: ב-1969 השתלטה הקבוצה על האי, תוך ניצול חוק מאותה תקופה שאמר כי "שטחים שהמדינה חדלה משימוש בהם - יכולים לחזור לידי הילידים". הקבוצה החזיקה באי כשנתיים, עד 1971, והשתמשה בו לתעמולה במסגרת מאבקם של האינדיאנים לקבלת אדמותיהם בחזרה.
מקץ שנתיים החלה להתרופף אחיזת האינדיאנים; רבים החלו לעזוב את האי, ושריפה שהתרחשה במקום זירזה את העזיבה. לבסוף השתלטו השלטונות בחזרה על האי וגרשו את מעט הילידים שנשארו בו. כיום משמש הכלא כאתר תיירות ומתקיימים בו סיורים מודרכים.
בשנת 2005 שחה ג'וני וילסון, ילד בן תשע בלבד, מחוף המפרץ את שני הק"מ עד לאלקטרז במסגרת מסע איסוף תרומות לנפגעי הוריקן קטרינה[1]. כעבור שנה שבר ילד נוסף, בן שבע, את שיאו של וילסון והצליח גם הוא לגמוא בשחייה מקטע זה[2].
בכל 29 שנות פעילותו של הכלא, לא נרשמה כמעט אף בריחה מוצלחת. בריחה מהכלא הייתה כמעט בלתי אפשרית בגלל השמירה הקפדנית עד מאוד, מי מפרץ סן פרנסיסקו הקרים שמקיפים את האי עליו שוכן הכלא, המרחק בין האי לחוף – כשני קילומטרים, וחוסר באמצעים שיוכלו לסייע לבריחה, בידי האסירים. כל ניסיונות הבריחה מהכלא הסתיימו בתפיסה, במוות כתוצאה מירי או בטביעת הנמלטים במי המפרץ. במשך השנים, 36 אסירים ניסו להימלט מהכלא; שבעה נורו ונהרגו, שניים טבעו, שמונה התייאשו בעצמם מהניסיון ונותרו בכלא, 14 נלכדו והוחזרו לכלא, ורק גורלם של חמישה לא נודע, אולם הם כמעט לבטח מתו מקור וטביעה.[דרוש מקור]
שלושה אסירים נעלמו מתאיהם ב-11 ביוני 1962: השלושה היו האסירים היחידים שאכן נעלמו מאלקטרז ושלא התקבל שום מידע על מיקומם. לאחר הבריחה, "כוחות מיוחדים" ואנשי FBI איתרו במפרץ שליד האי רפסודה מאולתרת העשויה ממעילי גשם מנופחים ועצים. במשך השנים לא התקבל אף דיווח של עדי ראייה כי ראו את השלושה. ככל הנראה הם מצאו את מותם בטביעה או מרעב, אך רשמית הם הוגדרו בכלא כנעדרים עד לסגירתו. ב-2018 פרסמה רשת CBS מכתב שג'ון אנגלין, אחד מן הבורחים, לכאורה כתב ובו נאמר: "ברחתי מאלקטרז ב־1962. אני בן 83 ויש לי סרטן. כן, כולנו שרדנו אותו לילה, אבל בקושי! אם תודיעו בטלוויזיה שאשב בכלא לא יותר משנה ואקבל טיפול רפואי, אכתוב בחזרה לעדכן אתכם לגבי מיקומי המדויק"[3].
על בריחה זו התבסס תסריט הסרט "הבריחה מאלקטרז" (1979).
ב-2003 נעשה ניסיון לשחזור אפשרות של בריחה מהכלא במסגרת תוכנית טלוויזיה. במספר מצבים, ניסו "האסירים" לברוח מהכלא על ידי סירות מאולתרות, ברפסודות או בשחייה, מבלי ש"הכוחות המיוחדים" יתפסו אותם. התברר כי ניתן לברוח מהכלא, אך סיכויי ההצלחה קלושים ביותר. עם זאת, השחזור אינו מדויק ואינו דומה לניסיון בריחה אמיתי, בגלל התנאים השונים בתכלית.
רוברט סטראוד, שהיה ידוע יותר לקהל בתור "איש הציפורים של אלקטרז", הועבר לאלקטרז בשנת 1942. הוא בילה את 17 השנים הבאות על "הסלע" - שש שנות הסתגרות בביתן D Block, ועשר שנים בכלא החולים. בשנת 1959 הועבר אל המרכז הרפואי הפדרלי ספרינגפילד לאסירים.
כאשר אל קפונה הגיע לכלא בשנת 1934, המשיך לפעול מאחורי הסורגים תוך שהוא משחד את הסוהרים. "ביג אל" הפנה כמות גדולה של תשומת לב מצד התקשורת אל הכלא, למרות העובדה שהוא ריצה רק ארבע שנים וחצי מתקופת מאסרו שם, לפני התפתחות מחלת העגבת אצלו והעברתו לכלא הפדרלי ב-Terminal Island בלוס אנג'לס.
משין גאן קלי הגיע לכלא ב-4 בספטמבר 1934. קלי נהג להתפאר בזמן מאסרו בגנבות ובמעשי רצח שהוא לא ביצע. קלי הוחזר לכלא Leavenworth בשנת 1951.
ג'יימס "איש לבן" בולגר ריצה תקופת מאסר של שלוש שנים באלקטרז (1959–1962) לאחר שהורשע בשוד בנק.
סיפורו של כלא אלקטרז וניסיונות הבריחה הנועזים ממנו היוו השראה לספרים, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע, ובהם:
ספר הילדים והנוער, "איש המאפיה אל קפונה מכבס לי את החולצות", מאת ג'ניפר צ'ולדנקו, כתוב בצורת יומן ועוסק בהתמודדות האח הצעיר (המספר) לאחות אוטיסטית על רקע מגוריהם בבית הכלא אלקטרז בשנות ה-30.
פרנל פלמל מ"הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות" נכלא באלקטרז.
הספר "איש הציפורים מאלקטרז" (1955) של תומאס יוג'ין גאדיס (Thomas E. Gaddis) [4].
"הפריצה לאלקטרז" בכיכובם של שון קונרי וניקולס קייג'. "הבריחה מאלקטרז" בכיכובו של קלינט איסטווד. "רצח מדרגה ראשונה" בכיכובם של קווין בייקון וכריסטיאן סלייטר. "איש הציפורים מאלקטרז" על פי ספר בשם זה, של הבמאי ג'ון פרנקנהיימר ובכיכובו של ברט לנקסטר.
סדרת הטלוויזיה אלקטרז עוסקת בהופעה מחדש של אסירים וסוהרים שנעלמו מאלקטרז 50 שנה לפני תחילת הסדרה ובחקירה הפדרלית של האירוע.
סדרת ספרי הקומיקס לילדים, אלקטרז מאת אברהם אוחיון, מבוססת על הכלא. בסדרה מתואר איך אסיר יהודי חף מפשע שנכלא באלקטרז מצליח לברוח בעזרת המוסד הישראלי.
האי Rebirth island בסדרת משחקי הווידאו Call of Duty מעוצב בצורה של האי אלקטרז.[א]