אלרגיה לסויה

חלב סויה

אלרגיה לסויה היא סוג של אלרגיה למזון. זוהי בעצם רגישות יתר לתרכובות מסוימות בסויה הגורמת לתגובת יתר של מערכת החיסון. תגובה זו עשויה לכלול תסמינים גופניים, כמו אי נוחות במערכת העיכול, מצוקה בדרכי הנשימה או פריחה בעור. במקרים קיצוניים, יכולה לבוא לידי ביטוי תופעה בשם אנפילקסיס המחייבת טיפול מיידי.

אלרגיה זו נחשבת נפוצה[1], ומשפיעה על 0.4% מהילדים. מקובל להניח שרוב הילדים הסובלים מאלרגיה לסויה יפתחו חסינות בשלב מאוחר יותר בחייהם. עם זאת, נושא זה טרם נחקר לעומק, על כן לא ניתן להגיד זאת באופן חד משמעי[2]. הטיפול באלרגיה זו יבוצע על ידי הרחקה או הימנעות ממזונות העלולים להכיל רכיבי סויה[3].

תסמינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גירוי עורי, "פריחה" באזור הגב

אלרגיה קצרת טווח (נקראת גם "אלרגיה חריפה") עשויה להופיע תוך זמן קצר (שניות עד שעה), אך גם יכולה להתפרץ במתינות (בין שעה לימים), הדבר תלוי בתנאי החשיפה[4]. בנוסף, קיימת גם אלרגיה ארוכת טווח שיכולה להתפרץ בגיל ינקות, עבור תינוקות הצורכים תחליפי חלב על בסיס סויה ולהתקיים זמן רב אחרי. אף על פי שמרבית הילדים יפתחו חסינות מפני אלרגיה לסויה, חלקם עלולים לשאת אלרגיה זו בשלב מאוחר יותר כשיתבגרו.[5]

אלרגיה לנוגדן מסוג E

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגישות לנוגדים מסוג E (אנ') קרויה גם אלרגייה מסוג IgE. התסמינים עשויים לכלול: פריחה, סרפדת, גירוד בפה, שפתיים, לשון, גרון, עיניים, עור או אזורים אחרים, נפיחות של שפתיים, לשון, עפעפיים, קשיי בליעה, נזלת או גודש, קול צרוד, צפצופים, קוצר נשימה, שלשול, כאבי בטן, קלילות ראש, עילפון, בחילה והקאות. תסמינים אלו משתנים מאדם לאדם ועשויים להשתנות מאירוע לאירוע[5]. בנוסף לתסמינים אלה, עלולה להיווצר גם חסימה בדרכי הנשימה או בזרימת הדם, דבר המהווה סכנה אמיתית. חסימה בדרכי הנשימה יכולה לגרום גם לצפצופים באוזניים וציאנוזה (הכחלת העור). חסימה בדרכי הדם תתפרש בדופק חלש, עור חיוור והתעלפויות. כאשר מופיעים תסמינים כה חמורים, התגובה האלרגית נקראת אנפילקסיס. אנפילקסיס מתרחשת כאשר משתחררים נוגדנים מסוג E למחזור הדם המערכתי בתגובה לאלרגן, ומשפיעים על איברים מרובים עם תסמינים חמורים[6]. כאשר תגובה זו אינה מטופלת היא יכולה להחמיר ולהשפיע על קצב פעימות לב, מערכות שונות בגוף, ירידה מהירה בלחץ הדם כתופעות של הלם אנפילקטי ומחייבת התערבות חירום למניעת תמותה (נדיר לאלרגיה לסויה)[7].

תגובה אלרגית שאינה לנוגדנים מסוג E

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובות אלרגיות מסוג זה קרויות גם Non-IgE. הן מופיעות לאט יותר ונוטות להתבטא כתסמינים במערכת העיכול, ללא תסמינים עוריים או נשימתיים[8][9][10]. קיימת אבחנה קלינית בין תגובות שאינן IgE:

מנגנון האלרגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלרגיה

תגובות אלרגיות הן תגובות היפראקטיביות של מערכת החיסון לחומרים שהם מרכיבים תקינים במזון, כמו חלבונים. אלרגנים לחלבוני מזון מתגלים על ידי תאי חיסון הספציפיים לאלרגן, המייצרים תגובות ותסמינים אופייניים בעיקר כאשר נאכלים טריים, אך לעיתים גם אחרי שהם בושלו ואף התחילו להתעכל.

בהתאם למנגנון התגובה האלרגית, מצבים הנגרמים כתוצאה מאלרגיות למזון מסווגים לשלושה:

  1. אלרגיה לנוגדנים מסוג E (קלאסית) - הסוג הנפוץ ביותר, מתבטא בשינויים חריפים המתרחשים זמן קצר לאחר האכילה, ועשויים להתפתח לאנפילקסיס
  2. אלרגיה שאינה לנוגדנים מסוג E - קרויה גם Non-IgE - מאופיינת בתגובה חיסונית שאינה כוללת אימונוגלובולין E; עלולה להופיע שעות עד ימים לאחר האכילה, דבר המסבך את האבחנה
  3. שילוב בין שני הסוגים ראשונים

בשלבים מוקדמים של אלרגיה לנוגדני E (הסוג החריף יותר), לימפוציטים (תאי דם לבנים) יגיבו במהירות ויפיקו סוג מסוים של נוגדן, המכונה הפרשת נוגדני E. הפרשה זו זורמת בגוף ונקשרת לנוגדני E. לאחר שנקשרו, אלה יקשרו לפני השטח של תאי חיסון אחרים – בשם תאי פיטום ובאזופילים[11]. כאשר תאים אלו מגיבים נוצרת תגובת שרשרת המובילה לתופעות שונות כמו הפרשה רירית, גירוי עצבי והתכווצויות שרירים. התוצאה תהיה נזלת, גירוד, קוצר נשימה ואף אנפילקסיס[5].

אבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון אלרגיה מסוג IgE, כלומר לנוגדנים מסוג E, מבוסס בעיקר על בחינת היסטוריית התגובות האלרגיות של אותו אדם. דרך נוספת לבדיקת האלרגיה היא בדיקה עורית לגילוי אלרגיה (אנ') (SPT), בדיקת פטצ' (Patch test) ובדיקת דם לגילוי הימצאות נוגדני E המעידה על אלרגיה לסויה. תוצאה שלילית לאחת מהבדיקות (כלומר, שלילת הימצאות אלרגיה מסוג IgE) אינה שוללת הימצאות של אלרגיה מסוג Non-IgE. זאת ועוד, שלילת הימצאות IgE אינה מעידה על אלרגיות אחרות שהאדם הנבדק עשוי לסבול מהן[12].

אבחון אלרגיה מסוג Non-IgE קשה יותר כיוון שלא קיימת בדיקה ישירה לסוג אלרגיה זה. לכן, האבחון יתבסס על ההיסטוריה של אותו אדם, ובדיקת השינוי אם הפסיק לצרוך מוצרי סויה[13][14].

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בצריכה מקרית של מוצרי סויה על ידי אנשים אלרגיים משתנה בהתאם לרגישות של אותו אדם. אנטיהיסטמין כמו דיפנהידראמין ניתן על ידי מרשם רופא. בנוסף, קיימת אפשרות לקבלת פרדניזון, זאת על מנת למנוע את התקדמות ההתפרצות. אם התגובה חריגה (אנפילקסיס) יינתן טיפול המונע את חסימת קנה הנשימה.

הימנעות מסויה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים המודעים לכך שהם אלרגיים לסויה נאלצים להימנע ממזונות המכילים רכיבי סויה[3]. במדינות רבות, קיימות תוויות מיוחדות על מוצרי מזון המזהירים על הימצאות חומרים אלרגניים, ביניהם גם סויה. דוגמה טובה לשימוש נרחב בחלבון סויה היא במסעדות מזון מהיר – בלחמניות המבורגר, תחליפי בשר ועוד[15].

להלן דוגמאות למזונות המכילים חלבון סויה[16]:

חשיפה לסויה שלא במזון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופופול הוא חומר הרדמה נפוץ. קיים בו אחוז מזערי של חלבוני סויה. על כן, חומר זה אינו ניתן לשימוש עבור אנשים האלרגיים לסויה, לביצים או למוצרי ביצים[17].

צריכת סויה בינקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוקות – אשר יונקים או צורכים תחליפי חלב אם – עשויים לפתח אי סבילות לחלב פרה בד בבד עם רגישות לחלבון סויה (MSPI). כיום לא קיים פתרון רפואי לרגישות לחלבון סויה (MSPI) עבור תינוקות, אך האם המניקה יכולה לצמצם את צריכת מוצרי הסויה ובכך למנוע את הבעיה מלכתחילה[18].

מינון מבוקר של מוצרי סויה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים הסובלים מאלרגיה קלה לסויה יכולים לצרוך כמויות קטנות או בינוניות של חלבון סויה: המינון האופייני הדרוש כדי לגרום לתגובה אלרגית חזקה אצל אדם עם אלרגיה קלה לסויה גבוה פי מאה מאשר אצל אלרגני מזון רבים אחרים. אנשים עם אלרגיה קשה לסויה עלולים לחוות תגובות אלרגיות אפילו לכמויות מזעריות של סויה, כמו שנמצאו בלציטין סויה, ואף לעיתים רחוקות יחוו הלם אנפילקטי[5].

חברה ותרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפתחות המודעות לאלרגיה למזון במהלך המאה ה-21, חל שיפור בחייהם של האנשים האלרגיים ושל משפחותיהם. סויה הפכה לאחד ממוצרי המזון העיקריים המחויבים לסימון באריזות. למרות זאת, אנשים בעלי אלרגיה חמורה מכירים בכך שעשויים להיחשף שלא במכוון לסויה. חלק מהאוכלוסייה, ביניהם ילדים, בעלי רגישות חמורה לסויה, חווים חרדה ממזון ואיכות חייהם נפגמת מכך.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ S. H. Sicherer, Hugh A. Sampson, A. W. Burks, Peanut and soy allergy: a clinical and therapeutic dilemma, Allergy 55, 2000, עמ' 515–521 doi: 10.1034/j.1398-9995.2000.00119.x
  2. ^ Jessica H. Savage, Allison J. Kaeding, Elizabeth C. Matsui, Robert A. Wood, The natural history of soy allergy, Journal of Allergy and Clinical Immunology 125, 2010-03-01, עמ' 683–686 doi: 10.1016/j.jaci.2009.12.994
  3. ^ 1 2 Maria Antonella Muraro, Paolo G. Giampietro, Elena Galli, Soy formulas and nonbovine milk, Annals of Allergy, Asthma & Immunology 89, 2002-12-01, עמ' 97–101 doi: 10.1016/S1081-1206(10)62132-1
  4. ^ National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine, Health and Medicine Division, Food and Nutrition Board, Committee on Food Allergies: Global Burden, Causes, Treatment, Prevention, and Public Policy, Finding a Path to Safety in Food Allergy: Assessment of the Global Burden, Causes, Prevention, Management, and Public Policy, Washington (DC): National Academies Press (US), 2016
  5. ^ 1 2 3 4 Soy allergy - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
  6. ^ Scott H. Sicherer, Hugh A. Sampson, Food allergy: Epidemiology, pathogenesis, diagnosis, and treatment, The Journal of Allergy and Clinical Immunology 133, 2014-02, עמ' 291–307; quiz 308 doi: 10.1016/j.jaci.2013.11.020
  7. ^ Anaphylaxis, Cleveland Clinic
  8. ^ Food Protein-Induced Enterocolitis Syndrome, NORD (National Organization for Rare Disorders) (באנגלית)
  9. ^ Jean-Christoph Caubet, Hania Szajewska, Raanan Shamir, Anna Nowak‐Węgrzyn, Non-IgE-mediated gastrointestinal food allergies in children, Pediatric Allergy and Immunology 28, 2017, עמ' 6–17 doi: 10.1111/pai.12659
  10. ^ Stephanie A. Leonard, Non-IgE-mediated Adverse Food Reactions, Current Allergy and Asthma Reports 17, 2017-11-14, עמ' 84 doi: 10.1007/s11882-017-0744-8
  11. ^ Charles A. Janeway Jr, Paul Travers, Mark Walport, Mark J. Shlomchik, Immunobiology, 5th, Garland Science, 2001
  12. ^ K. Soares‐Weiser, Y. Takwoingi, S. S. Panesar, A. Muraro, The diagnosis of food allergy: a systematic review and meta-analysis, Allergy 69, 2014, עמ' 76–86 doi: 10.1111/all.12333
  13. ^ Stephanie A. Leonard, Valentina Pecora, Alessandro Giovanni Fiocchi, Anna Nowak-Wegrzyn, Food protein-induced enterocolitis syndrome: a review of the new guidelines, The World Allergy Organization Journal 11, 2018-02-07 doi: 10.1186/s40413-017-0182-z
  14. ^ Anna Nowak-Węgrzyn, Food protein-induced enterocolitis syndrome and allergic proctocolitis, Allergy and Asthma Proceedings 36, 2015, עמ' 172–184 doi: 10.2500/aap.2015.36.3811
  15. ^ Food Allergy Myths and Misconceptions | Food Allergy Research & Education, www.foodallergy.org
  16. ^ Soy Allergy | Food Allergy Research & Education, www.foodallergy.org
  17. ^ Propofol (Professional Patient Advice), Drugs.com (באנגלית)
  18. ^ Dairy and other Food Sensitivities in Breastfed Babies • KellyMom.com, KellyMom.com, ‏2011-07-26 (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.