אמבר ריבס

אמבר ריבס
Amber Reeves
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 ביולי 1887
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1981 (בגיל 94) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ניו זילנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולג' ניונהאם, אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק קולג' מורלי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הרברט ג'ורג' ולס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמבר ריבס (באנגלית: Amber Reeves;‏ 1 ביולי 1887 – 26 בדצמבר 1981) הייתה סופרת ופמיניסטית בריטית.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1887 בניו זילנד. אימה, מוד פמבר ריבס, הייתה סופרג'יסטית ובין מקימות האגודה הפביאנית[1]. אביה, ויליאם פמבר ריבס, היה פוליטיקאי וסופר[2].

בשנת 1896 עברה המשפחה לאנגליה בעקבות מינויו של האב לנציב העליון של ניו זילנד באנגליה. בשנת 1905 החלה ריבס ללמוד פילוסופיה בקולג' ניוהאם בקיימברידג'[3]. היא הצטיינה בלימודיה, וגם הייתה מעורבת בפעילות התנועה הפביאנית בקולג'[4].

ניהלה מערכת יחסים עם הסופר ה.ג'. ולס (הרברט ג'ורג' ולס), שהיה ידיד של הוריה, ונשוי באותה עת. ביתם המשותפת נולדה בשנת 1909. מערכת היחסים בין השניים זכתה בחברה השמרנית של אותה עת למעמד שערורייתי ואף הביאה להחרמתו של ולס מחוגים מסוימים[5]. יש הטוענים כי ספרו של ולס, "אן ורוניקה" מבוסס על מערכת היחסים שלו עם ריבס[6][7]. ולס וריבס ניסו במשך זמן קצר לנהל חיים משותפים כזוג ועברו יחד לצרפת, אולם ניסיון זה נכשל אחרי זמן קצר וריבס שבה לאנגליה[7]. הוריה, ובעיקר אביה, התנגדו למערכת היחסים שלה עם ולס ולהריון מחוץ לנישואין. בעידודם, נישאה באותה שנה לעורך הדין ריברס בלנקו וייט, סמוך למועד הולדת ביתה[4]. לזוג נולדו שני ילדים נוספים בשנים 1921 ו- 1914[3].

ריבס עבדה באדמירליות ובהמשך שימשה עובדת מדינה. היא גם ניהלה את מחלקת שכר הנשים במשרד התחמושת הבריטי[3]. לימדה בקולג' מורלי בלונדון במשך 37 שנים, שם הרצתה בתחומים פסיכולוגיה ואתיקה[8].

נפטרה בשנת 1981, בגיל 94[9].

כתיבתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבס פרסמה ארבעה רומנים ושני ספרי עיון. כמו כן כתבה ביקורות ספרות בעיתונים כגון "ווג", "קווין" (מגזין שבהמשך התאחד עם הרפרס בזאר), ו-"סאטרדיי רוויו".

שיתפה פעולה עם ה.ג'. ולס בכתיבת ספרו "עבודה, עושר ואושרה של האנושות" (“The Work, Wealth and Happiness of Mankind”), ספר בתחום הכלכלה וזכויות העובדים. בין היתר תרמה לפרק אודות זכויות נשים במעגל העבודה[10].

פרוזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומנים פרי עטה עסקה ריבס בתמות פמיניסטיות וחברתיות. ספר הביכורים שלה, "הגמול על המעלות הטובות" ("The Reward of Virtue") משנת 1911 מתמקד בחייה של אישה צעירה שנקלעת לנישואין אומללים ומוצאת עצמה כשהיא חסרת כל ידע וכלים לגבי ניהול הפן הכלכלי בחייה[5].

גם בספרה השני, "גברת ובעלה" ("A Lady and Her Husband") משנת 1914 עוסקת ריבס בזכויותיהן הכלכליות של נשים. גיבורת הספר היא אישה נשואה בגיל העמידה, שמחליטה לרכוש השכלה לאחר שילדיה עוזבים את הקן, כדי להשתלב בעסק המצליח של בעלה. הגיבורה גם לומדת למצוא את מקומה ואת קולה במערכת הנישואין וחווה העצמה[11].

בהמשך הוציאה לאור שני רומנים נוספים, "Helen in Love" משנת 1916 ו “Give and Take: A Novel of Intrigue” משנת 1923 שבו התייחסה לחוויותיה כעובדת מדינה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

כתיבה עיונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבתה העיונית התמקדה ריבס בנושאים חברתיים כגון כלכלה, בנקאות, פוליטיקה ותעמולה, אתיקה וכן סוגיות מעולם הפסיכולוגיה[5].

בספרה משנת 1938 "התעמולה החדשה" ("The New Propaganda") ניתחה את הסיבות הפסיכולוגיות להצלחתן של ממשלות מן הימין והשמאל הקיצוניים, וחזתה את השפעתה של המלחמה על המשטר הפשיסטי של היטלר ומוסוליני[12].

בשנת 1941 יצא לאור ספרה "Worry in Women", שבו הושפעה מתיאוריות של פרויד, מלאני קליין וארנסט ג'ונס. בספרה טענה ריבס כי שחרור הנשים זימן להן הזדמנויות חדשות לצד אחריות רבה. כמו כן טענה כי מערכת החינוך מנציחה פערים בין בנים לבין בנות ומפלה את התלמידות, מה שתורם בהמשך להיווצרות של "תסביך נחיתות" בקרב נשים רבות[12]. כמו כן, התייחסה בספרה לנושאים רלוונטיים לדור המלחמה כגון פחדים וחששות ומתחים במערכת הזוגית ובתא המשפחתי.

ספרה האחרון של ריבס "אתיקה לכופרים" ("Ethics for Unbelievers") יצא לאור בשנת 1949. בספר שאפה ליצור מערכת ערכים אשר אינה מתבססת על דת. היא שמה דגש על רציונליזם ועל הגדרת מערכת מוסר, שיכולה לעודד התפתחות של אינדיבידואלים בריאים בגוף ובנפש, בעלי חופש לעסוק ברעיונות ויעדים אישיים. היא טענה שכינונם של מדעי החברה ובפרט הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, סייעו להתפתחות קודים אתיים שמנעו הדחקה של אינסטינקטים אנושיים בסיסיים. בין היתר התבססה בכתיבתה על תיאוריות האמנה החברתית ותאוריית משפט הטבע[12].

רשימת ספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • “The Reward of Virtue”, 1911
  • “A Lady and her Husband”, 1914
  • “Helen in Love”, 1916
  • “Give and Take: A Novel of Intrigue”, 1923
  • “The Nationalisation of Banking”, 1934
  • “The New Propaganda”, 1938
  • “Worry in Women”, 1941
  • “Ethics for Unbelievers”, 1949

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Maud Pember Reeves, Spartacus Educational
  2. ^ Reeves, William Pember, Teara The Encyclopaedia of New Zealand
  3. ^ 1 2 3 Amber Reeves, Persephone Books
  4. ^ 1 2 Meg Tasker, William Pember Reeves, Writing the Fortunate Isles, Journal of the Association for the Study of Australian Literature 13, Federation University, Ballarat, 2013
  5. ^ 1 2 3 Margaret Drabble, A room of her own, The Guardian, ‏2005
  6. ^ Christina Schwarz, Ladies’ Man, The Atlantic, ‏2011
  7. ^ 1 2 Emma V. Miller, Re Reading H. G. Wells’ Social Agenda in Ann Veronica Through A. S. Byatt’s The Children’s Book: Male Fantasy or Feminist Revolutionary?, The Wellsian: The Journal of the H. G. Wells Society 33, 2010
  8. ^ Morley College Staff From 1889
  9. ^ Amber Blanco White, who once collaborated with H.G. Wells has died, UPI
  10. ^ John R. Hammond, A Preface to H G Wells, Routledge, 2014
  11. ^ A Lady and Her Husband, ‏Persephone Books
  12. ^ 1 2 3 Stuart Brown, Hugh Terence Bredin (ע), Dictionary of Twentieth-Century British Philosophers, A&C Black, 2005, עמ' 102-103