אמילי ג'אסיר
 | |
| לידה |
1970 (בת 55 בערך) בית לחם, יהודה ושומרון  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
צילום טיולים, וידאו ארט |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אמילי ג'אסיר (בערבית: إميلي جاسر; נולדה ב-1970[1]) היא אמנית רב-תחומית פלסטינית, עוסקת בצילום, וידאו ארט, פיסול ומיצבים. ג'אסיר עוסקת בתנועה, הגירה ומרחב בעבודתיה.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמילי ג'אסיר נולדה בבית לחם וגדלה בסעודיה[2] ולמדה במכללת ממפיס לאמנות, אוניברסיטת דאלאס[1] ובאיטליה. היא זכתה בפרס הוגו בוס היוקרתי לשנת 2008. הציגה במוזיאונים בעלי שם בהם המוזיאון לאמנות מודרנית[3]. היא הציגה בביאנלה של ונציה בשנים 2005 ו-2007. כיום היא מתגוררת ופועלת מרמאללה.
ג'אסיר פעילה בתחומים שונים בסצנת האמנות ברמאללה ובעולם הערבי. היא עבדה עם גלריות מקומיות כמו אל-מעמל בעיר העתיקה בירושלים, וברמאללה בעמותת אל-קטאן ומרכז ח'ליל א-סכאכיני. היא מילאה את תפקיד ראשת המחזור הראשון של תוכנית שהות האמנים "אשכאל אלוואן" (أشكال ألوان) - הסדנה הביתית בביירות (2011-2012) והשתתפה בקביעת תוכנית הלימודים הכללית[4]. ג'אסיר יזמה פרויקטים מגוונים מביניהם הגלריה הווירטואלית של אוניברסיטת ביר זית[5]. בשנת 2017, יחד עם אחותה הבמאית אן-מרי ג'אסיר, השיקו קמפיין מימון המונים לצורך הקמת חלל תצוגה עצמאי ומרכז אמנות קהילתי[6] בית משפחתה מהמאה ה-19 בבית לחם[7].
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העבודות של ג'אסיר חוקרות נושאים פוליטיים והיסטוריים וזיכרון קולקטיבי אחרי הנכבה תוך כדי שימוש מורחב בחומר ארכיוני. היא יצרה את סדרת הצילומים ״ex libris״ אחרי שצילמה בטלפון הנייד במשך שנתיים תמונות של ספרים בספרייה הלאומית בירושלים שנאספו מספריות פרטיות בבתים פלסטינים במהלך מלחמת 1948.
בזמן שהותה בתוכנית שהות אמנים ב- MoMA PS1 בניו יורק, יצרה ג'אסיר עבודה קהילתית בה הקימה אוהל גדול המספיק למגורי משפחה, ועליו נכתבו שמות של 418 כפרים פלסטינים מיושבים או הרוסים. 140 איש השתתפו בתיעוד שמות הכפרים[8].
ב- 2004 ג'אסיר הציגה בביאנלה של מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק ובמוזיאון אולריך לאמנות בקנזס את העבודה Where We Come From (מאין אנחנו באים), סדרת צילומים וטקסטים המציגים את ההגבלות המוטלות על פלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי, כמו גם על פליטים פלסטינים שלא יכולים להגיע לביקור. התערוכה עוררה סערה ונערכו הפגנות מחוץ למוזיאונים[1].
העבודה שזיכתה אותה בפרס הוגו בוס, המיצב Material for a film (חומרים לסרט), עוקבת אחר ההתנקשות בוואאל עאדל זועייתר ברומא ב-1972 על ידי המוסד במבצע זעם האל[9].
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2007: פרס קרן הנסיך קלאוס
- 2007: פרס אריה הזהב
- 2008: פרס הביאנלה הוגו בוס[10]
- 2011: פרס אלפרט לאמנויות[11]
- 2022: פרס הסרט הטוב ביותר על נושאים פלסטיניים, על הסרט "מכתב לחבר" בפסטיבל הסרטים אל-ארד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרטים ביוגרפים
- עוז שלח, אוהל יזכור לנכבה, באתר הארץ, 17 במאי 2001
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Murphy, Maureen Clare (2008-12-15). "Palestinian artist Emily Jacir awarded top prize". The Electronic Intifada (באנגלית). נבדק ב-2017-11-01.
- ^ Cooke, Rachel (2015-10-04). "Emily Jacir: Europa review – this is art as a cause". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2017-11-01.
- ^ Alexander and Bonin, Alexander and Bonin
- ^ عن أشكال ألوان About US | ashkal alwan, ashkalalwan.org (באנגלית) (ארכיון)
- ^ LINKS, virtualgallery.birzeit.edu (ארכיון)
- ^ Dar Jacir دار جاسر, Kickstarter (באנגלית)
- ^ "Artist Emily Jacir Building an Art Center in the West Bank | artnet News". artnet News (באנגלית אמריקאית). 2017-05-23. נבדק ב-2017-11-01.
- ^ "Emily Jacir" (באנגלית). נבדק ב-2017-11-01.
- ^ Murphy, Maureen Clare (2008-12-15). "Palestinian artist Emily Jacir awarded top prize". The Electronic Intifada (באנגלית). נבדק ב-2017-11-01.
- ^ Maureen Clare Murphy, Palestinian artist Emily Jacir awarded top prize, The Electronic Intifada, 2008-12-15 (באנגלית)
- ^ Emily Jacir - Biography. Young Artist of the Year Award 2018, universes.art (באנגלית)