לידה |
28 במרץ 1809 ברוכזאל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
16 בנובמבר 1889 (בגיל 80) רייכנאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
תקופת הפעילות | 1835–1851 (כ־16 שנים) |
אמלי בנזינגר (בגרמנית: Amalie Bensinger; 28 במרץ 1809 – 16 בנובמבר 1889) הייתה ציירת גרמנית.[1]
אמלי בנזינגר באה ממשפחת סוחרים ותיקה ממנהיים. אביה היה בן האמונה הקתולית ועבד כעורך דין בבית המשפט, האם השתייכה לעדה הפרוטסטנטית וכך גידלה גם את בתה.
משנת 1835 למדה באקדמיה לאמנות בדיסלדורף, שם למדה שיעורים פרטיים אצל יוליוס הובנר, ומשנת 1839 אצל קרל פרדיננד זון ווילהלם פרידריך שדו. לאחר לימודים נוספים במנהיים ובקרלסרוהה, נסעה לאיטליה בשנת 1851, שהתה בפירנצה ומשנת 1852 ברומא.
שם התיידדה עם יוזף ויקטור פון שפל ושימשה מודל לדמות מינורית ביצירתו הראשונה, "טרומפטר פון סאקינגן", שהיה פופולרי מאוד והפך לבסיס לאופרה של ויקטור נסלר וב -1907 לסרט אילם מאת פרנץ פורטן. היא הייתה גם ההשראה לסצנה מהרומן הקצר שלו "אקקהרד".
ברומא השתייכו שניהם לחוג החברים הקרוב ביותר סביב אדוארד פון אנגרת (1818–1897) ואשתו האיטלקית.
אמלי בנזינגר באה במגע גם עם תנועת הנצרתיים שחיו כאן והתלהבה מציורם בעל המניע הדתי. במיוחד מפטר פון קורנליוס (1783–1867) ויוהאן פרידריך אוברבק (1789–1869) שהשפיעו עליה השפעה אמנותית, וכתוצאה מכך פנתה יותר ויותר לציור דתי. הנצרתיים חיו בתחילה כאחוות אמנים במנזר הרומי ואמלי בנזינגר חלמה להקים קהילת אמנים עם מוטיבציה דתית דומה לנשים.
משנת 1857 שהתה בנזינגר במינכן. בשנת 1860 היא הפכה מפרוטסטנטית לקתולית בכנסיית מנזר ליכטנטל ליד באדן-באדן. על פי עדות עצמית, על ידי הזמנת ציור מזבח המתאר את "השינוי של ישו" עבור כנסיית הקהילה הקדושה פטרוס ופול בלהר. היא עסקה בנושאים מקראיים ובסיפורי הדת באופן יסודי, עד שלבסוף הגיעה לאמונה הקתולית.
אמלי בנזינגר באה במגע עם ציירי הכנסיות פטר לנץ (1832–1928, (לימים האב דסידיאר לנץ) ויקוב ווגר (1829–1892; לימים האב גבריאל ווגר), שפיתחו סגנון ציור ספציפי משלהם על פי הסגנון הנצרתיים.
בשנת 1864 החלה בפרויקט גדול - "מנזר אמנות" שיועד במקור לרומא, אך בגלל ידידותה עם קתרינה פון הוהנצולרן-זיגמרינגן, עבודותיה הוצבו בארצ'ביי ביורון (אנ').
היא עדיין התמסרה לרעיון שלה לקהילה נזירית לאמנים, ועברה לאיי רייכנאו ורכשה את "שלוסלה", בית אחוזה שהתכוונה להפוך לסניף נשי של הארכאבי. פרסקו (שכעת אבד) צויר על החזית על ידי ווגר, אך מעט מאוד מהפרויקט הושלם והחלום מעולם לא מומש. היא נשארה ברייכנאו, ליד מנזר מיטלזל, וציירה יצירות דתיות ומתה שם בגיל שמונים. את קברה עיטרה דמותו של פירמין הקדוש.