אנטיפטרוס בן הורדוס
 | |
| דמותו של אנטיפטרוס ב"כרוניקת נירנברג", 1493 | |
| לידה |
46 לפנה״ס?  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
4 לפנה״ס (בגיל 42 בערך) |
| בן או בת זוג |
מרים (בת אריסטובולוס) |
  | |
אנטיפטרוס (ביוונית: Αντίπατρος[1]; 46[2] – 4 לפנה"ס) היה בנו הבכור של הורדוס הגדול מלך יהודה מאשתו הראשונה דוריס. תחילה ישבו הבן והאם מנודים הרחק מירושלים ולא הורשו לבוא אליה אלא בימי החגים. עם הזמן וכדי להמעיט ממעמדם של בני מרים החשמונאית, התהפך מעמדו של אנטיפטרוס. הורדוס קידם אותו ואף ראה בו משענת מול שאר בניו, אשר חשש שהם חורשים את רעתו.
ממנודה ליורש עצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטיפטרוס, לדברי יוסף בן מתתיהו, היה מניפולטור וחתרן ("איש היושב במארב"), היינו ערמומי ובלתי צפוי. הוא נהג להשמיץ את אחיו באוזני אביו הורדוס וזכה במחמאות ובהבטחות באשר לעתידו. ואכן הורדוס דאג להנציח את מעמדו הבכיר בצוואתו, כאשר הוריש לו את מעמדו המלכותי ואת תחומי ממלכתו.
בשובו מרומא, לאחר שנפגש עם אוגוסטוס קיסר, הציג הורדוס את שלושת בניו – אנטיפטרוס, אלכסנדר ואריסטובולוס – לעיני העם והבטיח חגיגית, שהללו ירשו אותו במותו, ומי שעתיד להיות המלך העליון הרי הוא אנטיפטרוס. ההכנסות מהקרקעות שהעביר לידו הורדוס, זיכוהו בסכום נכבד של 50 כיכר לשנה, והעובדה שערכו של כיכר אחד היה 32,000 דרכמות, ודראכמה אחת הייתה שכרו הממוצע של פועל ליום, מלמדת כי מדובר בהרבה מאוד כסף.
כדי להנציח את ירושת אנטיפטרוס ולפרסמה בציבור הנחה הורדוס את יורש העצר להפליג לרומא יחד עם מרקוס ויפסניוס אגריפה ידידו ולהביא את הבשורה החדשה לידיעת הקיסר ולאישורו. בניה של מרים החשמונאית נדחקו איפוא הצידה מפני אנטיפטרוס.
תככים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטיפטרוס המשיך במעשי תככנות ושיגר להורדוס שליחים מלשינים, כדי שישחירו את כוונות האחים כלפי המלך. בעיקר כוונו המזימות כנגד אלכסנדר, שאנטיפטרוס ביקש להחשידו שהוא מתכוון לרצוח את הורדוס, במזימה היה מעורב גם פירורא, אחיו של הורדוס.
הוא שכר את שירותיו של נוכל לאקוני אחד בשם איריקלס, שקנה את לב הורדוס, והוסיף עוד שמן למדורת המזימות וההסתות של אנטיפטרוס כנגד אחיו ועוד שבחים לדמותו ולאישיותו של אנטיפטרוס.
בסופו של דבר ובהסכמתו של הקיסר אוגוסטוס הובאו שני בני הורדוס למשפט בבריטוס ונידונו למוות. גזר הדין בוצע בסבאסטי (שומרון) והללו נקברו במצודת אלכסנדריון (סרטבה).
אנטיפטרוס יורש העצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במותם הפך אנטיפטרוס ליורש האחד והיחיד של ממלכת הורדוס, אלא הלה לא הסתפק בכך. אנטיפטרוס ידע כי העם מסויג ממנו בשל מה שרקם נגד שני האחים, וכי לא היה מקובל על הצבא שהיה עיקר משענתו של הורדוס במדיניות הפנים שלו, ועל כן המשיך לרקום מזימות, והפעם כנגד צאצאי האחים המומתים, בהם ראה מתחרים מסוכנים לשלטונו הצפוי.
הורדוס ביקש, מטעמים משפחתיים ופוליטיים לשדך את צאצאי שני בניו שהומתו עם כמה מקרובי המשפחה, אלא שאנטיפטרוס דאג לשנות את הרכב השידוך כדי שמעמדו לעתיד לא ייפגע. בתגובה רגז עליו אביו, אך אנטיפטרוס בלשונו החלקה ובכישרון השכנוע שלו הצליח לשנות את הרכבי הירושה כחפצו: הורדוס נענה לבקשתו של אנטיפטרוס להתחתן עם מרים בת אריסטובולוס, שהורדוס ייעד לבנו של אנטיפטרוס, ולהשיא לבנו את בת פירורא, אחי הורדוס.[3] בשלב מסוים נישא אנטיפטרוס לבתו של המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס השני.[4]
קלחת המזימות בארמונו של הורדוס, שבה היו מעורבות דמויות רבות, נשים וגברים כאחד, דחקה בהורדוס לשגר את אנטיפטרוס לרומא, כשבאמתחתו כסף רב (300 כיכר) כדי שייראה כבן מלך וכיורש ראוי, ונוסח צוואתו של הורדוס. על-פי הצוואה עתיד אנטיפטרוס לרשת את כיסא אביו, ואילו יורש העצר עתיד להיות הורדוס, בנה של מרים בת הכהן הגדול[5].
אנטיפטרוס מסתבך וגורלו נגזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטיפטרוס חיזק בהקשר לכך את קשריו עם פירורא, אחי הורדוס, דודו ואף עם פקידים רומאים במזרח. בשעה שנחשפו מזימות אלה, בעיקר לאחר פעילותה של שלומית, אחות הורדוס, הורה הורדוס לעצור את אנטיפטרוס, ולהעמידו לדין. אותו זמן שהה וארוס הנציב הסורי בארמונו של הורדוס, והוא הוזמן לעמוד בראש הרכב המשפט, כשאת פרטי האשמה קרא ידידו של הורדוס, ניקולאוס איש דמשק. סעיף האשמה החמור מכל היה ניסיון להתנקש בחיי הורדוס במרקחת רעל. קודם לפסק הדין ולגזר הדין העביר וארוס את כל פרטי המקרה לקיסר הרומי אוגוסטוס על מנת לקבל ממנו את האישור לגזור דין מוות על אנטיפטרוס.
הקיסר אישר את ביצוע גזר הדין, אלא שפתח בפני הורדוס מוצא של רחמים, אם ירצה, ויגזור עונש גלות על אנטיפטרוס, מה שבהחלט גרם להורדוס להתלבט בינו לבין עצמו. אלא שמהלך העניינים טרף את קלפי הרחמים: לאנטיפטרוס נודע כי הורדוס בגבור עליו מחלתו ניסה להתאבד בתקיעת פגיון בלבו. ניסיון זה שימח מאוד את לב הבן והוא הציע סכום עתק לאחד השומרים-הסוהרים אם ישלחו לחופשי. השומר מסר מיד את פרטי הניסיון להורדוס, שציווה להוציאו להורג לאלתר (4 לפנה"ס). גופתו של אנטיפטרוס נטמנה במצודת הורקניה, כ-17 ק"מ דרומית מזרחית לירושלים.[6] במקום זה נהג הורדוס לכלוא את אסירי המלכות שנידונו למאסר עולם, או למיתה.
אין ספק שבין המקדמים הבולטים למידת טירופו של הורדוס בשנותיו האחרונות היה מעללי אנטיפטרוס, ואולי דווקא הסימנים הראשונים לממדי טירופו של הורדוס הם שהנחו את אנטיפטרוס לפעול כפי שפעל.
מיד לאחר המתתו של אנטיפטרוס הוריש הורדוס, ימים ספורים לפני מותו שלו, את המלוכה לארכלאוס ואת הורדוס אנטיפס ופיליפוס מינה לנסיכים ("טטרארכוס").[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטיפטרוס בן הורדוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הגיית השם ביוונית: אנטיפטרוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
- ^ אריה כשר, אליעזר ויצטום, הורדוס, מלך רודף ורדוף, 2007, עמ' 64, עמ' 422 הערה 60: על פי חישובי קוקינוס - 206, 246 .Kokkinos, N. The Herodian Dynasty, 1998, p
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כח, פסקה ה, סעיף 565; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק א, פסקה ב, סעיף 18.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ה, פסקה ב, סעיף 92.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ג, פסקה ב, סעיף 53; תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כט, פסקה ב; פרק ל, פסקה ג.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ז, פסקה א, סעיפים 187-182.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ח, פסקה א, סעיפים 191-188.