אני, קלאודיוס (סדרת טלוויזיה)
 | |
| עטיפת ה-DVD של הסדרה | |
| מבוסס על | אני, קלאודיוס מאת רוברט גרייבס |
|---|---|
| סוגה |
דרמה היסטורית, סדרת דרמה  |
| יוצרים |
רוברט גרייבס |
| כותבים |
ג'ק פולמן |
| בימוי |
הרברט וייז |
| שחקנים |
דרק ג'קובי שאן פיליפס בריאן בלסד ג'ורג' בייקר ג'ון הרט |
| ארץ מקור |
הממלכה המאוחדת |
| שפות |
אנגלית |
| מספר פרקים |
13 |
| הפקה | |
| מפיק | מרטין ליסמור |
| חברת הפקה |
BBC |
| מוזיקה |
Wilfred Josephs |
| אורך פרק |
50 דק' |
| שידור | |
| רשת שידור |
BBC Two |
| תקופת שידור מקורית |
20 בספטמבר 1976 – 6 בדצמבר 1976 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
אני, קלאודיוס (באנגלית: I, Claudius) היא סדרת טלוויזיה בריטית בת 13 פרקים בני שעה, ששודרה ב-1976, ונכתבה על ידי ג'ק פולמן על פי הרומן .
סיפור המסגרת, בו מתחיל ומסתיים כמעט כל פרק בסדרה, עוסק בקיסר רומא קלאודיוס הזקן, הכותב את ההיסטוריה של השושלת היוליו-קלאודית למען הדורות הבאים. בסדרה השתתפו כמה מן הגדולים בשחקני התיאטרון והטלוויזיה בבריטניה. דרק ג'קובי גילם את קלאודיוס המעוות והמגמגם, הן כמספר בערוב ימיו, והן לאורך חייו כפי שהם משתקפים במהלך סיפורו המשתרע על 77 שנים, משנת 23 לפנה"ס ועד שנת 54 לספירה.
קלאודיוס, על פי הספר והסדרה, היה אדם נבון, שהשתמש בפגמיו הגופניים האמיתיים, צליעה, גמגום ועוויתות, על מנת לשרוד בזמנים קשים כמי שאינו מהווה איום על השלטון. הוא עלה לשלטון כנגד רצונו, משום שלא נחשב לאיום על שליטים קודמים, ולכן היה הגבר היחיד ממשפחתו, שלא נרצח. אולם, כל רצונו היה להשיב לחיים את הרפובליקה הרומית שכמעט גוועה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה עוקבת אחרי ההיסטוריה של רומא, ומלווה בקריינות של קלאודיוס המבוגר, החל ממותו של מרסלוס, אחיינו ובנו החורג של אוגוסטוס בפרק הראשון, עד מותו של קלאודיוס עצמו בפרק האחרון.
הסדרה מתחילה עם אוגוסטוס, שליט רומא המנסה למצוא יורש, ואשתו ליוויה, המנסה לגרום לכך שבנה טיבריוס יהיה היורש.
המזימות והבגידות ממשיכות עשורים רבים, דרך המזימה של סיאנוס (בגילומו של פטריק סטיוארט באחד מתפקידיו הראשונים) ושלטונו של הקיסר קליגולה המטורף (בגילומו של ג'ון הרט). לבסוף, לאחר סדרת חיסולים של יורשי עצר, עולה קלאודיוס לשלטון.
שלטונו הנאור של קלאודיוס נהרס על ידי בגידותיה של אשתו הבוגדנית מסלינה וחברו אגריפס. בסופו של דבר, ההתנקשות הבלתי נמנעת בחייו של קלאודיוס יוצאת לפועל ומביאה לעלייתו לשלטון של בנו המשוגע, נירון.
דמותו של מלך יהודה אגריפס הראשון, רעו ובן גילו של קלאודיוס (הקרוי בסדרה "הורדוס אגריפה" ומגולם על ידי ג'יימס פוקנר), המופיעה במספר פרקים לאורך חייהם המשותפים, משמשת לשם שזירת סיפור ראשית הנצרות והתסיסה ביהודה במסגרת עלילת האימפריה הרומית.
אופי הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הסדרה ביים הבמאי הבריטי הרברט וייז, שהורה במפורש לשחקניו לשחק באופן תיאטרלי, אך עם זאת באופן אמין ולא מלאכותי וקלאסי אלא בדיבור עכשווי, על מנת לקרב את הדמויות לעולמו של הצופה. גם העיבוד של פולמן היה חף מקלישאות ונאומים נמלצים שאפיינו סרטים תקופתיים לפני כן.
הסדרה הייתה חדשנית ופורצת דרך בזמנה בבוטות שהביאה למדיום הטלוויזיוני. הייתה זו הסדרה הראשונה שהציגה מין ואלימות בוטים יחסית לתקופה שבה שודרה והציגה מסגרת סיפורית של שושלת. בכך הייתה המבשרת של סדרות כגון "הבורג'ס", "רומא" ו"הסופרנוס".
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקן | תפקיד |
|---|---|
| דרק ג'קובי | קלאודיוס |
| שאן פיליפס | ליוויה |
| ג'ורג' בייקר | טיבריוס |
| ג'ון הרט | קליגולה |
| בריאן בלסד | אוגוסטוס |
| פטריק סטיוארט | סיאנוס |
| מרגרט טייזאק | אנטוניה הצעירה (אמו של קלאודיוס) |
| פטרישה קווין | ליווילה |
| ג'ון פול | מרקוס ויפסניוס אגריפה |
| שילה וייט | מסלינה |
| כריסטופר ביגינס | נירון קיסר |
| איאן אוגילבי | נירון קלאודיוס דרוסוס |
| דייוויד רוב | גרמאניקוס |
| ג'ון קאסל | אגריפה פוסטומוס |
| פיונה ווקר | אגריפינה |
| פרנסס וייט | יוליה בת אוגוסטוס |
| ג'יימס פוקנר | אגריפס הראשון |
| קווין מקנלי | קסטור |
| ג'ון ריס-דייוויס | נביוס סוטוריוס מקרו |
| כריסטופר גארד | מרקוס קלאודיוס מרקלוס |
| סיימון מקורקינדייל | לוקיוס קיסר |
| שילה ראסקין | ויפסניה אגריפינה |
| ברנרד הפטון | מרקוס אנטוניוס פאלאס |
| ג'ון קייטר | טיבריוס קלודיוס נרסיסוס |
| פטסי ביירן | מרטינה |
| סטיוארט וילסון | סיליוס |
| ברנרד היל | גרטוס |
| לוקווד וסט | סנטור |
| צ'ארלס קיי | גאיוס אסיניוס (אנ') |
| דונלד אקלס | פוליו |
| ג'ון פרנקלין-רובינס | אטיקוס |
| נורמן אשלי | מרקוס |
שידור בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל שודרה הסדרה לראשונה בטלוויזיה הישראלית החל מ-3 ביוני 1977, בימי שישי בערב.[1] ב-1980 אחרי שהחלו שידורי טלוויזיה חלקיים בצבע, שודרה הסדרה שנית.[2] הטלוויזיה החינוכית שדרה את הסדרה מספר פעמים החל מ-1989.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אני, קלאודיוס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אני, קלאודיוס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אני, קלאודיוס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אתר המוקדש לסדרה (באנגלית)
- תומס וינצ'יגרה, ניו יורק טיימס, איי, קלאודיוס - כל הצרות של הסדרה הנצחית, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נעמי גל, סופשבוע אלקטרוני, מעריב, 2 ביוני 1977
- ^ לקראת שידור, מעריב, 26 ביוני 1980
- ^ לקראת שידור, מעריב, 19 במאי 1989